אייזק נייתן

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אייזק נתן
Isaac Nathan
לידה 1790
קנטברי
פטירה 1864 (בגיל 74 בערך)
סידני, אוסטרליה

אייזק נייתןאנגלית: Isaac Nathan) ‏(17901864) היה מלחין יהודי ממוצא אנגלי.

חייו

ילדות ונעורים

אייזק נייתן נולד בקנטרברי לאב ממוצא פולני ולאם יהודייה-אנגליה. אביו היה ככל הנראה החזן של הקהילה היהודית של קנטרברי בעת הולדת בנו. פרטים אחרים על מוצאו אינם ידועים. הוא קבור בלונדון בבית הקברות היהודי תחת השם "מנחם בן רבי יהודה פולק". אייזק, שנועד תחילה להמשיך בדרכו של אביו, למד בין השנים 1805-1807 בקיימברידג' בבית הספר היהודי-האנגלי הראשון עם פנימיה (שנוסד בידי סולומון ליאון). כיון שגילה נטייה מובהקת למוזיקה, נסע ללונדון לעבוד כשוליה אצל מו"ל המוזיקה דומניקו קורי. לדבריו, גם למד במשך חמש שנים פיתוח קול ושירה אצל קורי, שהיה בשעתו תלמידו של ניקולא פורפורה.

ראשית הקריירה

קורי עסק גם בפרסום שירים לאומיים מן הסוג שהיה פופולרי אז, דבר שוודאי המריץ את נייתן לחפש טקסט מתאים לנעימות יהודיות שאסף ועיבד. ואמנם, כשמעיינים בתווים שהתפרסמו אפשר להבחין בנושאים מוכרים. כך למשל לשיר "על גדות ירדן" התאים נייתן את הנעימה המוכרת של "מעוז צור ישועתי". אף כי רוב הלחנים ב"מנגינות עבריות" היה ניגונים מסדר התפילות היהודי, הרי מעטים מהן, אם בכלל, היו במקורם בשימוש בטקס התפילה העתיק בבית המקדש בירושלים, כטענתו של נייתן. רבים מהם היו לחנים אירופיים עממיים, שחלחלו במשך מאות שנים אל תוך סדר תפילות בבתי הכנסת, עם טקסטים חדשים (קונטרפקטה).

בשנת 1813 פנה נייתן אל המשורר לורד ביירון בבקשה לכתוב מילים לנעימות אלה. התוצאה הייתה מנגינות עבריות, אסופת השירים המפורסמת של המשורר, שנייתן הוציא לאור בשנת 1815. אסופת השירים עם המוזיקה של נייתן נשארה בדפוס במשך רוב המאה ה-19, אם כי עיון בה מלמד, שהתלהבותו של נייתן הייתה גדולה מכישרונותיו בפועל.

היה זה הניסיון הראשון להציג את המוזיקה המסורתית של בית הכנסת, שנייתן היה בקי בה הודות לחינוכו מבית, לפני הציבור הרחב. כדי לקדם את המכירות, פנה נייתן אל זמר הטנור היהודי המפורסם ג'ון בראהאם (אנ') וביקש את רשותו לפרסם את שמו על דף השער, בתמורה לחלק ברווחים, אף כי לבראהאם לא היה למעשה שום חלק ביצירת "מנגינות עבריות".

הצלחת ה"מנגינות" פרסמה את שמו של נייתן ברבים והקנתה לו מוניטין מסוימים. לאחר זמן התיימר למינוי כמורה לזמרה לנסיכה הבכורה שרלוט וכאחראי על ספריית המוזיקה של יורש העצר, מי שיהיה בהמשך למלך ג'ורג' הרביעי. לדברים אלה אין ראיה, אם כי הוצאת מנגינות עבריות הוקדשה לנסיכה בהיתר מלכותי.

דעיכה

בשנת 1816 עזב ביירון את אנגליה שלא על מנת לחזור וניתק את קשריו עם נייתן. תלמידתו המלכותית של נייתן מתה בשנת 1817 ועל תהילתו הקצרה בא הקץ.

צבירת חובות ופזיזות הכשילו אותו בדרכו. פעמיים התחתן עם נשים נוצריות, אם כי בשני המקרים הקפיד על חתונה יהודית לאחר הטקס הכנסייתי. מזגו החם ונטייתו ללכת שולל אחר מחשבות שוא סיבכו אותו בדו-קרב ובתקיפה. לא ברור כיצד התפרנס בין 1820 להגירתו ב-1841, וקיימת סברה, שכמה חודשים מתקופה זו ישב בבתי כלא לחייבים. הוא הרבה לכתוב לעיתונות הפופולרית בלונדון, בעיקר בנושאי אגרוף. המוזיקה תפסה תמיד מקום חשוב בחייו. הוא חיבר אופרות קומיות לבימות לונדון וארבע מהן הופקו בין 1823 ל-1833. זכויות היוצרים שלו ל"מנגינות עבריות" היו אמורות לשאת תמלוגים - במהלך אותן שנים מכר אותן לאחותו הנשואה, כנראה כדי למנוע את עיקולן בפשיטת רגל - אבל הן נקלעו לסבך מחלוקות משפטיות. הוא ניסה את כוחו בעסקי הוצאה לאור עם אחיו ופרסם ספר מעניין על תולדות המוזיקה, מוקדש בהיתר למלך ג'ורג' הרביעי, המציג באופן טיפולו בנושא המוזיקה היהודית הבנה רבה בתנ"ך ובמסורת היהודית. כמו כן הוציא לאור את זכרונותיו על לורד ביירון.

נייתן זכה למוניטין מסוימים גם כמורה לשירה. בין תלמידיו היה עוד משורר אנגלי חשוב, רוברט בראונינג הצעיר, שציין אותו כעבור שנים רבות כמורה הטוב ביותר לשירה מבין הארבעה שאימנו אותו, משום ששימר משהו מן השיטות המסורתיות של היהדות לפיתוח הקול.[1]

מעבר לאוסטרליה

נייתן טען לביצוע אי-אילו שירותים מסתוריים למשפחה המלכותית, שהממשלה בראשות המפלגה הליברלית סירבה לשלם תמורתם. כתוצאה מכך, נקלע נייתן לקשיים כספיים ובשנת 1841 היגר לאוסטרליה, שם הנהיג את חיי המוזיקה המקומיים, כיועץ מוזיקלי הן לבית הכנסת והן לקתדרלה הקתולית בסידני. כמו כן הופיע בביצועים ראשונים או מוקדמים של רבות מיצירותיהם של מוצרט ובטהובן. ב-3 במאי 1847 הוצגה האופרה שלו "דון ג'ון מאוסטריה", האופרה הראשונה שנכתבה, הולחנה והופקה באוסטרליה, בתיאטרון ויקטוריה בסידני.[2] נייתן גם היה הראשון חקר והעלה על הכתב את המוזיקה של הילידים האוסטרליים.

מותו וצאצאיו

חייו יוצאי הדופן של נייתן באו אל קצם במוות יוצא דופן. "ג'ואיש כרוניקל" הלונדוני הודיע בגיליון ה-25 במרץ 1864 מסידני:

מר נייתן היה בין הנוסעים בקרון הציבורי בקו מס' 2 [...] [הוא] ירד מן הקרון בקצה הקו הדרומי, אבל לפני שהספיק להתרחק מן הפסים, המשיך הקרון בדרכו [...] התנועה הפתאומית של הקרון סובבה את נייתן על עמדו והשליכה אותו אל מתחת לגלגל הקדמי.

קרון הסוסים הציבורי היה הראשון בסידני. אייזק נייתן היה הקורבן הראשון באוסטרליה (ובעצם בחצי הכדור הדרומי) של תאונת רכב ציבורי.

נייתן נקבר בסידני; [2] בבית הקברות קמפרדאון בניו סאות' ולס.

המנצח צ'ארלס מקקראס הוא מצאצאיו של אייזק נייתן.

סיכום

לאור ההפרזות והמוזרויות באופיו של נייתן, יחד עם יכולתו המוזיקלית המוגבלת, קל לפטור אותו כחריג תמהוני וחסר עניין. אין ספק, שאלמלא קשריו עם ביירון, היה נשכח כליל. אבל את מנגינות עבריות אפשר לראות רק כהישג ממשי; המוזיקה של נייתן לאסופת השירים יצאה לאור באנגליה שוב ושוב, לפחות עד שנות ה-50 של המאה ה-19 ונודעה ברחבי אירופה.

יתרה מזו, נייתן יכול לטעון, במידה מסוימת, לזכות ראשונים כ"מוליד" הטקסטים של ביירון. לא זו בלבד, שטקסטים אלה הפיצו רוח פילושמית בחוגים תרבותיים (למעשה, אפשר שלהם נודעה הפופולריות האמיתית הרבה ביותר במכלול יצירתו של ביירון), אלא שהם שימשו גם בסיס ליצירותיהם של מלחינים רבים אחרים במאה ה-19, הן יהודים (פליקס מנדלסון, פאני מנדלסון, יואכים והן נוצרים (שומאן, לווה, מוסורגסקי, באלאקירב ועוד).

לכתביו של נייתן על מוזיקה לא הייתה השפעה ישירה של ממש, היקף מכירותיהם היה קטן והם לא זכו לביקורת רצינית בעיתונות. סגנונו ויהירותו מעוררים צחוק ועל התובנות שלו, המרשימות לעיתים, בנושאי מוזיקה יהודית מעיבים מקרים רבים פי כמה של שגיאות וגילויי בערות. ועם זאת, כמקרה בודד, הצליח למקד את תשומת הלב בנושא, שהיה אותו זמן במרכז העניין של תנועת האינטלקטואלים בגרמניה: תיחום וקידום של תרבות יהודית אמיתית, שיוכלו להציג את היהודים כ"עם" (Volk) - לפי יוהאן גוטפריד הרדר - בזכותם הם. נראה שאותה רוח עצמה הניעה את עבודתו החלוצית במוזיקה של הילידים האוסטרליים.

לבסוף, סירובו הבלתי-מתפשר של נייתן להודות בתבוסה בחייו בנכר - ללא ספק השווה את עצמו אל ביירון גיבורו - והעבודה שעשה בהבאת המוזיקה הילידית אל אולמות הקונצרטים ואל דפי המחקר, מצדיקים את הצגתו בחוגי המוזיקולוגים של חצי הכדור הדרומי כ"אבי המוזיקה האוסטרלית".

לקריאה נוספת

  • Catherine Mackerras, 'Nathan, Isaac (1790 - 1864)', Australian Dictionary of Biography, Volume 2, Melbourne University Press, 1967, pp 279-280.
  • Burwick, Frederick; Douglass, Paul (1988), A Selection of Hebrew melodies, ancient and modern, by Isaac Nathan and Lord Byron, University of Alabama Press, מסת"ב 0-8173-0373-1
  • A review of Burwick & Douglass by Percy M. Young in Music & Letters, Vol. 71, No. 1 (Feb., 1990), pp. 148-150
  • Isaac Nathan. Musurgia vocalis : an essay on the history and theory of music and on the qualities, capabilities, and management of the human voice. London: Fentum, 1836.
  • Baker's Biographical Dictionary of Musicians, (Nicolas Slonimsky, Ed.) New York: G. Schirmer, 1958.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ See: 1) Herbert Everith Greene, "Browning's Knowledge of Music", PLMA, 62 (1947), 1098. Also: 'How Robert Browning found his Feet'
  2. ^ Isaac Nathan, Byron, and Don John of Austria, p.14. Longer version of programme note for the Sydney Symphony performances October 2007, at [1]
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

30470070אייזק נייתן