אדית גימראי לודוביק

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית מדען ריקה. אדית גימראי לודוביקהונגרית: Gyömrői Edit, בשם נעוריה גֶלְבּ. בשמות נישואיה: רני, גליק, אויווארי ולודוביק,[1] בודפשט, 8 בספטמבר 1896לונדון, 10 בפברואר 1987) הייתה פסיכואנליטיקאית, משוררת וסופרת הונגרייה-יהודייה.

חייה

היא נולדה בבודפשט בשנת 1896 למשפחה יהודית מתבוללת מהמעמד הביניים, כילדתם של יצרן הרהיטים מרק גלב, בעל תואר "יועץ חצר מלכותי" ואילונה פּפייפר. בשנת 1899 אביה שינה את שם משפחתו לגימראי. הפסיכיאטר אישטוואן הולוש (מקודם איזידור הֶסְלַיין) היה דודה, ובאמצעותו התוודעה אדית לתורתו של זיגמונד פרויד. את הקריירה הספרותית האנטי-מלחמתית שלה החלה בשירים נגד המלחמה בחוג של לאיוש קשאק. ב־5 בדצמבר 1914 התחתנה עם מהנדס הכימיה, לאיוש ארווין רני בבודפשט,[2] אולם הנישואין הסתיימו בגירושין הסתיימו בשנת 1919.[3] בשנת 1917 המירה את דתה לנצרות. בשנת 1918 הצטרפה לחוג יום ראשון. בשנת 1919 ראה אור כרך שיריו הראשון שלה שכותרתו הייתה "שיריה של אדית רני".

בתקופת הרפובליקה הסובייטית ההונגרית עבדה תחת הנהגתו של ארנה לורשי בקומיסריאט לחינוך ציבורי.[4] לאחר נפילת הרפובליקה, הסתתרה זמן מה בדירתו של אוסקר יאסי, אך הלשינו עליה. תחילה היא ברחה עם אשתו הראשונה של ג'רג' לוקאץ', הציירת הרוסייה ילנה גרבנקו. בשנת 1920 נמלטה לווינה עם ניירות מזויפים מושאלים ועם עשרה כתרים שהוחבאו בתוך שפופרת של משחת שיניים. היא סירבה לעזרת הוריה וניסתה להתפרנס מעבודתה. תחילה עבדה במפעל לייצור מטריות ואחר כך כזבנית בחנות הספרים "הלר פרלאג".

בין חבריה היו הרמן ברוך, הנס אייזלר, אגון קיש, אילונה דוצ'ינסקה, אנה לסנאי, בלה באלאז' וארווין שינקו. היא נסעה מווינה תחילה לסלובקיה ואחר כך לקלוז'-נאפוקה. עם זאת, גורשה מרומניה בגלל פעילותה הקומוניסטית. היא הכירה את לאסלו גליק, שעבד במשלחת הסחר הסובייטית בפראג. הם התחתנו במהרה ואז עברו לברלין. גימראי (אז גליק) התגוררה בבירה הגרמנית בין השנים 1923 עד 1933. שם עסקה תחילה בעיצוב שמלות בחברת Neumann Produktion, Hom-Film ו- Tschechowa Film Film, כולל עיצוב בסרטים עבור אליזבת ברגנר. היא פגשה שם את ברטולט ברכט, איליה ארנבורג ואולגה טשצ'ובה. היא הפיקה תרגומים עבור "הפיהרר פרלאג", מוציא לאור של האיגוד המקצועי הקומוניסטי, ועסקה בתרגום ובצילום, וערכה את עיתון המפלגה הקומוניסטית "רוטה הילפה". היא הורחקה מהמפלגה הקומוניסטית הגרמנית בשנת 1934, אך לא נפרדה מרעיונות קומוניסטיים.

במקביל המשיכה בלימודיה הפסיכולוגיים. בשנת 1929 עברה הכשרה אנליטית בניהולו של אוטו פניכל. שהתה חצי שנה בפריז, במהלכה ארגנה את התערוכה הראשונה של הצייר ההונגרי-יהודי לאיוש טיהני בפריז.

מכיוון שהנציגים הרשמיים של ה"איגוד הפסיכואנליטיקאים הגרמני" לא אהדו את השקפותיה הפוליטיות השמאליות של גימראי, נדחתה קבלתה למכון הפסיכואנליטיקאים בברלין, אך היא השתתפה בכל ההרצאות והסמינרים במשך שלוש שנים. גליק אדית העבירה הרצאה במאי 1933 תחת הכותרת "מבוא לניתוח הילדות", וב־20 ביוני 1933 נתנה את הרצאתה הרשמית הראשונה "המקרה של פסאודוגניות עם קיבוע אנאלי".

בשנת 1933 הבריחה חומר ממשפט גאורגי דימיטרוב לשווייץ (לאחר שריפת הרייכסטאג, נעצר דימיטרוב ביחד עם שני קומוניסטים בולגרים נוספים והואשם במעשה. לנאשמים נערך משפט ראווה בלייפציג ודימיטרוב בחר להגן על עצמו, הצליח להעמיד במבוכה את חבר השופטים ולבסוף זוכה מכל אשמה). ואז חזרה אדית גליק לחיות בבודפשט. אחרי ד"ר שמואל רפפורט בשנים 19351936, היא טיפלה במשורר אטילה יוז'ף. המשורר התיידד עם הפסיכואנליטיקאית שלו, וכתב לה, בין היתר, את אחד משיריו היפים ביותר, "הכאב הגדול". בסתיו 1936 הידרדר מערכת היחסים של אטילה יוז'ף עם הפסיכואנליטקאית, והמשורר תקף פעם אחת את אדית גימראי בסכין בגלל חיבתו הנכזבת אליה (שהיא לא נענתה לה). העיתונאי לאסלו אויווארי, ארוסה של אדית, ובהמשך בעלה, לקח את הסכין מהמשורר.[5]

בשל החוקים האנטי-יהודיים, כאנליטיקאית יהודייה קומוניסטית בשנת 1938, מצבה הפך לחסרת תקנה ומטופליה המשלמים נפסקו, ולכן הפסיקה את הפרקטיקה שלה. היא קיבלה תמיכה כלכלית מארנסט ג'ונס והיגרה עם בעלה בעזרת האנליטיקאי ג'ון ריקמן, אנליסט אנגלי. הם יצאו מטרייסטה באוניה והתיישבו בסרי לנקה ב־8 בפברואר 1939. בעלה מת זמן קצר לאחר מכן מלוקמיה. לאחר מות בעלה היא רצתה לעזוב את קולומבו, אך היא הכירה את אוולין פרדריק צ'ארלס לודוביק, חוקר שייקספיר מאוניברסיטת צ'ארלס לודוביק, וראש האגודה הדרמטית האנגלית (DramSoc) באוניברסיטת קולומבו ואחר כך בפרדניה. לודוביק היה צעיר יותר ממנה בעשר שנים ממוצא: חצי הולנדי וחצי סינהלי. בשנת 1942 התחתנה עם לודוביק.

בספטמבר 1956 עבר ללונדון. שם הקימה עד מהרה את הפרקטיקה האנליטית שלה ועבדה עד גיל שמונים. היא הייתה חברה באיגוד הפסיכואנליטי הבריטי, חברה בחוג של אנה פרויד, והפכה עמיתה במרפאת המפסטד (כיום מכון אנה פרויד). השתתפה בהכשרת אנליסטים ובקונגרסים בינלאומיים. אחד המחקרים הידועים ביותר שלה היה מקרה של נערה צעירה ששרדה מחנה ריכוז, שתורגם למספר שפות. בשנת 1960 כתבה מחקר בן שלושים עמודים בנושא "גברת ג'ויס אדוארדס". בשנת 1985, כאשר בעלה נפטר, היא עברה לבית של עמיתיה וחבריה, אן-מארי וג'וזף סנדלר בלונדון. החא נפטרה שנתיים לאחר מכן בגיל 91.

עבודותיה

  • Rényi Edit versei (Benkő, Bp., 1919)
  • Edith Ludowyk Gyomroi: The Analysis of a Young Concentration Camp Victim (The Psychoanalytic Study of the Child, 1963)
  • Rényi Edit: Megbékélés; ford. Vermes Magda; Magvető, Bp., 1979
  • Gyömrői Edit: Szemben az árral. Regény (Gegen den Storm); jegyz., utószó Borgos Anna és Mihály Eszter, németből ford. Kiss János; Jelenkor, Pécs, 2015

מקורות

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ "Archivált másolat". אורכב מ-המקור ב-2015-12-22. נבדק ב-2011-04-03.
  2. ^ A házasságkötés bejegyezve a Budapest V. ker. polgári házassági akv. 665/1914. folyószáma alatt.
  3. ^ A budapesti tszék. 37.P 36598/1913-3 sz. ítélete.
  4. ^ "Alkotás, gyógyítás, változás. Gyömrői (Gelb, Rényi, Glück, Újvári, Ludowyk) Edit életútja" (PDF). p. 186. נבדק ב-2015-07-28.
  5. ^ Költőnk és kora - József Attila fotóalbum. ASPY Stúdió Kiadó, 2005. 136. oldal.
Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0