אדלה קורצווייל

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית אישיות ריקה. אדלה "דלה" קורצווייל (בגרמנית: Adele "Dele" Kurzweil ‏ 31 בינואר 1925 - 9 בספטמבר 1942) הייתה נערה יהודיה, שנרצחה במחנה הריכוז אושוויץ עם הגעתה. גורלה נודע ברבים לאחר שמזוודות הנושאות את שמה התגלו בשנת 1990 במקום המסתור האחרון של משפחתה בעיירה אווילר (Auvillar) שבדרום צרפת.

ביוגרפיה

ילדות בגראץ

הבניין בו התגוררה משפחת קורצווייל

אדלה קורצווייל נולדה בבירת שטיריה, גראץ כבת יחידה של עורך הדין של המפלגה הסוציאל-דמוקרטית האוסטרית ברונו קורצווייל (נולד ב-1891 במבצר יוזפוב, בוהמיה) ואשתו ג'יזלה טרמר (נולדה ב-1900 בבוהומין), שניהם ממוצא יהודי. באמצע 1926 עזבו גם האם וגם הבת את הקהילה היהודית. בתמונות שצולמו בשנים 1928 ו-1929 ניתן לראות אותה עם ילדים בני אותו גיל משחקים בגינה הממוקמת כקילומטר מביתם. [1]

אדלה, שנקראה בפי חבריה "דלה", למדה בבית ספר העממי (Volksschule) ליד דירת משפחתה ובגימנסיה לבנות בעיר העתיקה של העיר עד להגירתה בשנת 1938.[2] למרות החרדות של המשפחה בשל חוקי נירנברג, מכתבים בספר החברות שלה מראים שמורים וחברים לכיתה חשו אהדה כלפיה.[3] הסוציולוגית האנה פאפאנק (1927–2017) שהכירה את אדלה בפריז תיארה אותה כ"רגועה ומופנמת".[4]

הגירה ורצח

אבן נגף הנושא את שמה מול ביתה בגראץ

ברונו קורצווייל שימש כעורך דין של המפלגה הסוציאל-דמוקרטית האוסטרית במשך שנים רבות, עד שביוני 1938, כחלק מהאנשלוס, נאסר עליו לעבוד במקצועו. לאחר שאדלה סיימה את שנת הלימודים עזבה המשפחה את אוסטריה ונסעה דרך שווייץ לפריז, צרפת. בערך בחג המולד 1938 הוקמה קבוצת נוער בשם "Freundschaft" ("ידידות") במסגרת נציגות המפלגה הסוציאל-דמוקרטית בפריז, שקיימה התכנסויות שבועיות. בקיץ שלאחר מכן בילתה אדלה חודש אחד עם 13 ילדים ובני נוער נוספים שנולדו בין 1924 ל-1930 באכסניה בלה פלסיס-רובינסון. לדברי האנה פפנאק, חברי הקבוצה יצאו לטיולים בסביבה הקרובה ולמדו תיאוריות מרקסיסטיות. לאחר תחילת מלחמת העולם השנייה ברונו קורצווייל נכלא זמנית במחנה Meslay-du-Maine. בינתיים נשלחה אדלה למחנה פליטים לילדים במונמורנסי בהנהגת אוז"ה ועלתה לכיתה ד'. האם ג'יזלה נשארה בפריז, אך המשיכה להתכתב עם בתה.[5][6] החל מפברואר 1940 סיימה הילדה את מכתביה במשפטים "יותר מכך שום דבר חדש אצלנו אבל הרבה בעולם. ובכל זאת, אני משוכנעת שהכל יהיה בסדר".[7]

בזמן שאביה עזר לרבים מחבריו על ידי ארגון אשרות יציאה לארצות הברית ולמקסיקו, אדלה קיבלה בברכה פליטים חדשים בתחנת הרכבת של העיירה.[8] עם הפתרון הסופי שנראה באופק, השלטונות הגרמניים אכפו את החיפוש אחר פליטים יהודים בצרפת של וישי ובסופו של דבר איתרו את אדלה והוריה. ב-26 באוגוסט 1942 נעצרו ברונו, ג'יזלה ואדלה קורצווייל באווילר יחד עם 120 אנשים נוספים ונכלאו במחנה בספטפונס. בתחילת ספטמבר הועברה המשפחה למחנה הריכוז דראנסי. ב-9 בספטמבר הם גורשו לבסוף לאושוויץ ונרצחו בהגיעם.[9]

המזוודה של אדלה קורצווייל

אחת המזוודות במוזיאון ההיסטורי של גראץ (2019)

בשנת 1990, סטודנט להיסטוריה באוניברסיטת טולוז-ז'אן ז'ורס גילה כמה מזוודות וחפצים אחרים, בהם רהיטים בתחנת המשטרה בעיירה אווילר. המזוודות הכילו דרכונים וניירות חשובים אחרים ופריטים נוספים כמו מברשות שיניים ומגבות. לאחר המלחמה אוחסנו החפצים במחסן של משרד העירייה במשך עשרות שנים. ההיסטוריונים המקומיים פסקל קאילה וז'אק לאטו הצליחו לשחזר את סיפורה של משפחת קורצווייל על סמך המסמכים שמצאו.[10] כל המסמכים נמסרו למטרות שימור למוזיאון ההתנגדות והגירוש (Musée de la résistance et de la deportation) במונטאובן, שם התגוררה המשפחה בין השנים 1940 עד 1942.

מורה להיסטוריה ב-Montauban Lycée Michelet יזמה פרויקט המתמקד בנושאי השואה ורדיפה של מיעוטים ב-1994. תלמידיה יצרו תערוכה על אדלה קורצווייל, ובסופו של דבר נקראה חצר בית הספר על שם אדלה. התלמידים קיבלו את פרס קורין מטעם אוניברסיאת סורבון על פועלם.[11] לאחר מכן, התלמידים שיתפו פעולה עם עמיתים בגראץ, מה שהוביל לפרויקט נוסף בעיר הולדתה של אדלה, כולל מחקר ארכיון בתוספת שיחות עם ניצולי שואה. התוצאה הייתה תערוכה בבית הכנסת של גראץ שנפתחה בנובמבר 2001 והפכה לפופולרית עד כדי כך שהוצגה במספר יישובים ברחבי אוסטריה.[12][13]

הפדגוג פיטר גטטנר כינה את המזוודות "כמכלול – שריד תרבותי המהווה הצצה להקשר האישי של הבריחה ובכך תרומה חשובה לזיכרון הקולקטיבי. תכולת המזוודה של קורצווייל ממחישה את האלימות של הפליט ואת חווית הגירוש".[14]

אמנות לזכרה

בשנים שלאחר עיבודו ההיסטורי הפך גורלה של אדל קורצווייל למודל פופולרי ליצירות אמנותיות. בשנת 2009 הקדיש הסופר הגרמני מנפרד תאיזן לאדלה רומן עם הכותרת "Der Koffer der Adele Kurzweil" שבו שילב את הרקע האמיתי של הילדה עם סיפור בדוי. רות קאופמן, נשיאת החברה להנצחת השואה ולקידום סובלנות, פרסמה וריאציה לסיפור חייה של אדלה בצורת יומן.

על סמך ספרו של תאיזן הוא ותילו רפרט כתבו מחזה שהוצג בבכורה ב-24 בינואר 2020 בבימת תיאטרון הילדים והנוער בגראץ. [15]

לזכרה של אדלה קורצווייל נקבעה אבן נגף מול ביתה בגראץ ב-2014.

ביבליוגרפיה

  • Ehetreiber, Christian; Halbrainer, Heimo; Ramp, Bettina, eds. (2001). Der Koffer der Adele Kurzweil. Auf den Spuren einer Grazer jüdischen Familie in der Emigration (בגרמנית). Graz: CLIO. ISBN 3-9500971-2-0.
  • Ehetreiber, Christian; Ramp, Bettina; Ulrych, Sarah, eds. (2009). … und Adele Kurzweil und … Fluchtgeschichte(n) 1938 bis 2008 (בגרמנית). Graz: CLIO. ISBN 978-3-902542-19-9.
  • Kaufmann, Ruth (2018). Im Netz der Ameisenspinne: Adeles Tagebuch (בגרמנית). Createspace Independent Publishing Platform. ISBN 978-1-72974-547-2.
  • Theisen, Manfred (2009). Der Koffer der Adele Kurzweil (בגרמנית). Aarau: Sauerländer. ISBN 978-3-7941-8089-9.

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אדלה קורצווייל בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ Heimo Halbrainer (2001). Graz-Paris-Montauban-Auschwitz. Stationen eines kurzen Lebens. Biographische Skizzen zur Familie Bruno, Gisela und Adele Kurzweil. Der Koffer der Adele Kurzweil. Auf den Spuren einer Grazer jüdischen Familie in der Emigration (בגרמנית). Graz: CLIO. p. 26 f. ISBN 3-9500971-2-0.
  2. ^ Heimo Halbrainer (2001), p. 28.
  3. ^ Heimo Halbrainer (2001), p. 30.
  4. ^ Heimo Halbrainer (2009). Die gescheiterte Flucht der Adele Kurzweil und ihrer Familie. … und Adele Kurzweil und … Fluchtgeschichte(n) 1938 bis 2008 (בגרמנית). Graz: CLIO. p. 56 f. ISBN 978-3-902542-19-9.
  5. ^ Heimo Halbrainer (2001), p. 33.
  6. ^ Hanna Papenk (2001). Die unentbehrliche, unerträgliche Forschung. Der Koffer der Adele Kurzweil. Auf den Spuren einer Grazer jüdischen Familie in der Emigration. Graz: CLIO. p. 42 ff. ISBN 3-9500971-2-0.
  7. ^ Julian Ausserhofer, Birgit Stoiser, Tanja Rumpold & Elena Teibenbacher (2001). Die österreichische Emigration in Frankreich. Der Koffer der Adele Kurzweil. Auf den Spuren einer Grazer jüdischen Familie in der Emigration. Graz: CLIO. p. 92. ISBN 3-9500971-2-0.{{cite book}}: תחזוקה - ציטוט: multiple names: authors list (link)
  8. ^ Hanna Papanek (2001), p. 48.
  9. ^ Heimo Halbrainer (2001), p. 37.
  10. ^ Bettina Ramp, Sarah Ulrych (2009). Der Jugend ein Gedächtnis geben – Das Projekt "Der Koffer der Adele Kurzweil". … und Adele Kurzweil und … Fluchtgeschichte(n) 1938 bis 2008. Graz: CLIO. p. 65. ISBN 978-3-902542-19-9.
  11. ^ Bettina Ramp, Sarah Ulrych (2009), p. 66.
  12. ^ Bettina Ramp, Sarah Ulrych (2009), p. 67 ff.
  13. ^ "Der Koffer der Adele Kurzweil". Der Standard. 7 בנובמבר 2001. נבדק ב-15 באוקטובר 2020. {{cite web}}: (עזרה)
  14. ^ Peter Gstettner (2009). Ein Koffer voller Geschichten. Zur Aktualität von biografischen Relikten aus der NS-Zeit. Die spärlichen Spuren der Kinder. … und Adele Kurzweil und … Fluchtgeschichte(n) 1938 bis 2008. Graz: CLIO. p. 93 ff. ISBN 978-3-902542-19-9.
  15. ^ "Der Koffer der Adele Kurzweil". Next Liberty. נבדק ב-15 באוקטובר 2020. {{cite web}}: (עזרה)
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

39052003אדלה קורצווייל

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=אדלה_קורצווייל&oldid=2680136"