אחמד נאטור

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
יש לערוך ערך זה. ייתכן שהערך סובל מבעיות ניסוח, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו, או מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים.
אתם מוזמנים לסייע ולערוך את הערך. אם לדעתכם אין צורך בעריכת הערך, ניתן להסיר את התבנית.
עריכה
יש לערוך ערך זה. ייתכן שהערך סובל מבעיות ניסוח, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו, או מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים.
אתם מוזמנים לסייע ולערוך את הערך. אם לדעתכם אין צורך בעריכת הערך, ניתן להסיר את התבנית.

שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית משפטן ריקה. פרופ' קאדי אחמד חסן נאטור (נולד ב-1953) הוא משפטן, מרצה, מחבר ואיש דת. הוא היה קאדי ונשיא בית הדין השרעי העליון לערעורים של ערביי ישראל בין השנים 1994–2014. הוא נחשב לאבי ומייסד בתי הדין השרעים המודרניים בישראל ומי שחולל רפורמה רחבה ומעמיקה בבתי הדין המוסלמים ופתיח זכויות הנשים והילדים. מרצה מבוקש בתחומי המשפט, יישוב סכסוכים, אסלאם ומדיניות. חוקר אקדמי בעל שם ומחבר ספרי ילדים. נשיא המרכז הערבי הארצי ליישוב סכסוכים.

חייו המוקדמים

נאטור נולד בעיירה קלנסווה במרכז הארץ. הוא הבן האמצעי למשפחה מרבת ילדים. אביו אבו מת'קאל נאטור, אישיות מרכזית בקרב החברה הפלסטינית ומוכרת כאחד מנכבדיה. אמו פהימה בת למשפחה מכובדת מהעיירה ענבתא הפלסטינית.

השכלה וקריירה אקדמית

עם סיום לימודיו בבית הספר התיכון הוא עבר לירושלים ללמוד באוניברסיטה העברית. לנאטור שני תארים ראשונים: בשפה וספרות ערבית ולימודי האסלאם והמזרח התיכון מהאוניברסיטה העברית בירושלים; ובמשפטים מאוניברסיטת תל אביב.

הוא המשיך את לימודיו והוסמך לתואר שני בתקשורת המונים ותרבות באוניברסיטה העברית וכן לתואר שני במשפטים באוניברסיטת תל אביב. כמו כן, הוא השלים תואר שלישי וקיבל תואר ד"ר למשפטים מהאוניברסיטה האמריקאית בוושינגטון DC.

כיום הוא פרופסור חבר בפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית.

פרופ' נאטור הרצה בעבר ובהווה במגוון מוסדות אקדמיים: האוניברסיטה העברית בירושלים, אוניברסיטת תל אביב, המרכז הבינתחומי הרצליה, אוניברסיטת חיפה, מכללת בית ברל, המכללה האקדמית נתניה, אוניברסיטת א-נג'אח בשכם, אוניברסיטת נבדה, אוניברסיטת ייל וכן באוניברסיטה האמריקאית בוושינגטון DC, ובאוניברסיטה בנקב באר שבע. וגמ הוא לימד כפרופ אורח באוניברסיטת בריטיש קולומביה בוונקובר - קנדה ובבית הספר למשפטים בניו יורק.

קרירה

א. נאטור נבחר לתפקיד קאדי בשנת 1983 ושמש כקאדי של יפו והדרום. זו הייתה תקופה קשה מבחינת ניסיונות השתלטות  גורמים אנטרסנטים יהודים על נכסי הווקף – ההקדש המוסלמי. נאטור התייצב בראש החנית להגנה על המקומות  הקדושים והודיע ברבים שבית הדין אשר שמש כלי בידי השלטונות כדי לגזול נכסים אלה, יהפוך מעתה למבצר להגנה עליהם. לאחר שהובא לידיעתו שישנו ניסיון למכור בית קברות מוסלמי, בכפר הפלסטיני אלג'מאסין בצפון תל אביב, הוא כינס  ביוזמתו ובצעד חריג, את נכבדי העיר ומסר בנוכחותם החלטה עקרונית ראשונה מסוגה שמבטלת את פסיקות הקאדים שקדמו לו והמתירות מכר בתי קברות  וצווה על ביטול כל עסקה שהתרחשה או עומדת להתרחש בעניין בית קברות ג'מאסין[1].

הוא פטר את המתוולי עלי רשידי והצהיר שאיננו מכיר בוועד הנאמנים על הווקף שמנתה הממשלה. כתוצאה מכך, ולאחר שורה של אסיפות ופעולות מחאה נגד הוועד הממונה ותמיכה בקאדי[2] , קם ביפו גוף חלופי נבחר ושמו המועצה המוסלמית הנבחרת של יפו.   זו הייתה הפתווא – פסק ההלכה, הראשונה לאחר קום המדינה שמבטלת כל אפשרות של שימוש בבתי קברות לא פעילים למטרות חילוניות. לאחר   מכן הוציא קאדי נאטור שורה של פסקי הלכה שמטילים איסור נצחי ומוחלט  על כל שימוש באדמות בתי הקברות והמסגדים שאינם פעילים למשרות שלא לשמם נוצרו. בכך הוא הצליח להציל אתרים מוסלמים מאבדון, הביא לשינוי  תוואי כביש 6 באום אלתות[3] ולביטול סלילת קווי מים של מקורות בנבי ימין ע'י כפר סאבא[4] ובמקומות אחרים.  בית המשפט המחוזי בתל –אביב  הסתמך על עמדת הקאדי נאטור וביטל את ניסיון מכר בית הקברות  ג'מאסין סופית[5].                                                                                                                                                                      

מיד עם היבחרו לתפקיד נשיא בית הדין העליון לערעורים, הוא מיהר להוציא מנשר שיפוטי (مرسوم قضائي) באמצעותו הוא הטיל איסור מוחלט על הוצאת פסקי הלכה שמתירים שימוש במקומות קדושים למטרות שלא לתפילה ולקבורה וקבע שקדושתם היא קדושה נצחית ואינה ניתנת להסרה [6],

מרסום זה הצטרף לפסקי ההלכה שהוא הוציא בעניין אשר שמשו את התנועות האסלאמיות וגופים ערבים אחרים,  כבסיס משפטי בתביעות שהגישו לבתי המשפט להגנה על מקומות קדושים רבים בארץ [7].

חוקרים סבורים  שהצוו שהוציא  הקאדי נאטור לבתי הדין בעניין איסור שינוי יעודם של נכסי ווקף שהוקדשו כמסגדים ובתי קברות חולל מהפכה רבתי בעניין זה [8].  נטען גם שמאז שהוא  הוציא את המרסום הקדאי הנ"ל לא היה אף מקרה של מכר של בתי קברות או מסגדים בארץ [9].


ב. הקאדי נאטור חולל גם מהפיכה של ממש בבתי הדין השרעיים הן  בדין הסובסטנטיבי והן והפרוצדורלי  כאחד. הוא גם העביר את מערכת המשפט השרעית לעידן המודרני גם מבחינת השכלת העובדים, הרמה המקצועית של הקאדים, המבנים, המחשוב ודרכי העבודה.ביוזמתו תוקנו חוקים כגון חוק הקאדים באשר לדרישה שהמועמדים לתפקיד קאדי חייבים להיות אקדמאים בתחום הרלוונטי וכי עליהם לעבור בחינה מקצועית מקיפה כתנאי למועמדות.  הוא גם פעל והצליח להשוות את הקאדים לדרגתם של השופטים המקבילים במערכות השיפוט האחרות.  בתחום הדין המהותי  הוא יצר בפסיקה עקרונות משפטיים שהפכו להלכות כגון עניין טובת הילד כעקרון על בכל הקשור לאחזקת ילדים, אי ההפרדה בין ילדים בין שני ההורים, השימוש בפקיד הסעד ככלי לאיתור טובת הילד.

הוא גם הרחיב את יריעת זכות העמידה בעניין החזקת הילדים לאחר שקבע שיש בעניין לא רק זכות של בני האדם אלא גם זכות של אלוקים –כלומר, זכות הכלל. משמעות הדבר היא מתן זכות תביעה לכל  מוסלמי באשר הוא בהסתמך על עיקרון החסבה (حِسْبَةً) [10]. אך אחד החידושים החשובים שלו מתבטא בהפיכת קביעות המשפטנים הקלאסיים מאמירות מחייבות לחזקות שניתנות לסתירה.  כמו במקרה של אמו של קטין הנישאת לגבר זר, היא  הייתה מאבדת  באופן אוטומטי, זכותה לגדל את הילד בהתאם לעמדת האסכולה החנפית. נאטור קבע שמדובר בחזקה שניתנת לסתירה, ולכן יש לאפשר לאם להרים את נטל הראיה כדי לְהָזֵם את החזקה[11]. דוגמה נוספת קשורה לקביעת האסכולות בעניין גיל הילד : נאמר על ידי האסכולה החנפית למשל שילד עד גיל 7 יישאר אצל אמו היות שהוא עדיין זקוק לעזרתה. ילדה תישאר אצל אמה עג גיל 9. אחרי גיל זה הם יועברו לאביהם. נאטור הפך זאת לפריזומפציה שניתנת לסתירה [12].

הוא גם הפך את זכות הראיה של ההורה הלא מחזיק בילד לאירוח יותר ארוך ותכוף – דבר שיש בו כדי להעמיק את החוויה האנושית והסוציאליזציה שבמפגש ביניהם [13].

שינוי דרמטי לא פחות הוא קביעתו שיש לבטל את הנוהל ששרר עשרות בשנים בהם היו מזונות הילדים מתחייבים החל מיום מתן פסק הדין בתביעה –דבר שפגע קשות בזכויות הנשים והילדים,  ובמקום זאת יש לחייב את האב בהם מיום הגשת התביעה [14].  

כדי שפסיקותיו יהפכו לעקרונות משפטיים הוא קבע שיש לראות בהחלטות ערכאת הערעור תקדים מחייב. הוא הסביר זאת בכך שהדין חייב להיות ברור לציבור וכי הפסיקה בבתי הדין השונים חייבת להיות סטבילית ואחידה[15].

שינוי נוסף שבא אחרי עשרות שנים גם הוא מתבטא בהפיכת הגירושין המשולשים במעמד אחד לגירוש אחד חוזר וזאת לשם השמירה על שלימות המשפחה ועל מעמד האשה[16]. יצוין שעמדה זו מנוגדת לעמדת האסכולה החנפית.

במסעו לשיפור זכויות האשה קבע נאטור שבניגוד למנהג המשפטי שהיה קיים בבתי הדין בארץ ועודנו קיים במדינות האסלאם המתבטא בחיוב התובע/תובעת (בדרך כלל האשה היא התובעת) פירוק נישואין כושלים בעל כורחו של הבעל,בהרמת נטל הראיה, יש להסתפק בהנחת דעתו של בית הדין. שינוי זה העלה באופן משמעותי ביותר את האופציות להיענות בתי הדין לבקשות נשים להשתחרר מנישואין כושלים גם אם הבעל אינו מסכים לכך [17].

המנשרים השיפוטיים :

נאטור ראה בתפקידו כראש הקאדים במדינה לא מוסלמית כאילו עליו מוטלות חובות הסולטאן. לכן, הוא הרחיב את פעילותו הציבורית הרבה מעבר למצופה ממנו כשופט. הוא נהג להתלונן על יחס המדינה לאסירים הפלסטינים ודרש שחרורם[18], בקר בכפרים הלא מוכרים בנגב[19], עמד בראש המועצה הערבית  לחנוך מיוחד,  הרחיב את מספר ימי האבל לקרובי המת המוסלמי ל-7 ימים מיום הקבורה בדומה ליהודים(במקום 3 ימים מים הפטירה), קבע את מועדי החגים  המוסלמים לאחר שהביא לתיקון תקנה 32.122 מתקנות שירות המדינה[20]. ומעל לכל הוא העמיד את עצמו בראש החנית  להגנה על המקומות הקדושים[21] והקריאה לאחדות לאומית בין מרכיבי הציבור הפלסטיני בישראל[22]. הוא גם היה שותף פעיל במאבק הלאומי של עדות ערביות אחרות [23]. ככלי לפיתוח המשפט המוסלמי בבתי הדין השרעים המציא הקאדי נאטור לראשונה  את שיטת המנשר השיפוטי – المرسوم القضائي.הוא הצהיר לא פעם שהכוונה מהמנשרים השיפוטיים היא לחולל רפורמה חיונית במשפט  אך היא חייבת לבוא אך ורק מתוך השריעה עצמה ובהסתמך על עקרונות החידוש המשפטי – التجديد, ומבלי להזדקק למעורבות הפרלמנט הלא מוסלמי [24].

הוא התנגד נחרצות לכל התערבות של הכנסת או של בתי המשפט בדין השרעי [25].

- המנשר הראשון  שהוא הוציא קבע כי אין להסיר קדושת מקומות קדושים כגון בתי קברות אף אם הם עתיקים וגם מסגדים אף אם הם הרוסים או שאינם בשימוש. הוא גם נוטל את סמכות בתי הדין האזוריים למנות נאמן לווקף – متولّي الوقف והעביר אותה לבית הדין לערעורים. חשיבותו של מנשר זה היא שהוא מטיל איסור מוחלט על סחר במקומות קדושים   ומבטל את פסקי ההלכה של הקאדים הקודמים ומונע הסרת קדושה ומכר נכסי ווקף בעתיד. הוא גם חתום בחתימת כל הקאדים. מנשר שיפוטי זה שמש אסמכתא  בידי תובעים ערבים להגנה על המקומות הקדושים בבתי המשפט [26].

המנשר השני[27] מבטל את השיטה הישנה שהייתה נהוגה בבתי הדין בכל הקשור להערכת גובה המזונות לנשים ולילדים. נאטור מצא שהשימוש במיידעים – مخبرون  כפי שהיה נהוג עשרות בשנים הוא בעצם שאוב מהאסכולה החנפית אשר התירה לשופט להיעזר בעדי גלוי מידע – شهود استكشاف וזאת במקרה ומדובר בתביעת מזונות העושר של אשה שטוענת שבעלה אמיד אך אין בידה ראיה על כך.  בטעות, התפשטה הטכניקה הזו על כל תביעות המזונות של הנשים והילדים גם כאשר מדובר במזונות ה- כפאיה نفقة الكفاية. נאטור קבע במנשר שלו שאל לו לשופט להיעזר בגורמים מחוץ לכותלי בית המשפט וכי במדינה מודרנית תוכל התובעת להביא ראיות על הכנסותיו של בעלה וכי מי שעליו מוטלת אחריות קביעת גובה המזונות הוא השופט עצמו ולא כל גוף או אדם אחר.  רפורמה זו  הביאה  באופן מידי לזינוק מסחרר בגובה המזונות הנפסקים לנשים ולילדים בבתי הדין[28].  בדיקה שנעשתה על ידי ארגון נשים מצאה שגובה המזונות הנפסקים בבתי הדין השרעיים אחרי החלת מנשר זה הוא הגבוה בין כל בתי המשפט ובתי הדין בארץ[29].

המנשר השלישי של הנשיא נאטור עוסק במתן זכות  ע"פ עקרון הייצוג לנכד שאביו נפטר לפני סבו לייצג את  אביו המנוח והזכייה בחלקו של האב מעזבון הסב. לפני פרסום מנשר זה, לנכד לא הייתה כל זכות בעזבון סבו מאחר שהוא מוסתר – محجوب ע'י דודיו בהיותם שייכים לפרנטלה היותר קרובה לסב המנוח. רפורמה זו נעשתה קודם לכן במצרים, בסוריה ובירדן אך החוק במדינות אלה העניקו זכות הייצוג רק לבן הבן. לעומת זאת, ומאחר והרפורמה מסתמכת על עקרון הצדק ןהאקוויטי  - العدل والانصاف כפי שבטא אותו אבן חזם אלדאהרי, נאטור קבע כי  הצדק יחול על כלם ; כלומר גם בן הבן ובת הבן וגם בן הבת ובת הבת.

המנשר הרביעי של נאטור נחשב לנועז ואמיץ ביותר[30] היות שהוא מבקש להחליף את מערכת המשפט האזרחית הישראלית במנגנון הבוררות השרעי  - التحكيم. כלומר, במקום שהערבים יפנו אל בתי המשפט הישראלים בסכסוכים אזרחיים הם יכולים לפנות למנגנון הבוררות שיספק לה בוררים בהנחיית הקאדי השרעי.

מנשרים נוספים מתייחסים למתן זכות לאשת האסיר לבקש פירוק נישואיה אם מדובר במאסר של יותר מארבע שנים וחצי – דבר שלא קיים בחוק המשפחה העות'מאני המחייב בבתי הדין.מתן זכות  פיצוי לאשה הניזוקה מביטול שרירותי של הח'טבה - الخِطبة, גם אם מדובר בנזק שאינו ממוני [31].  למרבה הפלא, ואף שרב המרסומים נתנו בעיקר לשיפור מעמד האשה הגישה  אחת מעמותות הנשים עתירה לבג"ץ נגד המרסומים. העתירה נמחקה. במעמד עתירה זו הבהירה הנהלת בתי הדין השרעיים שמדובר בהעדפת דעות מסוימות בשריעה ואין הן מחייבות את הקאדי [32].


ג. בתחום הפרוצדורה

גם בתחום סדרי הדין חולל  הקאדי נאטור רפורמה משמעותית.  אחד הדברים החשובים שהוא עשה היה שינוי דרכי עבודתו של בית הדין לערעורים. מאז היווסדו פעל בית הדין השרעי לערעורים ע"פי תקנות מנדטוריות  לפיהן בית הדין לא ישמע צדדים ולא יקיים דיונים אלא יסתפק בבדיקת הפרוטוקולים בלבד.  נאטור שראה בבית הדין לערעורים ערכאה שיפוטית עליונה האמין שיש להפוך אותה לערכאת ערעור של ממש. הוא העביר החלטה בין חברי בית הדין לערעורים שלפיה הצדדים יזומנו לשמיעת ערעורם ויתקיים דיון  כמו שערכאת ערעור אמורה לקיים. הוא אמר לא פעם שהאזרח זכאי לקבל את יומו בבית המשפט. רצוי שהשופט יתרשם מהצדדים וכי צדק צריך גם להיראות [33].  הוא גם הוציא חוזרים כדי להסדיר תחומים מסוימים כגון מסירת כתבי בית דין [34].

שינוי מבני דרמטי לא פחות הוא הצלחתו של הנשיא נאטור להעביר את מערכת השיפוט השרעית ממשרד הדתות אל משרד המשפטים – דבר ששחרר אותה מהזנחה משוועת, מפוליטיזציה ומשליטת המפלגות הדתיות היהודיות [35].

בתקופתו של נאטור התעצמו בתי הדין השרעיים וזכו לאמון הולך וגובר של הציבור המוסלמי מחד ולהערכת שאר בתי המשפט והקהילה המקצועית מאידך.

ספרי ילדים

נאטור איש רב כישורים : כותב שירה, למשך תקופה הוא שימש עורך ראשי וכותב מאמר המערכת של שבועון "כל-אלערב"  הרואה אור בנצרת.  מחבר ספרי לימוד וגם ספרי ילדים לבתי-ספר בתחום לימודי האסלאם ונואם מוכשר בשלוש שפות : ערבית, אנגלית ועברית. הוא  גם מחבר ספרי ילדים. בספרי הילדים ניתן לחוש את הנטייה העזה שלו לחינוך לרחמנות וחמלה לבעלי חיים. מספריו המוכרים:

- הזבוב המיואש,  דיון בין הזבוב הקטן לבין אמו מדוע כולם שונאים אותו ומגרשים אותו.

- רזין והטלה, טלה שקוץ נתקע לו בגרון ומחכה בקוצר רוח שיגיע חברו רזין להוציא את הקוץ

- הזחל המתחפש, ילד שנשבה ביופיו המרהיב של פרפר ומבקש ממנו חברות. הפרפר מבקש לוודא תחילה שהוא ימשיך לרצות בחברתו גם לאחר שידע את האמת על שלבי התפתחותו.

- סוד הציפור האבודה, ציפור שמאבדת את האפרוח שלה בירושלים ועפה  מזרחה לחפש אותו. היא מגיעה  אל כל בירות מדינות ערב ובסוף היא מוצאת אותו בירושלים.

- מאס והנמלה. נמלה שמתקשה לחצות את הכביש. הילדה מאס נחלצת לעזרתה.

-  גאזל צוללת ביפו. ילדה שאוהבת לטייל עם אביה ביפו והולכים לצלול בנמל יפו, בקרקעית הים היא מגלה אוצר של זהב מימי הפאטמים.

- הדוכיפת והעורב. שני חברים שכנים . הדוכיפת כועס מדוע חברו לא נותן לו מחמאה על מראהו. העורב אומר לו: חשבתי שאתה יודע אבל גם אתה מעולם לא אמרת לי שאני יפה. הדוכיפת אומר: חששתי לפגוע בך כי אתה שחור. אז מתנהלת ביניהם שיחה כנה על השוני ומובן היופי.

- אני לא פחדן, על פחדים אצל ילדים.

פרופ' נאטור זוכה להערכה ציבורית ומקצועית בקרב הציבור הערבי והכללי. הוא זכה לשני תוארי דוקטור לשם כבוד מהאוניברסיטה הפתוחה ומאוניברסיטת באר שבע בנגב. לא פעם בחר הציבור הערבי על כל עדותיו וזרמיו, לתפקידים ציבוריים כמו יו"ר ועדת החקירה בסכסוך שהאב אלדין בנצרת. הוא גם שימש חבר בוועדת הפיוס של ערביי ישראל אשר הביאה לאיחוד המפלגות הערביות במסגרת הרשימה המשותפת.

תפקידים נוספים

נאטור מילא מספר תפקידים במערכת בתי הדין השרעיים: בשנים 1981-1982 כיהן כסגן מנכ"ל בתי הדין השרעיים, לאחר מכן ב-1985-1994 היה קאדי בבית הדין השרעי ובשנים 1994-2014 היה נשיא בית הדין השרעי לערעורים.

הוא כיהן בעבר ובהווה בתפקידים הציבוריים הבאים:

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אחמד נאטור בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ תיק ווקף,851/87, בית הדין השרעי –יפו, סג'ל אלמוקדסאת  עמ' 7-10, ראה גם  the Jerusalem post, Tel-Aviv Area ed.11.27.1978
  2. ^ שבועון יאפא, גיליון 17, 25.3. 1989
  3. ^ ראה, أحمد ناطور, مقابر يافا بين المصالح والمفاسد, مجلة الدراسات الفلسطينية -93,شتاء 2013, بيروت ص 82-99
  4. ^ בית משפט השלום כפר סאבא  6005/04, מיום. 19ספטמבר 2004 (לא פורסם)
  5. ^ בית משפט מחוזי (תל אביב יפו)  1417/91 נכסי ההלכה נגד ועד הנאמנים על הוקף, ת"ק חמ 2008 (3) 6728
  6. ^ מרסום קדאי מס' 1 מיום 21.6. 1994, אלכשאף ען קראראת אלאסתאנאף גיליון  1995, המרכז הבינתחומי – הרצליה, עמ' 5-9
  7. ^ כמו בתביעות לשימור בית הקברות אג'זם ליד חיפה, כפר לאם, סלמה ביפו, בית קברות הממלוכים ביפו, בית הקברות ממילא בירושלים והרבה מקומות אחרים. ראה מכתב ההערכה והתודה של מוסד אל אקסא לנשיא נאטור.
  8. ^ ראה, ברקוביץ שמואל, מה נורא המקום הזה, כרתא, ירושלים  2006, עמ' 224
  9. ^ ברקוביץ, שם. עמ' 239
  10. ^ פ"ד ערעורים 92/98
  11. ^ ראה קובץ פסקי הדין אל כשאף, שם
  12. ^ ראה למשל פ"ד ערעורים 30/69,  אלכשאף, שם. ערך 1996, עמ' 94-97
  13. ^ ראה קובץ פסקי הדין אל כשאף,למשל פ"ד 92/98 שם
  14. ^ פ"ד ערעורים 104/97 מיום 25.7.97
  15. ^ פ"ד ערעורים 79 / 39,אלכשאף,כרך 1997, עמ'133-137
  16. ^ ראה למשל פ"ד ערעורים 124/97
  17. ^ Reiter  Y, Judge Reform; Facilitating divorce by sharia’a Court in Israel. Journal of Islamic Law and Culture, vol.11 no.1, 2009 13-37
  18. ^ موقع بانيت, القاضي ناطور يطالب بضمان الحقوق الدينية للاسرى, Panet (בערבית)
  19. ^ الحمل والولادة - Pregenancy, موقع بكرا (בערבית)
  20. ^ مديرية خدمات الدولة ستلتزم بقرار القاضي ناطور حول الاعياد, موقع بكرا (בערבית)
  21. ^ הקאדי נאטור הוא הקאדי הראשון שקבע שקדושת המקומות הקדושים לאסלאם היא קדושה נצחית ולא ניתנת להסרה
  22. ^ اخبار محلية | سماحة القاضي د. احمد ناطور في مؤسسة محمود درويش | موقع المدار الاول في الشمال, almadar (באנגלית)
  23. ^ المؤتمر الأرثوذكسي العربي يطالب بإقالة كل الفاسدين في جهاز البطريركية الأرثوذكسية وتقديمهم للمحاكمة, WAFA Agency (באנגלית)
  24. ^ ראה מרסום מס. 2, אלכשאף, כרך 1995, עמ. 9
  25. ^ ראה דבריו  הנחרצים בפרוטוקולים של ועדת חוק חוקה ומשפט בדיונים לתיקון מס. 5 לחוק המשפחה
  26. ^ ראה לדוגמה, בג"ץ, בית המשפט העליון 52-06,1331-06,1671-06 חברת אלאקצא ואח' נגד
  27. ^ אלכשאף, כרך 1995, שם. עמ' 9-19
  28. ^ דו"ח של ארגון משפחה חדשה
  29. ^ ראה, משפחה חדשה, מעריב גיליון 18008 מיום 4.12.2006
  30. ^ Hanan Mandel, Ron Shaham, המנגנון המבורך: בתי הדין השרעיים והליכי בוררות בתביעות אזרחיות(The Blessed Mechanism: Sharia Courts and Civil Arbitration), 2014-01-26
  31. ^ מרסום מס. 8
  32. ^ תקדין - מאגר פסקי דין המוביל בישראל, באתר www.takdin.co.il
  33. ^ החלטה בחתימת הנשיא נאטור וחברי בית הדין לערעורים מיום 26.7. 1999
  34. ^ ע"פי חוק הפרוצדורה העות'מאני משנת 1917 יש לבציע את המסירות על ידי פקידי בית הדין דבר שאיננו מעשי יותר. הנשיא קבע שמסירות תתבצענה באמצעות הצד התובע
  35. ^ נאטור הצליח לשכנע את יוסי ביילין – שר המשפטים והדתות להעביר החלטה בממשלת אהוד ברק מס. 28 להוציא את המערכת השרעית ממשרד הדתות לאחר שנים שנים שהוא התלונן על אפליה והזנחה רבתי מצדו של משרד זה. בממשלתו של שרון כשנתיים אחר כך הוחלט גם להעביר את בתי הדין הרבניים למשרד המשפטים. ראה החלטת ממשלה 900  
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

37428542אחמד נאטור

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=אחמד_נאטור&oldid=2415685"