אה"מ פנדורה (1779)
 | |
| טביעת אה"מ "פנדורה" במצר טורס, 1791 | |
| תיאור כללי | |
|---|---|
| סוג אונייה | אניית־מפרשים מלחמתית מדרגה שישית |
| צי | הצי המלכותי הבריטי |
| דגל הצי |
 |
| סדרה | "פּוֹרְקְיוּפַּיין" (Porcupine class) |
| ציוני דרך עיקריים | |
| מספנה | אדמס אנד ברנרד, דפפורד |
| הוזמנה | 11 בפברואר 1778 |
| תחילת הבנייה | 2 במרץ 1778 |
| הושקה | 17 במאי 1779 |
| תקופת הפעילות | מאי 1779 – הווה (כ־245 שנים) |
| אחריתה | עלתה על שרטון וטבעה, 28 באוגוסט 1791 |
| מיקום | 11°23′S 143°59′E / 11.383°S 143.983°E |
| מידות | |
| הֶדְחֶק | 533 טון |
| אורך |
34.92 מ' (אורך כללי) 28.89 מ' (אורך השדרית) |
| רוחב | 9.83 מ' |
| שוקע | 2.24 מ' (קדמי), 3.4 מ' (אחורי) |
| נתונים טכניים | |
| גודל הצוות | 160 איש (120 בהפלגה לטהיטי) |
| מספר תרנים | 3 |
| צורת הנעה | מפרשים, מעטה רוחבי |
| אמצעי לחימה | |
| חימוש |
24 תותחים
|
אניית הוד־מלכותו "פַּנְדוֹרָה" (HMS Pandora) הייתה אניית־מפרשים מלחמתית מדרגה שישית נושאת 24 תותחים של הצי המלכותי הבריטי. היא נבנתה במספנת אדמס אנד ברנרד בדֶפְּפוֹרד, אנגליה, והושקה ב-17 במאי 1779. "פנדורה" זכתה לפרסום עולם על שום היותה האונייה שנשלחה ב-1790 לחפש אחר ה"באונטי" וללכוד ולהביא לדין את אנשי צוותה המורדים שהשתלטו עליה. איתרע מזלה ובהפלגתה חזרה לאנגליה, כשעל סיפונה מקצת המורדים שהצליחה לתפוס, עלתה אה"מ "פנדורה" על שרטון וטבעה. טְרוֹפֶת האנייה התגלתה ב-1977 על קרקעית הים במצר טוֹרֶס ונחקרה על ידי ארכאולוגים ימיים ממוזיאון קווינסלנד באוסטרליה.
קורות שירותה בצי
"פנדורה" החלה את שירותה בתעלה האנגלית ב-1779, כשהצי הצרפתי-ספרדי המאוחד עשה הכנות להנחתת צבא פלישה על אדמת אנגליה. אחר כך הוצבה בתחנת הצי בצפון אמריקה, ועסקה במהלך מלחמת העצמאות האמריקנית בליווי שיירות של אוניות סוחר בין אנגליה וקוויבק. באחת מהפלגות הסיור שערכה לכדה "פנדורה" כמה פריבטירים אמריקנים. ב-1783 הוצאה משירות פעיל והושמה בעתודה בבסיס הצי בצ'טם.
החיפוש אחר ה"באונטי"
ב-30 ביוני 1790, כשגברו הסיכויים להתלקחות מלחמה בין אנגליה וספרד בשל משבר נוטקה (Nootka crisis), הוחזרה "פנדורה" לשירות פעיל. ברם, בתחילת אוגוסט 1790, חמישה חודשים לאחר שנודע בלונדון דבר המרד על ה"באונטי", החליט ג'ון פיט, הלורד הראשון של האדמירליות, לשגר את "פנדורה" כדי להחזיר את "באונטי" לאנגליה, ללכוד את המורדים ולהביאם למשפט. "פנדורה" שופצה, מספר תותחיה הוקטן מ-20 ל-6, אך נוספו לה ארבע קרונדות בנות 18 ליטראות כל אחת.
"פנדורה" יצאה לדרכה מפורטסמות' ב-7 בנובמבר 1790 בפיקוד קפטן אדוארד אדוארדס וצוות המונה 134 איש. אחד מהם, תומאס הייוורד, היה על סיפונה של ה"באונטי" בפרוץ המרד, והצטרף לקפטן בליי ולמלחים הנאמנים לו להפלגה ההרואית בסירה הפתוחה אל האי טימור. איש צוות אחר היה ג'ון בראון, מלח שננטש על ידי אוניית סוחר בריטית בטהיטי.[1]
אדוארדס לא ידע, כי שנים-עשר מן המורדים וארבעה מלחים שנשארו נאמנים לבליי בחרו כבר לשוב לטהיטי, לאחר שנכשל ניסיונם להקים מושבה (פורט סנט ג'ורג') בהנהגתו של פלצ'ר כריסטיאן בטובואיי, אחד מאיי אוסטרל. הם חיו כמשוטטים על חופו של האי, ורבים מהם הולידו ילדים מבנות המקום. קבוצת מורדים בהנהגת פלצ'ר כריסטיאן, יחד עם בני לווייתם הפולינזים, עזבו את האי והתיישבו בסופו של דבר באי פיטקרן שלא היה מסומן במפות. כשהגיעה "פנדורה" אל טהיטי, נמצאו בו ארבעה-עשר מאנשי "באונטי" לשעבר; צ'ארלס צ'רצ'יל נרצח בקטטה עם מתיו תומפסון, והלה עצמו נהרג בידי הפולינזים שראו בצ'רצ'יל את מלכם.[2]
"פנדורה" הגיעה אל טהיטי ב-23 במרץ 1791 לאחר שהקיפה את כף הורן. זמן קצר אחר כך התייצבו באונייה שלושה אנשים ומסרו עצמם לידי אדוארדס. היו אלה ג'וזף קולמן, הנשק של ה"באונטי", פיטר הייווד ופרח הקצונה ג'ורג' סטיוארט.[3] אדוארדס שלח חוליות חיפוש כדי ללכוד את האנשים הנותרים. המלח הכשיר ריצ'רד סקינר הופיע למחרת הגעת האונייה. שלושה אנשי צוות אחרים של ה"באונטי" ברחו אל ההרים, אך נתפסו בסופו של דבר וב-29 במרץ הובאו לאונייה.[4] איש הצוות השמיני במספר, מייקל ברן העיוור למחצה, שהיה הנגן בכינור באונייה "באונטי", כבר נמצא אותה שעה על סיפונה של "פנדורה". איננו יודעים אם נתפס או הסגיר את עצמו.[5] אדוארדס ערך חיפושים נוספים במהלך השבוע וחצי הבאים, ובשבת הובאו אל "פנדורה" עוד שני אנשים, הנרי הילברנט ותומס מקינטוש. ארבעת הנותרים, תומאס בורקט, ג'ון מילוורד, ג'ון סאמנר וויליאם מאספרט, נתפסו למחרת.[6] כל ארבעה-עשר האנשים נכלאו בתא-אסורים ארעי שנבנה על סיפון האחרה של "פנדורה" ומידותיו אחד-עשר על שמונה-עשר רגל, ואשר זכה בפיהם לכינוי "תיבת פנדורה" (Pandora's Box).
ב-8 במאי 1791 עזבה "פנדורה" את טהיטי ותרה במשך שלושת החודשים הבאים את איי דרום-מערב האוקיינוס השקט בחיפוש אחר ה"באונטי" ויתר המורדים, אך העלתה חרס בידה. במהלך חלק זה של ההפלגה אבדו 14 מאנשי הצוות יחד עם שתיים מסירות האונייה. "פנדורה" פקדה את טוקלאו, סמואה, טונגה ורוטומה. האונייה חלפה גם על פני האי ואניקורו, שאדוארדס העניק לו את השם Pitt's Island, אך הם לא ירדו לחוף כדי לתור אותו ולחפש אם חיים בו אנשים. לו היו עושים זאת, ודאי היו מגלים מוקדם מכפי שאירע מה עלה בגורל המשלחת של הגלאי הצרפתי ז'אן-פרנסואה לה פרוז שאבדה ב-1788. מתאורים מאוחרים יותר אנו יודעים אל נכון, כי אנשי צוות אחדים ניצלו מן הסערה שטרפה את האוניות "אסטרולב" ו"בוסול" על הריף של ואניקורו.
טביעת האונייה
ב-29 באוגוסט 1791, בעודה עושה דרכה מערבה אל עבר מצר טורס, פגעה הפריגטה בשונית המחסום הגדולה. היא טבעה למחרת בבוקר, תוך אובדן 31 אנשים מבין צוותה וארבעה מבין המורדים. שאר אנשי הצוות (89 איש) ועשרה אסירים – שבעה מהם שוחררו מכלאם כאשר האונייה החלה טובעת – נאספו במפרצון חולי קטן; לאחר שעשו שני לילות באי, הפליגו אל טימור בארבע סירות פתוחות, ואחרי הפלגה רבת-תלאות בים אראפורה הגיעו ב-16 בספטמבר 1791 אל קופנג. שישה-עשר נוספים מתו אחרי שנחלצו מהאונייה הטובעת, רבים אחרים חלו במהלך שהותם בבטאוויה (ג'קרטה). בסופו של דבר שבו לאנגליה רק 78 מתוך 134 האנשים שיצאו להפלגה ב"פנדורה".
קפטן אדוארדס וקציניו זוכו במשפט צבאי מאשמת אובדנה של "פנדורה". הרשויות הקולוניאליות בניו סאות' ויילס לא עשו כל ניסיון למשות חפצים מטרופת האונייה. עשרת האסירים שניצלו הועמדו גם הם למשפט. בתי הדין הצבאיים השונים מצאו ארבעה מתוכם חפים מאשמת מרידה, ולמרות שששת האחרים נמצאו אשמים, רק שלושה מביניהם (מילוורד, בורקיט ואליסון) הוצאו להורג. פיטר הייווד וג'יימס מוריסון קיבלו חנינה מן המלך, ואילו ויליאם מאספרט זוכה מנימוקים טכניים.
צאצאי תשעת המורדים שלא נתגלו על ידי "פנדורה" חיים עדיין באי פיטקרן, מקום המקלט בו בחר פלצ'ר כריסטיאן בינואר 1790, שם גם שרפו והטביעו את ה"באונטי", שבועות אחדים לאחר הגעתם. מחבואם לא התגלה אלא ב-1808, כאשר "טופז", ספינה לציד כלבי ים מניו אינגלנד בפיקודו של קפטן מייו פולג'ר, נתקלה באקראי באי הזעיר שלא היה מסומן במפות. כל המורדים, מלבד ג'ון אדמס (או אלכסנדר סמית בשמו האחר), כבר לא היו אז בין החיים. רובם מתו בנסיבות אלימות
מקורות
- Alexander, Caroline. The Bounty: The True Story of the Mutiny on the Bounty. London: Harper Perennial, 2004.
לקריאה נוספת
- Winfield, Rif. British Warships in the Age of Sail 1714–1792: Design, Construction, Careers and Fates. Seaforth Publishing, 2007.
- Edwards, Edward; George Hamilton. Voyage of H. M. S. 'Pandora': Despatched to Arrest the Mutineers of the 'Bounty' in the South Seas, 1790- 1791. Francis Edwards, 1915.
- Gesner, Peter. HMS Pandora, an archaeological perspective.Revised (2nd ed.). Brisbane: Queensland Museum, 2000.
- Conway, Christiane. Letters from the Isle of Man — The Bounty-Correspondence of Nessy and Peter Heywood. The Manx Experience, 2005.
- McKay, John and Ron Coleman. The 24-gun frigate Pandora. Anatomy of the Ship Series. London, Conway, 2003. (reviesed edtion; 1st published 1992).
הערות שוליים
