רוטומה
 | |
| חוף ברוטומה | |
| קבוצות אתניות | רוטומנים |
|---|---|
| מדינה |
 פיג'י |
| שפה רשמית |
רוטומנית אנגלית |
| שטח | 46 קמ"ר |
| אוכלוסייה | |
| ‑ ביחידה האוטונומית | 2,002 (2007) |
| אזור זמן | UTC +12 |
רוטומה (באנגלית: Rotuma) הוא שטח אוטונומי של פיג'י הכולל את האי רוטומה וכמה איונים בקרבתו. קבוצת האיים היא מקום משכנה של קבוצה אתנית קטנה אך מיוחדת המוכרת כקבוצת מיעוט באוכלוסייתה של פיג'י, הידועה בתור "רוטומנים" (Rotuman). אוכלוסייתה של קבוצת האיים מנתה 2,002 תושבים במפקד 2007,[1] אך רבים מבני העם הרוטומני חיים מחוץ למולדתם, בעיקר באיים אחרים בפיג'י ומספרם הכולל מגיע לכ-10,000 איש.[2]
גאוגרפיה
קבוצת איי רוטומה שוכנת 646 ק"מ מצפון לסובה בירת פיג'י. אורכו של האי רוטומה עצמו הוא 13 ק"מ, רוחבו 4 ק"מ ושטחו הכולל הוא 43 קמ"ר. האי מחולק לחלק מזרחי גדול ולחצי אי בחלקו המערבי, המחוברים ביניהם במצר יבשה צר שרוחבו 230 מטרים בלבד. לאורך חופי המפרצים שמצפון ומדרום למצר היבשה משתרעות שוניות אלמוגים צפופות וביניהן קיימים מעברים שדרכם יכולות סירות לעבור.
האי רוטומה הוא חרוט מגן שנוצר מהתפרצות הוואינית של בזלת, אוליבין ואלקלי. הנקודה הגבוהה ביותר באי היא פסגת הר סולהוף (Suelhof ) במרכזו של האי שגובהה 256 מטרים מעל פני הים. הר סאטארואה (Satarua), שגובהה 166 מטרים, שוכן ליד קצהו המזרחי של האי. אף על פי שרוטומה מרוחק מאד מפיג'י עצמה, החופים הבתוליים שלו ושוניות האלמוגים הגדולות שלו ידועים כיפים ביותר בפיג'י. סביב לרוטומה פזורים איונים קטנים במרחקים שונים ממנו.
היסטוריה
הבלשנות ההיסטורית רואה את מקורו של העם הרוטומני בפיג'י. שפתם של הרוטומנים היא תת-קבוצה של הלשונות של מערב פיג'י, אך בשפתם של הרוטומנים קיימות לא מעט מילים השאולות מהשפות הפולינזיות, דבר המרמז על קשר מאוחר יותר עם סמואה וטונגה.
ההיסטוריה הרוטומנית שבעל פה מעידה על כך שהמתיישבים הראשונים הגיעו מסמואה. זמן קצר לאחר מכן גל הגירה נוסף הגיע מטונגה. מאוחר יותר מתיישבים נוספים הגיעו מטונגה ומקיריבטי. בשנות החמישים והשישים של המאה ה-19 תבע הנסיך של טונגה מא'אפו את הריבונות על רוטומה ושלח נציגים מטעמו לשלוט על האי.[3]
התקופה הקולוניאלית
האירופאי הראשון שביקר ברוטומה היה קפטן אדוארד אדוארדס שב-1791 פיקד על ספינת הצי המלכותי אה"מ פנדורה במסע החיפוש אחר מורדי הבאונטי. קיימת גם דעה לפיה האי נתגלה על ידי מגלה הארצות הפורטוגלי פדרו פרננדש דה קוירוש (Pedro Fernandes de Queirós), אך התיעוד על כך לוקה בחסר.
כתחנת הצטיידות מועדפת על ציידי הליוויתנים באמצע המאה ה-19, נעשה רוטומה לגן עדן למלחים שערקו מספינותיהם, חלקם אסירים נמלטים. חלק מהם נישאו לנשים מקומיות ונתנו את חלקם למגוון האתני של אוכלוסיית האי. אחרים סיימו את חייהם בדרך אלימה, לעיתים עקב מקרי אלימות שהתרחשו בינם לבין עצמם. רוטומה הייתה חלק ממסלולה של משלחת המחקר של ארצות הברית בשנת 1840.
מיסיונרים מתודיסטים מטונגה הגיעו לרוטומה ב-1842 ולאחריהם הגיעו ב-1847 מיסיונרים קתולים. עימותים בין שתי הקבוצות, בנוסף ליריבויות בין ראשי השבטים של רוטומה, הובילו למעשי איבה שכתוצאה מהם פנו ראשי השבטים ב-1879 לבריטניה בבקשה להסתפח אליה. ב-13 במאי 1881, שבע שנים לאחר שפיג'י הפכה למושבה בריטית, סופח האי רוטומה לבריטניה. תאריך זה מצוין עד היום כ"יום רוטומה".
דמוגרפיה
אף על פי שבאופן רשמי רוטומה הוא חלק מפיג'י מאז 1881, התרבות הרוטומית קרובה יותר לזו של איי פולינזיה שבמזרח, בעיקר לטונגה, סמואה, ואליס ופוטונה. עקב חזותם הפולינזית ועקב שפתם הייחודית, קיבלו הרוטומנים מעמד של מיעוט מוכר בפיג'י. רוב בני העם הרוטומני (9984 איש על פי המפקד של 2007), חיים במקומות אחרים בפיג'י, בעוד ש-1953 מתוכם מתגוררים באי. התרבות הרוטומנית נחשבת לשמרנית והיא משמרת את מנהגיה לנוכח השינויים המתבקשים מהמגע עם העולם החיצון. ב-1985 הצביעו 85% מתושבי האי במשאל עם נגד פתיחת האי לתיירות, זאת מתוך דאגה מהשפעתם של התיירים המערביים. בשתי הזדמנויות בלבד עגנו ספינות תענוגות במימי האי במהלך שנות השמונים.
ארגון חברתי
האי רוטומה מחולק לשבע נפות על בסיס שבטי שבראש כל אחת מהן עומד ראש שבט. ראשי השבטים והנציגים הנבחרים של הנפות מרכיבים את מועצת האי. הנפות מחולקות בעצמן לבתי אב (ho'aga) שמהווים קבוצת עבודה. כל ראש נפה וחלק מראשי בתי האב נושאים בתואר חברתי בנוסף לאנשים אחרים שלא נושאים בתפקיד רשמי אף על פי שמצופה מהם לסייע לראשי הנפות וראשי בתי האב בתפקידי ההנהגה. התארים החברתיים מוענקים בהצבעה שבטית לכל החיים.
באירועים רשמיים ניתן כבוד לבעלי התפקידים הללו, לאנשי דת, לפקידי ממשלה ולאורחים חשובים. בטקסים מוגש להם האוכל בסלים מיוחדים. בחיי היומיום של הכפר אין להם זכויות יתר מיוחדות. המדרג החברתי לא מבוסס על עושר או שליטה במשאבים, אך ההשקעה בדיור משופר ובקניית כלי רכב יצרו פערים חברתיים נראים לעין ברמת החיים.
קישורים חיצוניים
- אתר מקיף על העם הרוטומני
- אתר סרט זוכה פרסים שעלילתו מתרחשת ברוטומה ונעשה על ידי תושבי האי
ריקוד של תושבי רוטומה, סרטון באתר יוטיוב
הערות שוליים
22625441רוטומה