אורוש ז'ון
שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית חסיד אומות העולם ריקה. אורוש ז'ון (בסלובנית: Uroš Žun; 6 במרץ 1903 - 4 במאי 1977, לובליאנה שבסלובניה) היה קצין במשטרת הגבולות ביוגוסלביה, מחסידי אומות העולם, הציל במלחמת העולם השנייה 16 נערות יהודיות מרחבי גרמניה ואוסטריה ממוות בידי הנאצים.
קורות חיים
אורוש ז'ון נולד ב-6 במרץ 1903 ברדובליצ'ה (אנ'), יוגוסלביה, להורים ולנטין ואולגה ז'ון. בשל עבודת אביו, המשפחה נדדה רבות בצעירותו. בשנים 1910–1914 התגוררו בווינה, ובשנת 1918 כשחיו בעיר לובליאנה שביוגוסלביה, נפטר האב. אורוש הצעיר התמיד בלימודיו למרות קשיי המשפחה, סיים לימודי משפטים ועסק בשירות הציבורי.[1]
פעילות בתקופת השואה להצלת יהודים
בין השנים 1938 ל-1941, שימש אורוש כקצין במשטרת הגבולות ליד העיירה מריבור.[2] עיירה זו, הנמצאת באמצע הדרך בין וינה לטריאסטה, הייתה נקודת מעבר חשובה עבור פליטים יהודים שברחו מהמשטר הנאצי בגרמניה, אוסטריה וצ'כוסלובקיה, ליוגוסלביה על מנת להגר בסופו של דבר לארץ ישראל וליעדים אחרים.
השלטון בעיר בלגרד, בירת יוגוסלביה, הנחה מפורשות את משטרת הגבולות למנוע בכל מחיר כניסת פליטים, בפרט יהודים, לתוך יוגוסלביה ואיים בענישה חמורה של מי שיאפשרו זאת.[1] כאשר ההנחיה נחתה על שולחנו של אורוש, כבר הייתה בידו בקשה לסייע ל-16 נערות יהודיות שביקשו לחצות את הגבול. תוך זמן קצר הגיעה קבוצת הנערות למשרדו. הנערות בקבוצה היו תילה נגלר, גיזלה ווייסנר, פני זנפט, פאולה טייטלבאום, לילי לוין, רות דרוקר, בלומה זוויק, בטי אנדצוייג, סוניה בורוס, לולה שינדלהיים, גרדה טוכנר, פרידה שטרן, הילדה שטיינהרדט, ברטה רייך ואווה רייך. אורוש, שהיה קצין צייתן וקפדן, היסס בתחילה כי הבין שכל עזרה לנערות תגרור סכנה לעצמו, לפרנסתו ולמקורביו. בשלב זה אורוש היה מודע למצבם של היהודים באוסטריה והוא הבין את הסכנה הנשקפת לנערות אם יסרב לבקשתן. לכן, למרות הסכנה הנשקפת לו, בחר אורוש לאשר את כניסת הנערות ליוגוסלביה. הנערות הגיעו בגפן למדינה והיו חסרות אונים. אורוש, שהבין את מצבן, בחר להמשיך ולסייע להן. הוא ליווה אותן למלון מקומי שהיה בבעלות תעשיין יהודי בשם מרקו רוזנר. רוזנר אירח את הנערות ללא עלות וחיבר אותן עם הקהילה היהודית שבעיר זאגרב. סוכם כי הבנות יועברו לזאגרב בעזרת שליחים שיגיעו מהקהילה ללוותן. אורוש ואשתו המשיכו לדאוג לנערות. הם ביקרו אותן מדי יום וסיפקו להן מוצרי חלב, פירות וירקות. נוצר קשר חם בין אורוש ואשתו לבין הנערות, שהתייחסו אל בני הזוג כאל תחליף הורי בתקופה קשה זו. כעבור זמן מה הנערות המשיכו לדרכן בסיוע הקהילה היהודית.[3]
ז'ון בחר לפרסם ביישוב את החלטתו לאפשר לנערות לחצות את הגבול, מתוך ניסיון לייצר תמיכה בקרב התושבים המקומיים ובניגוד לדעת השלטון. עם התקדמות הכוחות הגרמנים ליוגוסלביה, נמלטו אורוש, אשתו ובנם לעיר זאגרב שם הסתתרו. כאשר הכוחות הגרמניים חצו את הגבול ליוגוסלביה והגיעו לעיירה מריבור,[4] נודע להם דבר העבירה של ז'ון וההד הציבורי לה זכתה. הם הוציאו צו מאסר לאורוש ז'ון, והבטיחו פרס של 10,000 מארק למי שיתרום להסגרתו. אף על פי שרבים מתושבי מריבור ידעו כי אורוש הציל את הנערות וחלקם אף ידעו היכן הוא מסתתר בזאגרב, איש לא שיתף פעולה עם הגרמנים, ואורוש לא הוסגר.
אורוש ומשפחתו הסתתרו זמן מה בזאגרב תוך שימוש בתעודות מזויפות ובהמשך עברו לבוסניה, שם התחבאו בתנאים קשים עד סוף המלחמה.[1]
לאחר המלחמה
לאחר המלחמה, עברו אורוש ובני משפחתו לגור בעיר טריאסטה. שם, בזכות שליטתו של אורוש בשמונה שפות, קיבל עבודה בעיתון כבודק לשוני. בהמשך עבר להתגורר בעיר לובליאנה, שם שימש כמורה בבית ספר תיכון והיה אהוב על ידי תלמידיו.
בתקופה זו נחקר אורוש פעמים מספר על ידי המשטרה החשאית בחשד ששיתף פעולה עם המודיעין הבריטי והאמריקאי. אורוש הכחיש את החשדות. עם זאת, אשתו סיפרה בדיעבד כי בעת שהותם במריבור, זכורות לה פגישות עלומות של אורוש עם גורמי מודיעין.[1]
הכרה והנצחה
ב-7 ביוני 1986, הוכר אורוש ז'ון כחסיד אומות העולם.[3] הטקס התקיים בשנת 1987 בלובליאנה, ובו השתתפו רוב הבנות שהציל, שהיו כבר סבתות עם ילדים, נכדים ונינים. התעודה נמסרה לבנו איגור ושמו נחקק בקיר חסידי אומות העולם שביד ושם. על פרס חסיד אומות העולם שהוקדש לו, חקוקות המילים "כל המציל נפש אחת כאילו הציל עולם ומלואו".
בשנת 2012, הקימה הרשות המקומית ברדובליצ'ה, סלובניה, לוח זיכרון במקום הולדתו של אורוש ז'ון (Uroš Žun).[5]
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 Sumi, Irena and Luthar, Oto, Uroš Žun - Sixteen Worlds Saved, The Slovenian Righteous Among Nations, 2016, עמ' 26-32
- ^ Herzer, Ivo, The Children of Villa Emma: Rescue of the Last Youth Aliyah Before the Second World War, The Italian Refuge - Rescue of Jews During the Holocaust, 1989, עמ' 178–181
- ^ 3.0 3.1 Zun Uros, Yad Vashem - The Righteous Among the Nations Database
- ^ איתאי, יוסף, ילדי וילה אמה, תל-אביב: מורשת, ספרית פועלים, 1983 תשמ"ג, עמ' 22-27
- ^ תיק מספר M.31.2/3454 מתוך הארכיון של יד ושם
29992143אורוש ז'ון