אילזה קוך
| לידה |
22 בספטמבר 1906 מקלנבורג-מערב פומרניה, רפובליקת ויימאר |
|---|---|
| התאבד |
1 בספטמבר 1967 (בגיל 60) המלין, סקסוניה התחתונה |
| כינוי |
המכשפה מבוכנוואלד הכלבה מבוכנוואלד |
| השתייכות |
 גרמניה הנאצית אס אס |
| תקופת הפעילות | 1936–1945 (כ־9 שנים) |
| תפקידים בשירות | |
| שמירה במחנות ריכוז | |
אילזה קוך (בגרמנית: Ilse Koch; 22 בספטמבר 1906 – 1 בספטמבר 1967) הייתה פושעת מלחמה נאצית. במהלך מלחמת העולם השנייה שימשה בתור משגיחה (בגרמנית: Aufseherin) במספר מחנות ריכוז[1] ואשתו של קארל קוך, מפקד מחנה הריכוז בוכנוואלד שבגרמניה ומחנה השמדה מיידנק בפולין.
היא נודעה לשמצה עקב אכזריותה והתנהגותה הסדיסטית[2] כלפי האסירים במחנה. נטען בין היתר כי קוך נהגה לקחת מזכרות מגופות הקורבנות, ובחלק מהן היא השתמשה כדי להכין אביזרים כאהילים, כפפות ועטיפות ספרים. היא נודעה בכינויים "המכשפה מבוכנוואלד" ו"הכלבה מבוכנוואלד".
ביוגרפיה
נולדה בשם מרגרטה אילזה קלר בדרזדן. אביה היה מנהל עבודה. היא סיימה בית ספר למסחר והתלמדה בשנת 1922 בהנהלת חשבונות. לאחר מכן עבדה בכמה חברות כמזכירה. בשנת 1932 הצטרפה למפלגה הנאצית. דרך קשריה לאנשי אס אס ואס אה הכירה באביב 1934 את בן זוגה לעתיד, קארל קוך. השניים נישאו במאי 1936 זמן קצר לאחר נישואיהם עברו השניים למחנה זקסנהאוזן שליד ברלין. קארל קוך שימש כמפקד המחנה והיא החלה את עבודתה בתור שומרת במחנה.
ביולי 1937 התמנה קארל קוך למפקד מחנה בוכנוואלד, סמוך לעיר ויימאר, והשניים עברו להתגורר במתחם. במקביל הגיע למחנה מספר גדול של אסירות. שלטון האימים של קוך נמשך והיא מינתה במחנה עשרים מפקחות. כוחה על האנשים הכפופים לה היה מוחלט, והיא השליטה שלטון של טרור ואלימות על האסירים בבוכנוואלד. היה לה אף שוט שבקצהו תער, ששימש אותה להצלפת נשים הרות. על אף שכלפי חוץ הפגינו בני הזוג מערכת יחסים טובה היא תוארה כקרירה ומשעממת[3].
לבני הזוג קוך נולדו שלושה ילדים בתקופה זו. נאמר שלעיתים קרובות הפגינה חוסר עניין בילדיה, שלעיתים קרובות שהו תחת השגחתה וטיפולה של אחותו החורגת של קארל. היא נחשבה לדמות לא אהודה בקרב שאר קציני המחנה, ובעיקר בקרב נשותיהם. שהתגוררו אף הן בבוכנוואלד[4]. חלק מהסיבות לכך היו שנהגה להתפאר בעושרה ולנצל את מעמדה מולן בתור אשתו של מפקד המחנה. כמו כן, לעתים קרובות לקחה חלק בהענשת אסירים, הן באופן פעיל והן כצופה, אף שלא במסגרת תפקידה הרשמי, וזאת בניגוד לשאר נשות הקצינים [5][6][7].
כמו כן נאמר במספר עדויות שפקודות שניתנו על ידה לסגל המחנה כמו שניתנו על ידי מפקד המחנה[2].
בנובמבר 1941 מונה קארל קוך למפקד מחנה מיידנק, אז מחנה לשבויים סובייטים, שנוהל על ידי הוואפן אס אס. אילזה עברה איתו למחנה והמשיכה את התנהגותה הסאדיסטית במחנה שהפך למחנה השמדה רחב.
באוגוסט 1943 נעצרו בני הזוג קוך בהוראת חוקר ושופט האס אס, קונראד מורגן. קארל בן זוגה נעצר באשמת רצח בשלושה מקרים, שחיתות, איום על פקידי ציבור, מעילה ועבירות אחרות. היא נעצרה עמו בחשד שסייעה לו. קוך הוחזקה במעצר למשך 16 חודשים בבית הכלא בוויימאר. למרות מאמצי האס אס להרשיע את קוך היא זוכתה בדין מחוסר הוכחות, שוחררה ועברה לגור סמוך למשפחתה בעיר לודוויגסבורג. בגלל אורח חייה הפרוע ונטייתה לשתות לשכרה, ניסו בני משפחתה לשלול את חזקתה על ילדיה, אולם ללא הצלחה. באפריל 1945 הוצא קארל להורג על ידי האס. אס.
לאחר המלחמה נעצרה אילזה בביתה על ידי האמריקאים ביוני 1945. בשנת 1947 נשפטה קוך בבית דין אמריקאי במסגרת "משפט בוכנוואלד" בעוון פשעי מלחמה ונידונה למאסר עולם. מאוחר יותר הומר העונש לארבע שנות מאסר על ידי הגנרל לושיוס קריי. ההקלה בעונש עוררה סערה ציבורית ובעקבות זאת הוקמה ועדה של הסנאט לחקירת הנושא[8]. לושיוס קליי הסביר שהמתיק את העונש כיוון שבעדויות שהובאו לפניו היה נראה שהיא נדונה משום שעוררה שנאה בקרב אסירי המחנה בהפגנת נשיותה[9]. קונראד מורגן העיד במשפטה כי לא נמצאו עדויות התומכות בכך שברשותה היו אהילים עשויים עור אדם לאחר חיפוש בביתה. עם זאת, שאר העדויות של מורגן הרשיעו אותה.
מיד לאחר שחרורה מכלא לנדסברג באוקטובר 1949 נעצרה שוב ובסוף אותה שנה הוגש נגדה שוב כתב אישום. בינואר 1951 הורשעה בשידול לרצח, ניסיון לרצח ושידול לגרימת חבלה גופנית באזרחים גרמנים ונידונה למאסר עולם[10]. קוך הייתה האישה היחידה שנידונה בגרמניה המערבית למאסר עולם על חלקה במלחמה[11].
היא התאבדה בתלייה בבית הכלא לנשים "אייכאך" בשנת 1967 בהיותה בת 60.
פשעי מלחמה
בעוד בני הזוג קוך חיו בצניעות יחסית לפני שקארל קוך מונה למפקד מחנה בוכנוואלד. החל משנת 1937, הם החלו לחיות חיי פאר במתחם במטה האס אס של המחנה שכונה "ווילה בוכנוואלד" ויועד למגורי מפקד המחנה ומשפחתו. הדבר התאפשר בעיקר עקב מעילה נרחבת וחילוט רכוש של אסירי המחנה, תוך הגדרתו כ"רכוש המדינה" ושיעבוד אסירים לביצוע עבודות לטובתם האישית, בנוסף לעבודת כפייה שביצעו לטובת הרייך השלישי[5][6][7].
בזמן שהותה במחנה בוכנוואלד השתתפה קוך בניסויים במטרה לסייע לרופא הכלא אריך ווגנר במחקרו על הקשר בין פשיעה וכתובות קעקע וכללו בין היתר רציחת אסירים מקועקעים ופשיטת עורם[12].
במאמר מקיף שפורסם אודותיה ואודות בן זוגה על ידי בית הספר למשפטים של אוניברסיטת וושינגטון ולי שאסף בין היתר עדויות מפורטות של ניצולים סיפרו שני עדים[2]:
היא אמרה לבן זוגה קארל קוך: 'החזיר המלוכלך הזה העז להסתכל עליי' אז הוא היכה את האסיר ההוא כל כך קשה עד שהיה צורך לסחוב אותו בזמן שקוך צפתה.
[13] עד נוסף העיד:
היא אמרה לבן זוגה קארל "תסתכל על החזיר היהודי המלוכלך הזה שם, עצלן מכדי לעבוד. אני לא רוצה לראות אותו יותר", ואז קארל המשיך לבעוט והלקה אותו קשות עם שוט רכיבה.. בפעם אחרת קוך ראתה אסיר משלשל על עצמו והורתה לסגן הממונה לעצור זאת לאחר מכן הקצין הכה אותו יתר על המידה והאסיר שהתמוטט מת למחרת.
[13] אסיר נוסף העיד:
קבוצת אסירים צ'כים חפרו תעלה וקוך עמדה מעל התעלה הזאת וכשאלה הרימו אליה את מבטם היא הכתה אותם בשוט הרכיבה שלה; אסירים אחרים, שהיו חלשים ולא יכלו לברוח, נאלצו לשאת אבנים לווילה של קוך והיא הצליפה בהם עם שוט הרכיבה שלה מה שגרם להם ליפול ולהפיל אחרים ורבים מהם נפצעו כתוצאה מכך;
כמו כן הואשמה ביחד עם בן זוגה קארל קוך בין היתר במעילה ורציחת אסירים על מנת למנוע מהם למסור עדות.
משפט ראשון לאחר המלחמה
בשנת 1947 הועמדה קוך לדין בבית הדין הצבאי האמריקאי בדכאו ביחד עם שלושים פושעי מלחמה נוספים על ידי השופט האמריקאי רוברט ל. קונציג והואשמה ב"השתתפות בתוכנית פלילית לסיוע והשתתפות ברציחות בבוכנוולד".
קוך הצהירה במהלך המשפט כשהיא בחודש השמיני להריונה אך ב-19 באוגוסט 1947 נשלחה למאסר עולם באשמה של "הפרה של חוקי ונוהגי המלחמה"[14].
הפחתת העונש
ב-8 ביוני 1948 הפחית הגנרל האמריקאי, לושיוס קליי מפקד אזור הכיבוש האמריקאי בגרמניה דאז את עונשה לארבע שנים בכלא לאחר שכבר ריצתה שנתיים בטענה "שאין ראיות משכנעות שקוך בחרה אסירים להשמדה על מנת להשתמש בקעקועים שעל עורם או שהיא מחזיקה בחפצים עשויים מעור אנושי". למרות זאת הציע קליי שתישפט תחת החוקה של גרמניה המערבית ואף אמר:
אין לי סימפטיה לאילזה קוך, היא היתה בעלת אופי מושחת ובעלת שם רע ועשתה דברים רבים הראוים לגינוי ועונש בלי שום ספק לפי החוק הגרמני. אך לא העמדנו אותה לדין בהאשמות האלו, העמדנו אותה לדין בהאשמות ספציפיות כפושעת מלחמה[15].
ב-19 בספטמבר 1948 עם פרסום ההודעה בדבר ההפחתה בגזר הדין קמה התנגדות ציבורית נרחבת. שנים לאחר מכן הצהיר:
לא הייתה שום ראיה בתמליל המשפט, מלבד שהיא יצור מתועב למדי, שיתמכו בגזר דין המוות. אני מניח שקיבלתי יותר התעללות על כך מאשר על כל דבר אחר שעשיתי בגרמניה. כתב כלשהו כינה אותה "הכלבה מבוכנוולד", כתב שיש לה בביתה אהילים עשויים מעור אדם. וזה הוצג בבית המשפט, שם הוכח לחלוטין שהאהילים עשויים מעור עיזים. בנוסף לכך, פשעיה היו בעיקר נגד העם הגרמני; הם לא היו פשעי מלחמה נגד אסירים אמריקאים או בעלות הברית [...] מאוחר יותר היא נשפטה על ידי בית משפט גרמני על פשעיה ונידונה למאסר עולם. אבל הייתה להם סמכות שיפוט ברורה. שלנו לא הייתה[16].
הקרן לזיכרון בוכנוואלד הצהירה שלקיומם של אהילים מעור אדם ישנם שני עדים מהימנים: ד"ר גוסטב וורגר (Gustav Wegerer) קאפו ואסיר פוליטי אוסטרי ויוזף אקרמן גם כן אסיר פוליטי ששימש כמזכיר של רופא המחנה וולדמר הובן. ופרסמה את עדותם[17].
דר גוסטב וורגר העיד:
יום אחד בערך באותה שעה 1941 הופיעו מפקד המחנה קוך והדוקטור מולר האס אס בפיקוד עבודתי במרפאה. באותה הזמן הכינו אהיל העשוי קלף שזוף ומקועקע מעור אנושי. קוך ומולר בחרו את חתיכת העור השזופה ביותר, עם הקעקועים המתאימים ביותר לאהיל. מהשיחה בין השניים התברר כי חתיכות העור שנבחרו בעבר לא שימחו את אילזה קוך. לאחר מכן הושלמה המנורה ונמסרה לקוך.
ד"ר האנס מולר, לימים רופא האס אס באוברסברג, היה פתולוג בבוכנוולד ממרץ 1941 עד אפריל 1942. ניתן להגדיר את תקופת הזמן בצורה מדויקת יותר באמצעות הצהרתו של אקרמן שהעביר את המנורה, כפי שהעיד בשנת 1950 בבית המשפט.
רגל המנורה הייתה מיוצרת מכף רגל אנושית ועצם שוק; בצללית של אחת המנורות הוא ראה קעקועים... לרגל מסיבת יום ההולדת של קוך באוגוסט 1941 הוטל עליו על ידי דוקטור המחנה הובן להביא את המנורה לווילה של קוך. וכך עשה. אחד מאורחי המסיבה אמר לו אחר כך כי הצגת המנורה זכתה להצלחה אדירה. המנורה נעלמה מיד לאחר שהנהגת האס אס שמעה על המקרה. לא ניתן היה להאשים את אילזה קוך ביצירת המנורה[18].
משפט חוזר
עם הוודע דבר ההפחתה בעונש ערכה וועדת הסנאט שימוע בנוגע להפחתה, בתום תחקיר בנושא קבעה וועדת הסנאט שהפכתת עונשה של קוך הייתה מוטעה אך גם בלתי הפיכה. אם זאת דחקה בממשלת גרמניה המערבית להעמיד את קוך לדין על פשעים כנגד אזרחים גרמנים, דבר שלוועדת דכאו לא היה סמכות לעשות, והורתה לצבא לתת סיוע מלא לחוקרים ממערב גרמניה. מיד לאחר מכן נעצרה קוך שוב לאחר שחרורה ב-1949. והועמדה לדין אל מול מערכת המשפט המערב גרמנית.
המשפט נפתח בבית המשפט המחוזי באאוגסבורג ב-27 בנובמבר 1950, ונמשך כשבעה שבועות. במהלכו העידו 250 עדים כשמתוכם 50 עדי הגנה. בשלב מסוים במהלך המשפט קוך אף התמוטטה ופונתה מהאולם מספר פעמים[19]. במהלך המשפט עומתו לפחות כארבעה עדים מטעם התביעה באשר לטענות שראו את קוך בוחרת אסירים מקועקעים שלאחר מכן הוצאו להורג או לחלופין שביו עדים להליך של הכנת אהילים מעור אדם Ilse Koch. אך למרות זאת חזרה בה התביעה מטענה זו מאחר שלא הצליחה להוכיח קיומם של חפצים מעור אדם מקועקע[20].
ב-15 בינואר 1951 פרסם בית המשפט פסק דין בן 111 עמודים ללא נוחכותה של קוך[20]. וב-15 בינואר נידונה למאסר עולם עם עבודת פרך וחילוט קבוע של זכויותיה האזרחיות[21].
ב-15 ביוני 1951 החלה קוך באופן רשמי לרצות את מאסרה[18]. קוך ערערה על פסק הדין, אך הערעור נדחה ב-22 באפריל 1952 על ידי בית המשפט הפדרלי לצדק. מאוחר יותר היא הגישה כמה עתירות לחנינה, שכולן נדחו על ידי משרד המשפטים הבווארי. קוך מחתה על עונש מאסר העולם, ללא הועיל, בפני ועדת זכויות האדם הבינלאומית[22]. היא הייתה לאישה היחידה שקיבלה עונש מאסר עולם מבין פושעי המלחמה הנאצים שהורשעו (לעומת 165 גברים)[11].
התאבדות
קוך התאבדה בתלייה ב-1 בספטמבר 1967 בכלא נשים בעיירה איכאך שבדרום גרמניה, לאחר שסבלה מהזיות והייתה משוכנעת שניצולי מחנות ריכוז יבואו להתנקם בה בתאה.
ראו גם
קישורים חיצוניים
- מאמר מקיף על המשפט הראשון של קוך (באנגלית) (אורכב 14.04.2008 בארכיון Wayback Machine)
- על קארל ואילזה קוך, באתר יד ושם
המשפט של אילזה קוך, בארכיון הסרטונים של Associated Press, 1 בדצמבר 1950
The Most Evil Women In History Ilse Koch, בערוץ Discovery- גיא רייט, האמת המחרידה על "הכלבה מבוכנוואלד", באתר מאקו, 20 באפריל 2020
- אילזה קוך, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- מחקר מקיף שנערך ופורסם על ידי בית הספר למשפטים של Washington and Lee University
הערות שוליים
- ^ [1]
- ^ 2.0 2.1 2.2 https://scholarlycommons.law.wlu.edu/cgi/viewcontent.cgi?article=1686&context=wlufac
- ^ [2]
- ^ https://auschwitz.be/images/_bulletin_trimestriel/100-cazenave.pdf
- ^ 5.0 5.1 https://readerslibrary.org/wp-content/uploads/Bestie-Hexe-Kommandeuse-von-Buchenwald.pdf
- ^ 6.0 6.1 https://www.zeit.de/1967/36/der-tod-der-ilse-koch
- ^ 7.0 7.1 https://www.vr-elibrary.de/doi/book/10.7788/boehlau.9783412323141
- ^ השערוריה אילזה קוך, חרות, 24 באוקטובר 1948
- ^ מדוע המתקתי דינה של אילזה קוך, מעריב, 18 באפריל 1950
- ^ מפלצת בוכנוואלד למאסר עולם, הצופה, 16 בינואר 1951
- ^ 11.0 11.1 https://www.ifz-muenchen.de/heftarchiv/2008_4_4_eichmueller.pdf
- ^ [3]
- ^ 13.0 13.1 13.2 [4]
- ^ [5]
- ^ [6]
- ^ [7]
- ^ [8]
- ^ 18.0 18.1 [9]
- ^ [10]
- ^ 20.0 20.1 [11]
- ^ [12]
- ^ [13]
35421690אילזה קוך