אה"מ ארבוס (1807)

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אוניית הוד־מלכותו "אֶרֶבּוּס"
תיאור כללי
סוג אונייה ספינת הבערה ואחר כך סלופ וספינת רקטות
צי הצי המלכותי הבריטי
דגל הצי דגל הצי המלכותי הבריטי
ציוני דרך עיקריים
מספנה תומאס אוֹאֶן, טוֹפּשֶׁם (Topsham)
הוזמנה 1 באוקטובר 1805
הושקה 20 באוגוסט 1807
אחריתה נגרטה ב-22 ביולי 1819
מידות
אורך אורך כללי 33.15 מ', אורך השדרית 27.6 מ'
רוחב 9.04 מ'
שוקע עומק הספנה 2.74 מ'
נתונים טכניים
גודל הצוות 121 איש
מספר תרנים 3
צורת הנעה מפרשים, אונייה כלילת מעטה
אמצעי לחימה
חימוש

16 קרונדות של 24 ליטראות בסיפון העליון
6 תותחים של 18 ליטראות בסיפון האחרה
2 קרונדות של 18 ליטראות ו-2 תותחים של 9 ליטראות בצור החרטום

רקטות קונגריב בסיפון התחתון

אוניית הוד-מלכותו "אֶרֶבּוּס" (באנגלית: HMS Erebus) הייתה אוניית מפרשים מלחמתית של הצי המלכותי הבריטי, שנבנתה במקורה כספינת הבערה, אך שרתה ואף דורגה מחדש במרס 1808 כסְלוּפּ.[1] היא שרתה בים הבלטי במלחמת ספינות התותחים (1807-1814) ובמלחמת אנגליה-רוסיה (1807-1812), במהלכן הוסבה לזמן קצר (1809) לספינת הבערה, ואחר כך נטלה חלק במלחמת 1812 (1812-1815). ב-1814 הוסבה לספינת רקטות לירי רקטות קונגריב. באוגוסט אותה שנה נטלה חלק בפשיטה על אלכסנדריה שבוירג'יניה, וחודש אחר כך, ב-13 בספטמבר 1814, השתתפה בהרעשת פורט מק הנרי בבולטימור. מראה מעופן של הרקטות ששיגרה לעבר המבצר מונצח באחת משורות ההמנון האמריקני, "הדגל זרוע הכוכבים", פרי עטו של המשורר פרנסיס סקוט קי. במרס 1815, ליד ג'ורג'יה, ירתה את הירייה הלפני אחרונה במלחמה. היא הוצאה משירות פעיל ב-1816 ונגרטה ב-1819.

הים הבלטי

את שירותה המבצעי החלה "ארבוס" באפריל 1808 בים הבלטי. חודשים אחדים קודם לכן, בינואר אותה שנה, הוכנסה האונייה לשירות פעיל תחת פיקודו של קומנדר ויליאם אוטברידג' (Autbridge).[2]

ביולי הטיל צי בריטי בפיקודו של תת-אדמירל סר ג'יימס סוֹמֶרְז (Saumarez) הסגר ימי על נמל בָּלְדִיסקִי. שייטת רוסית תפסה בו מחסה לאחר ששתי אוניות 74-תותחים, אִימְפְּלֶקֶבְּל" (Implacable) ו"סֶנְטוּר" (Centaur), השמידו את אוניית 74 התותחים הרוסית "וְסֶבוֹלוֹד" (Всеволод). סומרז תכנן לתקוף את הצי הרוסי ופקד להסב את "ארבוס" ובַּלְטִיק" (Baltic) לספינות הבערה. אך כשנודע לו כי הרוסים מתחו שרשרת בכניסה לנמל כדי לסכל התקפת ספינות הבערה, נטש את תוכניתו והחזיר את שני כלי השיט לתפקידיהם הרגילים.[3]

בין 28 באוקטובר ל-9 בנובמבר 1808 שבתה "ארבוס" את הסלופים הדנים "דֶּבִּיטוֹר", "אֶלֶן מאריה" ו"רֶנְגֶנְדֶה יאקוב".[4] ב-28 באוקטובר לכדה את הגאליוט הדני "אֶמנואל".[5] ב-29 בנובמבר לכדו "ארבוס" ודווסטיישן" (Devastation) את הגאליוטים הדנים "אלן מאריה", "גרטרודה מאריה" ו"פֶם סוֹדְסְקֶנְדֶה".[6][7] בין 30 בנובמבר לבין 6 בדצמבר תפסה "ארבוס" בשבי את הספינות הדניות "נפטונוס" ו"פְרָאוּ מאריה".[8]

תוך כדי כך עבר הפיקוד על האונייה לידי קומנדר הנרי וית'י (Withy).[9] ב-4 באוגוסט 1809, בעודם מול חופי האי גוגלנד, הורה קפטן תומאס ביאם מרטין, מפקד ה"אימפלקבל", ל"ארבוס" לפטרל בין אספו (Aspö) וסלע סומרס (Sommars). המשימה שהוטלה עליה הייתה לתקוף אוניות סוחר רוסיות ולהתריע מבעוד מועד אם תבחין בצי רוסי יוצא מנמל קרונשטט.

ב-24 באוקטובר לכדה "ארבוס", שוב תחת פיקודו של אוטרידג', את הספינה "קוּרייר".[10] כחודש ימים לאחר מכן, ב-16 בנובמבר, לכדה "רוז", שהפליגה יחד עם "ארבוס", את הספינה "קונקורדיה", ובהמשך היום, תוך כדי הפלגה בחברת "ארבוס", הקאטר "צ'ירפול" והקאטר החמושה השכורה אה"מ "מרי", גם את הספינה "קתרינה אליזבת".[11] למחרת תפסה "ארבוס" בשבי ארבע ספינות. אחת מהן הייתה "קריסטינה", בפיקוד רב החובל נ' יורגנסן.[12] יחד עם "רוז" לכדה את הסלופ הדני "אנה קתרינה" בפיקוד ה"פ לארסן.[13]

"ארבוס" עסקה בליווי שיירות, וב-21 ביוני 1810 ליוותה יחד עם הפריגטה הצרפתית לשעבר אה"מ "לוּאַר" שיירה של 100 ספינות מגְרֵייט בֶּלְט אל הים הבלטי. ב-6 ביולי 1810 תפסה "ארבוס" בשבי את Vrou Sitske.[14] ב-28 ביולי לכדה את "מאריה", בפיקוד רב החובל י' שומאכה. ב-13 באוגוסט תפסה בשבי את "מאריה סופיה", רב החובל – י' ס' גולסטוף.[15]

ב-2 באוקטובר נכנסה "ארבוס" אל נמל האל. זמן קצר קודם לכן עצרה שלוש אוניות שיצאו מסנקט פטרבורג – "הוֹפֶּר", "סומנברג" ו"מאריה סופי גוּלסטוֹרף". ב-17 בדצמבר 1811 לכדה את הסלופ הדני "פוּלְדְמָנֶן" בפיקודו של א' אנדרסון.[16]

ב-1812 שוב עסקה "ארבוס" בליווי שיירות בים הבלטי. ב-12 במאי, תחת פיקודו של קומנדר ג'ורג' בריין (Brine), לכדה את הסלופ הדני "סנלווגן", וב-25 במאי חילצה משבייה את ,דיוורדינה".[17]

תוך כדי כך שב ויליאם אוטברידג' לפקד על "ארבוס", וב-15 ביוני לכדה את הסלופ הדני "הנרייטה".[18] ב-18 באוגוסט נמסר הפיקוד על "ארבוס" לידיו של קומנדר הנרי ליפורד (Lyford), והוא הוסיף לשרת בה עד שקודם לדרגת פוסט-קפטן ב-4 בדצמבר 1813.[19]

ב-4 באוקטובר לכדה "פודרגאס" (Podargus) את הסלופ הדנית Speculation, והתחלקה בדמי השלל עם "פרשיין" (Persian), "ארבוס", "וודלארק" (Woodlark) ו"פלובר" על פי הסכם ביניהן.[20] ב-17 באוקטובר שוב נמצאו "פרשיין" ו"ארבוס" בחברתה של "פודגראס", שלכדה את הספינות הדניות "אנה מאריה" "טוונדה ברודרה" ועוד שתי סירות.[21] חודש אחר כך, ב-11 בנובמבר, לכדה "פודרגאס" את Syerstaddt כש"פרשיין" ו"ארבוס" בלווייתה.[22] ב-16 בדצמבר תפסה "פרשיין" את הגאליוט הדני "אבנצר" (Ebenetzer) כש"תריישן" (Thracian) בלווייתה. "ארבוס" התחלקה בדמי השלל על פי הסכם עם "פרשיין".[23]

ב-27 ביולי 1813 לכדו "שלדרייק" (Sheldrake), "ארבוס", "תריישן" ו"וודלארק" את "פורסוגט", "סטפנוס" ו"ארסקינה". דמי השלל שולמו ב-15 בינואר 1819. אחר כך, ב-20 באוקטובר, לכדו "אריאל", "ארבוס" ו"המדרייד" (Hamadryad) את "ונוס". דמי השלל של ספינה זו שולמו גם הם ב-15 בינואר 1819. ליפורד מסר את הפיקוד על "ארבוס" לידי קומנדר ג'ון פורבס.[24]


מלחמת 1812

בתחילת 1814, במהלך מלחמת 1812, שבה "ארבוס" לים הבלטי. תוך כדי כך עבר הפיקוד על האונייה מג'ון פורבס לידי קומנדר דיוויד יואן ברתולומיו (Bartholomew), ובאפריל נשלחה אל ווליץ', כדי להסב אותה לספינת רקטות לקראת הצבתה בתחנת הצי בצפון אמריקה.[25] ב-23 במאי יצאה "ארבוס" לדרכה מפורטסמות', אך נאלצה לשוב על עקבותיה בשל רוחות נגדיות. ימים אחדים אחר כך, ב-29 במאי, יצאה לים מקורק עם שיירת אוניות שיעדן ניופאונדלנד, הליפקס וקוויבק.

פוטומק

ב-17 באוגוסט 1814 שלח תת-אדמירל אלכסנדר קוקריין את "דווסטיישן", "יוריאלוס" (Euryalus), "אטנה" (Aetna), "מטאור" (Meteor), "מנלי" (Manly) ו"ארבוס", תחת פיקודו הכולל של קפטן אלכסנדר גורדון ב"סיהורס" (Seahorse), אל מעלה נהר הפוטומק, כשמשימתן להפגיז את פורט וושינגטון. המבצר ניצב על גדתו השמאלית של הנהר, כעשרה או שנים-עשר מייל מוושינגטון עצמה.[26] הבריטים סבלו מחסרונות אחדים. ראשית, לא היו להם נתבים שהכירו את קטל-בוטומס (Kettle-Bottoms), קטע נהר הקשה למעבר. שנית, הרוחות נשבו בכיוון ההפוך והאטו את התקדמותן. חלפו עשרה ימים עד אשר הצליחו להגיע אל המבצר, במהלכם פגעו כל האוניות בקרקעית לפחות 20 פעמים. במשך חמישה ימים רצופים צריכים היו לגרור אותן באמצעות עוגניהן למרחק של 50 מייל.[27]

בבוקר 27 באוגוסט החלו ספינות ההרעשה להפגיז את פורט וושינגטון. ההתקפה הניסה את חיל המצב. קפטן גורדון, שחשד כי מדובר בהטעייה, הורה לספינות להמשיך ולהמטיר אש, וההרעשה פסקה רק בשעה שמונה, כאשר מחסן התחמושת במבצר התפוצץ.[28]

בבוקר שלמחרת השתלטו הבריטים על הביצורים. במבצר הראשי היו שני תותחי 52-ליטראות, שניים בני 32 ליטראות ושמונה של 24 ליטראות. בחוף הייתה סוללה של חמישה תותחי 18-ליטראות; כמו כן הוגן המקום על ידי מגדל מרטלו ובו שני תותחי 12-ליטראות וסוללה בגב המבצר ובה שני תותחי-שדה של 12 ליטראות ושישה של 6 ליטראות. לפני נטישתם את המבצר שיתקו האמריקנים את התותחים על ידי סתימת לועותיהם; מלחים וחיילי צי בריטיים שהונחתו בחוף השלימו את השמדת התותחים והרסו בעיקר את עגלותיהם.[29] אובדן המבצרים וסוללות התותחים הותירו את העיר אלכסנדריה ללא הגנה.

בין 31 באוגוסט ל-6 בספטמבר המשיכה השייטת, ו"ארבוס" בתוכה, לפעול בנהר הפוטומק. הבריטים השתלטו על אלכסנדריה ותפסו בשבי 21 ספינות סוחר. הם בזזו את החנויות והמחסנים כשהם נוטלים עמם 16,000 חביות קמח, 1,000 חביות גדולות של טבק, 150 חבילות של כותנה וכן יין, סוכר ומוצרים אחרים בשווי של כ-5,000 דולר.[30]

האמריקנים הציבו סוללה של שני תותחי שדה על גבעה רמה ב-White House Plantation (פורט בילוור של ימינו), וירו על אה"מ "פֶרִי" (Fairy) כאשר עשתה דרכה אל גורדון. ב-1 בספטמבר שלח גורדון את "פרי" ו"מטאור" לשתק את הסוללה, אך הדבר לא עלה בידן. הסוללות שהציבו האמריקנים מנו סך הכל 11 תותחים – חמישה תותחים ימיים ארוכים ושמונה תותחי שדה.[31]

ב-2 בספטמבר עסקו הבריטים בעיקר בהכנת אוניותיהם וספינות השלל להפלגה חזרה והמתינו לרוח טובה. תוך כדי כך עמלו לחלץ את "דווסטיישן", שעלתה על שרטון.[32]

ב-3 בספטמבר הצטרפו ספינת ההרעשה "אטנה" ו"ארבוס" להתקפה על הסוללות האמריקניות. באותו יום עצמו ניסה קומודור ג'ון רודג'רס, עם ארבע ספינות תותחים אמריקניות וכמה ספינות הבערה, להשמיד את "דווסטיישן", אך ללא הצלחה. הבריטים הוסיפו להמטיר אש רובים ותותחים גם ב-4 וב-5 בספטמבר, אז הגיעה למקום המיליציה של וירג'יניה כדי לנסות ולמנוע נחיתת כוחות בריטיים בגדת הנהר, למרגלות הסוללות.

ב-6 בספטמבר שטו הפריגטות "סיהורס" ו"יוּרְיֵלוּס" (Euryalus) במורד הנהר והצטרפו אל "פֶרִי". שלוש האוניות העבירו את הַנֶטֶל (ballast) שלהן לצד שמאל, כדי שיוכלו להגביה את קני 63 תותחיהן בזווית שתבטיח פגיעה בסוללות. אחר כך פתחו באש, ולאחר 45 דקות נדמו התותחים האמריקנים.

כל שמונה אוניות המלחמה הבריטיות ועמן ספינות השלל (ספינות סוחר כלילות-מעטה, בריגים וסקונרים) עשו דרכן אל עיקר הצי. אבידות הבריטים תוך כדי השיט במורד הנהר הסתכמו בשבעה הרוגים ו-35 פצועים בלבד; אחד מהם היה צ'ארלס דיקסון, הלפטננט השני של "פרי". עם זאת, ל"ארבוס" לבדה היו הרוג אחד ו-16 פצועים; שניים מתוכם מתו, שמונה נפצעו קשה, וקומנדר ברתולומיו, לפטננט רובן פֵּין (Paine) וארבעה אחרים נפצעו קל. ב-1847 העניקה האדמירליות את מדליית השירות הימי הכללי עם הכיתוב "הפוטומק 17 באוגוסט 1814" למלחי וקציני האוניות הבריטיות שהשתתפו בפעולה ועדיין היו בחיים.

בולטימור

"ארבוס" הייתה אחת מן האוניות שנטלו חלק בהרעשת פורט מק הנרי במהלך קרב בולטימור. היא חומשה בסוללת רקטות קוֹנְגְרִיב במשקל 32 ליטראות, שהוצבו מתחת לסיפון הראשי וירו דרך פתחים בדופן האונייה. הייתה זו גרסה משופרת של סוללת הרקטות הראשונה שהציב קונגריב באה"מ "גלגו" (Galgo).[33] ב-12 בספטמבר 1814 הפליגו "ארבוס", "מטאור", "אטנה", "טרור" (Terror), "הרון" (Heron) ו"דווסטיישן" במעלה נהר פטפסקו (Patapsco) להתקפה על בולטימור. הן פתחו בהרעשת פורט מק הנרי וסוללות החוף ב-13 בספטמבר, אך למחרת נצטוו לסגת.[34] האש שנורתה מ"ארבוס" היא שיצרה את "בוהק הרקטות האדום" אותו מתאר פרנסיס סקוט קי בשירו "הדגל זרוע הכוכבים".

ג'ורג'יה

בפברואר 1815 הייתה "ארבוס" אחת מאוניות השייטת בפיקודו של ג'ורג' קוקברן (Cockburn) שפעלה בחופי ג'ורג'יה. היא העמידה את סירותיה לרשות כוח בן 186 מלחים וחיילי צי בפיקוד קפטן פילוט (Phillott) מה"פרימרוז" (Primrose).[35] הכוח הפליג במעלה נהר סנט מרי כשמשימתו תקיפת יחידה אמריקנית.[36]

לאחר שעבר כבר מרחק די גדול במעלה הנהר, נורתה על הכוח במפתיע אש מפלורידה הספרדית. הבריטים הצליחו לשתק מיד את מקורות הירי, אך פילוט החליט לסגת, שכן קטע הנהר שלפניהם היה צר (30 עד 40 יארד בסך הכל) ומאחוריהם בתים ונקודות שליטה גבוהים.[37] במהלך הנסיגה הונחתה על חיל המשלוח אש תופת במשך למעלה מעשר שעות. אבידות חיל המשלוח הבריטי, בסופו של דבר, הסתכמו בשלושה הרוגים ו-15 פצועים.[38] ברתולומיו, מן ה"ארבוס", נפגע ארבע פעמים. בפעם הראשונה נפגע בראשו ואחר כך פגע כדור באחת מאצבעותיו כשהרים את ידו מעלה כדי לבדוק את מקום הפציעה הראשונה. אחר כך ספג עוד שני כדורים, אחד בצוואר ואחד בגרון.[39] פילוט, גם הוא, נפצע פעמיים.[40]

ב-16 במרץ 1815, במפרץ ווסואו (Wassaw Sound), ירתה "ארבוס" את כדור התותח הלפני אחרון במלחמה על ספינת התותחים מס' 168, למרות שברתולומיו ידע כי המלחמה הסתיימה ומפקד ספינת התותחים, ג'ון ה' הרלברד, הודיע כי הוא נושא עמו מכתבים לקוקברן.[41] ספינת התותחים הצליחה לירות רק כדור תותח אחד לפני חרטומה של "ארבוס" ואז הרכינה את דגליה לאות כניעה. כשעלה הלברד אל סיפונה של "ארבוס", התנצל ברתולומיו ואמר כי לא נתן כל פקודת ירי.[42] למרבה המזל הייתה הירייה גבוהה וגרמה נזק קטן בלבד לחבלים אחדים ולמפרש של סת"ח 168.

אחריתה

"ארבוס" שבה אל אנגליה ב-28 באפריל. ברתולומיו קודם לדרגת פוסט קפטן ב-13 ביוני, אך נשאר ב"ארבוס" עד לאחר שהחזירה האונייה פצועים בריטיים מווטרלו דרך אוסטנדה אל אנגליה.[43] ביוני 1815 קיבל את הפיקוד על האונייה קומנדר פרנסיס לה האנט (le Hunte).[44]

ב-25 ביוני ושוב ב-5 ביולי הגיעו "ארבוס" ו"פוקסהאונד" אל דִּיל עם שבויי מלחמה צרפתיים. בהפלגה הראשונה לוותה שיירת אוניות ובהן כ-8,000 שבויים.

"ארבוס" הוצאה מן השירות בדפטפורד ב-1816. היא נמכרה על ידי האדמירליות לגריטה ב-22 ביולי 1819 למר מֶנְלַאב בתמורה ל-1,150 לירות שטרלינג.[45]

מקורות

  • British Rockets at Fort McHenry
  • Congreve, William (1827), A treatise on the general principles, powers, and facility of application of the Congreve Rocket system, as compared with artillery: Illustr. by pl. of the principal exercises and cases of actual service: With a demonstration of the comparative economy of the system. (Longman).
  • James, William. The Naval History of Great Britain, from the Declaration of War by France in 1793, to the Accession of George IV. R. Bentley, 1837.
  • Marshall, John. Royal naval biography, or, Memoirs of the services of all the flag-officers, superannuated rear-admirals, retired-captains, post-captains, and commanders, whose names appeared on the Admiralty list of sea officers at the commencement of the present year 1823, or who have since been promoted .... London, Longman, Hurst, Rees, Orme and Brown, 1823-1835.
  • Roosevelt, Theodore. The Naval War of 1812. Whitefish, Mont., Kessinger Pub.'s Rare Reprints, 2004.
  • Winfield, Rif. British Warships in the Age of Sail, 1793-1817: Design, Construction, Careers and Fates. Seaforth, 2008.

הערות שוליים

  1. ^ כינוי לאוניית מפרשים מלחמתית קלת-חימוש מן המאות 17-19. היא דורגה מתחת דרגה שישית ונשאה פחות מ-20 ואחר כך פחות מ-28 תותחים. הפיקוד עליה לא היה בידי קפטן אלא בידי רב חובלים או קומנדר. בעלת שלושה תרנים ומעטה רוחבי.
  2. ^ Winfield (2008), p. 381.
  3. ^ James (1837), vol. 5, pp. 16-17.
  4. ^ The London Gazette: no. 16338. p. 160. 30 January 1810.
  5. ^ The London Gazette: no. 16340. p. 200. 6 February 1810.
  6. ^ The London Gazette: no. 16258. 20 April 1809.
  7. ^ The London Gazette: no. 16343. p. 259. 17 February 1810.
  8. ^ The London Gazette: no. 16353. p. 429. 20 March 1810.
  9. ^ Winfield (2008), p. 381.
  10. ^ The London Gazette: no. 16562. p. 92. 14 January 1812
  11. ^ The London Gazette: no. 16584. p. 525. 17 March 1812.
  12. ^ The London Gazette: no. 16449. p. 208. 2 February 1811.
  13. ^ The London Gazette: no. 16562. p. 92. 14 January 1812
  14. ^ The London Gazette: no. 16587. p. 601. 28 March 1812.
  15. ^ The London Gazette: no. 16701. p. 282. 9 February 1813.
  16. ^ The London Gazette: no.16698. p. 209. 26 January 1813.
  17. ^ The London Gazette: no. 16819. p. 2413. 30 November 1813.
  18. ^ The London Gazette: no. 177719. p. 1363. 26 June 1821.
  19. ^ Marshall (1823-1835), p. 173.
  20. ^ The London Gazette: no. 16846. p. 161. 18 January 1814.
  21. ^ The London Gazette: no. 16837. p. 29. 1 January 1814.
  22. ^ The London Gazette: no. 16846. p. 161. 18 January 1814.
  23. ^ The London Gazette: no. 17051. p. 1671. 15 August 1815.
  24. ^ Winfield (2008), p. 381.
  25. ^ Winfield (2008), p. 381; Naval Chronicle, vol. 31, p. 436.
  26. ^ James (1837), Vol. 6, pp.312-317.
  27. ^ James (1837), Vol. 6, pp.312-317.
  28. ^ James (1837), Vol. 6, pp.312-317.
  29. ^ James (1837), Vol. 6, pp.312-317.
  30. ^ James (1837), Vol. 6, pp.312-317.
  31. ^ James (1837), Vol. 6, pp.312-317.
  32. ^ James (1837), Vol. 6, pp.312-317.
  33. ^ Congreve (1827), p. 84.
  34. ^ James (1837), Vol. 6, pp.317-321.
  35. ^ Marshall (1830), Supplement, Part IV, p.195-6.
  36. ^ The London Gazette: no. 17010. p. 871. 9 May 1815.
  37. ^ Marshall (1830), Supplement, Part IV, p.195-6.
  38. ^ The London Gazette: no. 17010. p. 871. 9 May 1815.
  39. ^ The examiner, Vol. 9, p. 284.
  40. ^ Marshall (1830), Supplement, Part IV, p.195-6.
  41. ^ Roosevelt (2004), p.199.
  42. ^ Niles' weekly register, Vol. 8, p. 119.
  43. ^ Marshall (1830), Supplement, Part IV, pp.456-7.
  44. ^ Winfield (2008), p. 381.
  45. ^ Winfield (2008), p. 381.
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0
אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=אה%22מ_ארבוס_(1807)&oldid=2047834"