איום ברצח
איום ברצח הוא איום לרצוח אדם. איומים ברצח מופיעים בהקשרים רבים, החל מהקשר של בני זוג, דרך איומים על פקחי חנייה, איומים על מעסיקים על רקע פיטורין[1], סחיטה עבריינית וכלה באיומים על רקע פוליטי.
עבירה פלילית בישראל
בישראל, איום ברצח, ככל איום, הוא עבירה פלילית שדינה שלוש שנות מאסר, אם היא נועדה להפחיד או להקניט. סעיף 192 לחוק העונשין קובע:
המאיים על אדם בכל דרך שהיא בפגיעה שלא כדין בגופו, בחירותו, בנכסיו, בשמו הטוב או בפרנסתו, שלו או של אדם אחר, בכוונה להפחיד את האדם או להקניטו , דינו - מאסר שלוש שנים.
סעיף 307 לחוק העונשין מוסיף עונש חמור יותר למי שמעביר איום ברצח בכתב:
הגורם, במישרין או בעקיפין, שאדם פלוני יקבל כתב איום ברצח, והגורם יודע תכנו של הכתב, דינו - מאסר שבע שנים.
חופש הביטוי
היקף ההגנה של חופש הביטוי על איומים נדון בבית המשפט העליון של ארצות הברית במקרה של Brandenburg v. Ohio בו נקבע שההגנה החוקתית על חופש הביטוי מונע איסור על קריאה לשימוש בכח או להפרת החוק למעט כאשר הקריאה מיועדת לגרום באופן מיידי להפרת חוק וסביר שהוא יגרום להפרת חוק כזאת. במקרה של WATTS v. UNITED STATES קבע בית המשפט העליון של ארצות הברית שיש להבדיל בין איומים אמיתיים אשר אינם מוגנים על ידי חופש הביטוי לבין צורות התבטאות הומוריסטיות, המוגנות על ידי חופש הביטוי. במקרה זה אמר מועמד לגיוס למלחמת ווייטנאם שהוא אינו מתכוון להתגייס ואם יכריחו אותו לשאת נשק הוא יפנה אותו כלפי הנשיא לינדון ג'ונסון. לאחר שהוא הורשע על ידי בית המשפט והרשעתו אושרה על ידי בית המשפט לערעורים, ביטל בית המשפט העליון את ההרשעה. עם זאת, בית המשפט קבע שאין חובה שהדובר אכן התכוון לממש את האיום שלו[2]. בתיק Virginia v. Black נקבע שאיום אמיתי הוא כזה אשר נותן למקבלו את הפחד מפגיעה. על כן נקבע שחוק האוסר באופן גורף שריפת צלבים כמנהג הקו קלוקס קלאן, מכיוון שיש לבדוק בכל מקרה האם אכן המעשה מיועד לאיים או שהוא מיועד לבטא רעיון, דבר המוגן על ידי חופש הביטוי[3].
איומים על פוליטיקאים
איומים ברצח הם חלק משגרת החיים של פוליטיקאים רבים. נשיא ארצות הברית מקבל כ-3000 איומים ברצח בשנה, ובתקופה מסוימת ברק אובמה קיבל איומים בקצב של פי ארבעה כמעט. עלתה הטענה שככל שמנהיג הוא יותר כריזמטי, שיעור האיומים כלפיו גובר[4]. דיווח של ה-FBI על איומים ברצח כלפי פוליטיקאים מעלה שרובם מגיעים מגברים בעלי נשק שעברו משבר אישי כמו מחלה או פיטורין, חלקם סובלים ממחלת נפש[5].
בהולנד המשטרה דיווחה על 428 איומים רציניים ברצח כלפי פוליטיקאים בשנת 2008, לעומת 264 איומים בשנת 2007. רוב האיומים בשנת 2008 הופנו כלפי חרט וילדרס בעל עמדות אנטי-איסלמיות[6].
איומים כלפי בני זוג
על פי ההערכות, בין 20-40% של בני הזוג הסובלים מאלימות חוו איומים ברצח[7].
פרסום
נושא פרסום קיומם של איומים ברצח כלפי אישי ציבור נתון לוויכוח ציבורי. ישנם המתנגדים לפרסום האיומים בטענה שהפרסומים מלהיטים את הדיון הציבורי ומגבירים את הסיכוי שמישהו יממש את האיומים[8].
החובה להזהיר
בארצות הברית, כאשר איום ברצח מובע לצד שלישי ולא לקרבן המיועד, אין חובה על הצד השלישי להזהיר את הקרבן. אולם, בהחלטה תקדימית של בית המשפט העליון של קליפורניה נקבע שעל פסיכולוג חלה חובה להזהיר קרבן של איום ברצח[9].
הערות שוליים
- ^ CAROL PATTON, Death Threats in the Workplace, March 2003
- ^ WATTS v. UNITED STATES, 394 U.S. 705 (1969)
- ^ VIRGINIA v. BLACK et al
- ^ Threats Against Obama Drop to Normal Levels, Newsweek
- ^ ERIKA LOVLEY, Exclusive: FBI details surge in death threats against lawmakers, May 25, 2010, Politico web site
- ^ Adriana Stuijt, Anti-jihadist Dutch MP received 285 death threats in 2008, Mar 13, 2009, Digital Journal
- ^ Lewis Okun, Woman abuse: facts replacing myths, page 130
- ^ Michelle grattan, Going public with death threats a risky move, April 13, 2011
- ^ Stephen John Morewitz, Death threats and violence, Springer, 2008, page 59
