אוסקר זריצקי

אוסקר זריצקי (באנגלית: Oscar Zariski,‏ 24 באפריל 1899 - 4 ביולי 1986) היה מתמטיקאי יהודי אמריקאי, פרופסור למתמטיקה באוניברסיטת ג'ונס הופקינס ובאוניברסיטת הארווארד. נשיא האגודה האמריקאית למתמטיקה (1969–1970). "יוצר הגישה המודרנית לגאומטריה אלגברית, באמצעות מיזוגה עם אלגברה קומוטטיבית.". זכה לפרסים רבים בגין יצירתו המתמטית ובראשם המדליה האמריקאית הלאומית למדעים לשנת 1965 ופרס וולף לשנת 1981.

קורות חיים

אוסקר זריצקי, או בשמו המקורי אשר זריצקי נולד ב-1899 בקוברין, אז באימפריה הרוסית וכיום בבלארוס, אחד משמונה ילדיהם של בצלאל וחנה (לבית טננבאום). אחד הילדים נפטר בצעירותו וגם האב נפטר כשזריצקי היה בן שנתיים. האב שתה משהו שנועד למנוע את גיוסו הכפוי לצבא האימפריה הרוסית והרעל שרף את קיבתו למוות. האם חנה נותרה לפרנס שבעה ילדים לבדה ועשתה כן בהצלחה לא מעטה, באמצעות חנות שהפעילה. היא נישאה בשנית לאחר מכן.

בלחצם של קרבות מלחמת העולם הראשונה בבלארוס (הקוזקים בצבא הצאר נהגו לרצוח את היהודים בכל יישוב ממנו עמדו לסגת) ברחה המשפחה, תחילה להומל שבדרום מזרח בלארוס ואחר כך לאוקראינה, שם התיישבה בצ'רניהיב שמצפון לקייב. זריצקי, תלמיד בית ספר תיכון באותה עת המשיך בלימודיו בכל תקופת המלחמה.

משהסתיימה מלחמת העולם הראשונה וזריצקי סיים את לימודיו התיכוניים הוא עבר לקייב. הוא למד שנה אחת באוניברסיטת קייב פילוסופיה ומתמטיקה ואף נפצע ברחובות קייב מכדור ברגלו, בקרבות שהתנהלו שם במלחמת האזרחים ברוסיה. למחייתו באותה תקופה הוא עבד ככתב בעיתון קומוניסטי מקומי.

בינתיים, בתום מלחמת העולם הראשונה עברה קוברין עיר מולדתם של בני זריצקי לידי פולין. ב-1920 המשפחה חצתה את הגבול תוך סיכון חיים ממשי וחזרה לקוברין. זריצקי הצעיר נשאר בקייב.

במאי 1920, כשכבש הצבא הפולני את קייב במלחמה הפולנית-סובייטית, זריצקי, בהיותו אידיאליסט סוציאליסטי הצטרף לצבא האדום. הוא היה שותף לניצחונות רוסיה על פולין בהמשכה של אותה מלחמה והגיע עם הבולשביקים לקוברין באמצע 1920. כשהתהפך שוב גלגל המלחמה והסובייטים נסוגו בעקבות הניצחונות הפולניים החל מאוגוסט 1920, זריצקי נשאר בקוברין עם משפחתו.

באיטליה

בראשית 1921 זריצקי עבר לאיטליה ושם המשיך ללמוד מתמטיקה. הוא נרשם תחילה לאוניברסיטת פיזה, אבל כעבור שישה חודשים, כשראה שהרמה של המחלקה למתמטיקה שם נמוכה מדי עבורו, עבר לספיאנצה - אוניברסיטת רומא. הוא קיבל שם את הדוקטורט במתמטיקה ב-1924 בהנחייתו של גואידו קסטלנואובו, מתמטיקאי יהודי איטלקי ידוע.

עם סיום הלימודים נסע עם חברתו יולי קגלי, סטודנטית לספרות, אותה הכיר ברומא, חזרה לקוברין, פולין, בכדי להתחתן בחיק המשפחה ואז חזרו לאיטליה. בנם רפאל נולד כעבור שנה.

יולי אשתו של זריצקי מצאה משרת הוראה, אך זריצקי נכשל בכך. השלטון הפשיסטי של מוסוליני באיטליה החל כבר ב-1922, אבל לחץ כלשהו כנגד היהודים התחיל רק כעבור שנים אחדות, לכן, לא ברור אם הכישלון הזה במציאת עבודה נבע מיהדותו של זריצקי, או דעותיו השמאלניות, או מסיבות אחרות. מכל מקום, עובדה זו גרמה לכך שבעזרתו של המנחה שלו לדוקטורט קסטלנואובו הוא יצר קשר עם סולומון ליפשיץ, המתמטיקאי היהודי שרכש לעצמו מעמד באוניברסיטת פרינסטון. ליפשיץ היה כנראה זה שסייע לו לקבל ב-1926 מלגה מ"קרן רוקפלר" והוא גם היה זה שמצא לו עבודת הוראה באוניברסיטת ג'ונס הופקינס במרילנד. ב-1927 היגר זריצקי הצעיר לארצות הברית וכעבור שנה הביא לשם גם את אשתו ובנו.

בארצות הברית

אוסקר זריצקי החל ללמד באוניברסיטת ג'ונס הופקינס מיד עם הגיעו לארצות הברית ולקחו לו עשר שנים בטרם הפך ב-1937 לפרופסור מלא. במהלך תקופה זו, ב-1932 נולדה לזריצקי בתו, ורה וב-1935 הוא הוציא את ספרו הראשון, Algebraic Surfaces.

לאחר שהיה לחבר מלא בסגל האוניברסיטה החל זריצקי, במקביל להוראת המתמטיקה והמחקר המתמטי לעבוד גם כעורך במספר כתבי עת מתמטיים: American Mathematical Journal בשנים (1937–1941) ואחר כך Transactions of the American Mathematical Society בשנים 1941 - 1947 וכן Annals of Mathematics ו-American Journal of Mathematics.

ב-1940 קיבל זריצקי את מלגת גוגנהיים וב-1944 קיבל את הפרס המתמטי הראשון שלו, פרס קול לאלגברה של האגודה האמריקאית למתמטיקה, בגין ארבעה מאמרים שכתב בשנים 1939–1940 על יריעה אלגברית. באותה שנה הוא גם התקבל כחבר באקדמיה הלאומית למדעים (ארצות הברית).

ב-1945, עם סיום מלחמת העולם השנייה נודע לזריצקי לראשונה כי אמו וארבעה מאחיו, שנשארו בפולין נרצחו על ידי הנאצים. רק אח אחד ואחות, שעלו לארץ ישראל לפני השואה, ניצלו.

ב-1946 עבר זריצקי מאוניברסיטת ג'ונס הופקינס להרצות במשך כשנה באוניברסיטת אילינוי וב-1947 עבר לאוניברסיטת הארווארד. הוא היה חבר הסגל היהודי הראשון במחלקה למתמטיקה שם. לימד במשך 18 שנים עד פרישתו לגמלאות ב-1969. שנה אחרי המעבר להרווארד התקבל כחבר באקדמיה האמריקאית לאמנויות ולמדעים וב-1951 התקבל כחבר בחברה הפילוסופית האמריקאית.

בתקופה זו כתב את ספרו החשוב ביותר Commutative Algebra (יחד עם פייר סמואל). הספר יצא לאור בשני כרכים, הראשון ב-1958 והשני ב-1960. עוד בתקופה זו - זריצקי כיהן כסגן נשיא האגודה האמריקאית למתמטיקה בשנים 1960–1961 והיה נשיאה בשנים 1969 - 1970.

ב-1965 קיבל את המדליה הלאומית למדעים.

ב-1967, לאחר מלחמת ששת הימים הגיע זריצקי לישראל ונתן במשך סמסטר שלם הרצאות במתמטיקה באוניברסיטת תל אביב לחיילי צה"ל.

כעשור לאחר הפרישה, לקראת סוף שנות השבעים החל לסבול ממחלת אלצהיימר במקביל לבעיית שמיעה גוברת, אבל הוא עוד הספיק לקבל את פרס וולף הישראלי ואת פרס סטיל של האגודה האמריקאית למתמטיקה, שניהם ב-1981, בגין מפעל חייו, בטרם נפטר כעבור חמש שנים מהמחלה.

ראו גם

• חוג מקומי רגולרי
• טופולוגיית זריצקי
• טופולוגיה דיסקרטית

לקריאה נוספת

• Carol Parikh, The Unreal Life of Oscar Zariski, הוצאת ספרינגר, 2009

קישורים חיצוניים

• מדיה וקבצים בנושא אוסקר זריצקי בוויקישיתוף
• "The influence of Oscar Zariski on algebraic geometry"
• david mumford, Oscar Zariski, Notices of the American Mathematical Society, 33 (6): 891–894
• "Oscar Zariski", באתר הצי האמריקאי
• "Oscar Zariski" באתר היסטוריה מתמטית

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

28360701אוסקר זריצקי