אדולף פישהוף

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
יש לשכתב ערך זה. ייתכן שהערך מכיל טעויות, או שהניסוח וצורת הכתיבה שלו אינם מתאימים.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף.
שכתוב
יש לשכתב ערך זה. ייתכן שהערך מכיל טעויות, או שהניסוח וצורת הכתיבה שלו אינם מתאימים.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף.
אדולף פישהוף
לידה אובודה (בודה), ממלכת הונגריה, האימפריה האוסטרית
פטירה קלגנפורט, קיסרות אוסטריה, האימפריה האוסטרו-הונגרית
אדולף פישהוף, בליתוגרפיה משנת 1848

אדולף (אברהם) פישהוף (בגרמנית: Adolf Fischhof;‏ 8 בדצמבר 1816 אובודה – 23 במרץ 1893 אמרסדורף על יד קלגנפורט) היה מהפכן, פוליטיקאי ופעיל שלום יהודי-הונגרי-אוסטרי. היה רופא בהכשרתו.

ביוגרפיה

רקע משפחתי ושנותיו המוקדמות

אדולף פישהוף נולד באובודה (בודה הישנה) בהונגריה כבנם של יוזף פישהוף, יליד אייבנשיץ (כיום איוואנצ'יצה שבחבל מוראביה) ושל רוזלי לבית לוי (Löwy), ילידת בודה. אבותיו נמנו עם היהודים שגורשו מווינה ב-1670 והתיישבו במורביה[1]. האב יוזף פישהוף, סוחר ותלמיד חכם, שלפי חוקי המדינה כבן לא בכור, לא היה רשאי להתחתן במולדתו ולכן עבר לגור באובודה בהונגריה,[1] בה הכיר את אשתו. עד גיל 12 זכה לחינוך מוקפד ולמד עברית ומקצועות כלליים. מורו הפרטי היה גבריאל זידפלד, אביו של מקס נורדאו. בהמשך למד בגימנסיית הפיאריסטים בפשט (1829-1834), שבה ישב יחד עם בני דתו ב"ספסלי היהודים". כשבגיל 16 מצבה הכלכלי של משפחתו התערער עזר לפרנסת הבית על ידי מתן שיעורים פרטיים[2] .פישהוף למד בהמשך רפואה באוניברסיטת וינה בשנים 1844-1836 ובהמשך עבד בבית חולים בווינה. בשנת 1846 קיבל תעודת מומחה כרופא מיילד.

אדולף פישהוף, ליתוגרפיה מאת יוהאן נפומוק שטריקסנר

במהפכת 1848-1849

כרופא צעיר הצטיין כאחד ממנהיגי הצעירים שהשתתפו במהפכת מרץ 1848 באוסטריה. ביום הראשון של המהפכה, 13 במרץ 1848, היה פישהוף הראשון שנאם בפני ההמונים שהתכנסו מול בניין הפרלמנט ודרש הנהגת רפורמות פוליטיות כמו חופש העיתונות והחינוך, הקמת חברי מושבעים בתחום המשפט, וזכויות לכל הקבוצות האתניות באוסטריה על בסיס הסכמה חופשית. הפך תוך ימים ספורים למנהיג של הסטודנטים בווינה ונבחר לעמוד בחודשים מאי-יולי 1848 בראשות הוועד לביטחון הציבורי (Sicherheitsausschuss) שניהל את ענייני ווינה בקיץ 1848, ותיווך בין ההמונים ובין הרשויות המהפכניות. אחר כך נבחר מטעם רובע מאצליינסדורף של וינה לחבר באספה המחוקקת - הרייכסטג שהתכנס בווינה, ועבר אחר כך לקרמס. בימי הממשלה הליברלית של דובלהוף בין 2 ביולי 1848 ל-20 בדצמבר 1848 כיהן עד אוקטובר 1848 כיועץ במשרד הפנים לענייני תברואה וערך מסע בגליציה כדי לחקור את מגפת הכולרה.

אחרי פירוק הרייכסטג בקרמס, ב-7 במרץ 1849, להבדיל מרבים מעמיתיו, לא ניסה להימלט מן הארץ ונעצר. הואשם בבגידה במולדת ובמעורבות ברצח שר המלחמה לטור, אולם במשפט שהתקיים בהיעדרו, זוכה אחרי 9 חודשי מעצר, מחוסר הוכחות. בשנת 1856, עקב כאבי ראש ממושכים, נסע לצורך הבראה לשווייץ, לדרום גרמניה ולאיטליה. נשאר חסר זכויות אזרחיות מלאות עד שנת 1867 כשזכה לחנינה. עם זאת עבד כרופא עד שנת 1875 כשנאלץ לפרוש מסיבות בריאות. אחר כך בחר לחיות במעין גלות מרצון באמרסדורף, כיום חלק מהעיר קלגנפורט, בקרינתיה. שם התעמק פישהוף בהיגוי תוכניות לרפורמות מקיפות של האימפריה ההבסבורגית, בעיקר בשאלה הלאומית. כפי שהעיד הרב יוזף סמואל בלוך בזכרונותיו פישהוף העניק לתושבי הכפר טיפול רפואי בחינם.

המשך פעילותו האידאולוגית והפוליטית

שיפוטו הפוליטי זכה להערכה רבה ורבים היו המדינאים שביקשו להתייעץ איתו. בימי הממשל של אלפרד יוזף פוטוצקי באוסטריה הוצע לו תפקיד שר הדואר, אך הוא סירב לקבלו, מפני שלא היה מוכן להתנצר.

בשנת 1861 חיבר פישהוף יחד עם יוזף אונגר (לימים שר בממשלה) את הפמפלט "Zur Lösung der ungarischen Frage (על פתרון השאלה ההונגרית) שבו הם העלו את התוכנית למונרכיה דואלית אוסטרית-הונגרית שאכן התגשם בשנת 1867. אחרי המלחמה בין אוסטריה ובין פרוסיה, בשנת 1866, כתב פישהוף את הפמפלט "Ein Blick auf Oesterreich's Lage" (מבט במצבה של אוסטריה) שבו המליץ לכרות ברית חזקה עם גרמניה. בשנת 1869 תמך בחוברת "Oesterreich und die Bürgschaften Seines Bestandes" (אוסטריה והערבויות לקיומה) בהרחבת הענקת זכויות אוטונומיה על בסיס פיוס לא רק בין האוסטרים הגרמנים ובין ההונגרים, אלא עם האתניות הסלביות באימפריה.

בכתביו תמך פישהוף מכל מאודו בארגון פדרלי של החלק האוסטרי (Cisleithania) של האימפריה האוסטרית ובמתן זכויות אוטונומיות לאתניות השונות. רעיונותיו השפיעו בעיקר על האינטלקטואלים הצ'כים. השקפותיו לא הלכו בקנה אחד עם המדיניות הריכוזית של הממשלה הליברלית הגרמנית שמונתה על ידי הקיסר פרנץ יוזף בשנת 1867.

ההנהגה האוסטרית ביקשה, עם כל ההתפשרות עם ההונגרים, לשמור על רוב גרמני באימפריה ובו זמנית לבצע רפורמות ליברליות. לדידו של פישהוף, ליברליות אמיתית הייתה צריכה לערב לא רק לחירויות הפרטיות של האזרחים האוסטרים אלא גם לחירויות הקבוצות הלאומיות שבה. הוא היה משוכנע שרק פתרון פדרלי עשוי למנוע את התפרקות האימפריה ההבסבורגית לפי גבולות לאומיים. התפרקות כזאת, הוא סבר, עלולה להוביל להשתלטות גרמנית או רוסית על העמים הקטנים במרכז אירופה ולשים קץ גם לחופש היחסי שהם נהנו בו תחת המונרכיה ההבסבורגית. יש החושבים שתחזיתו התגשמה מאוחר יותר, במאה ה-20.

ביתו באמרסדורף וביתו של פרנטישק לדילסב ריגר, נציג הליברלים הצ'כים, ארחו מפגשים בין ריגר ובין מיכאל אטיין, מוציא לאור של העיתון "נויה פרייה פרסה" ונציג של הליברלים האוסטרים-הגרמנים, אליהן הצטרף גם אלכסנדר שרף, המוציא לאור של "וינר זונטג ומונטגסצייטונג".

פישהוף הייתה דמות המפתח מאחורי "הממורנדום מאמרסדורף" משנת 1878 שחיפש למצוא מצע משותף לתנועה הליברלית הצ'כית ולחוגים הליברלים מווינה.

אחרי קריסת הליברליזם הגרמני-אוסטרי בשנת 1879 והעלייה לשלטון של ממשלה קלירלית-שמרנית שנתמכה על ידי מפלגות סלביות, פישהוף תכנן בשנת 1882, יחד עם הברון ארנסט פון ולטרסקירכן, את הקמת מפלגת עם גרמנית-אוסטרית טרנס-אתנית בעלת מצע ליברלי. מפלגה זו נועדה לשחק תפקיד של מתווכת בשאלת הלאומים ולאחד את כל היסודות הליברלים באימפריה, אולם מאמציו טורפדו על ידי התנגדות בתוך הזרם המרכזי של המפלגה הליברלית החוקתית הגרמנית.

דעותיו של פישהוף היו שונות לא רק מדעות רוב הליברלים הגרמנים, אלא אף מאלו של הבורגנות היהודית, שאהדה את הליברליזם. להבדיל מפישהוף, רוב המעמד הבינוני היהודי תמך עדיין בשנות ה-80 של המאה ה-19 בזרם המרכזי של הליבליזם הגרמני, אף על פי שהוא לא היה מסוגל לעצור את הסחף לרדיקליזציה של הפוליטיקה האוסטרית, לרבות את העלייה באנטישמיות.

כשנפטר צלצלו פעמוני כל הכנסיות באמרסדורף ואחרי טקס בבית התפילה יהודי בקלגנפורט, ליוו המונים את ארונו עד לתחנת הרכבת של העיר משם הובל לשם קבורה לחלקת היהודים ב בית הקברות המרכזי בווינה, בהתאם לבקשתו. מצבתו בצורת אובליסק עוצבה על ידי מקס פליישר. עליה חרות משפט מנאומו המפורסם ממרץ 1848:

Eine übelberathene Staatskunst hat die Völker Österreichs bisher auseinandergehalten; sie müßen sich jetzt brüderlich zusammenfinden u. ihre Kräfte durch Vereinigung erhöhen. 13. März 1848

מדיניות לא נבונה הפרידה עד עכשיו את עמי אוסטריה; הם צריכים לחבור כעת כמו אחים ועל ידי איחודם להגדיל את כוחם. 13 במרץ 1848

הנצחה

  • 1979 רחוב ברובע 10 בווינה נקרא לפי שמו: פישהוף-גאסה
  • 1992 רחוב בפרבר אמרסדורף של קלגנפורט נקרא לפי שמו: ד"ר פישהוף-שטראסה.

כתביו

  • Zur Erweiterung der Munizipalautonomie" (1868); (על הרחבת האוטונומיה המוניציפלית)
  • "Zur Reduktion der Kontinentalen Heere" (1875); (על הפחתת חיל היבשה)
  • "Die Sprachenrechte in den Staaten Gemischter Nationalität" (1885); (הזכויות הלשוניות שמדינות הרב-לאומיות)
  • "Der Oesterreichische Sprachenzwist" (1888); (מחלוקת השפות האוסטרית)

לקריאה נוספת

  • Ian Reifowitz - Threads intertwined: German national egoism and liberalism in Adolf Fischhof's vision for Austria, Nationalities Papers: The Journal of Nationalism and Ethnicity, Vol. 29, Issue 3, 2001
  • •Das große Buch der Österreicher – 4500 Personendarstellungen in Wort und Bild (1987), ed. W. Kleindel & H. Veigl, Verlag Kremayr & Scheriau, Wien, 615 S.
  • S. Walz, Staat, Nationalität und jüdische Identität in Österreich vom 18. Jahrhundert bis 1914, 1996

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אדולף פישהוף בוויקישיתוף

Szinnyei József - Magyar írók élete és munkái 1914-1891 ,

הערות שוליים

  1. ^ 1.0 1.1 ס. לוזינסקי
  2. ^ J.Szinnyei
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

אדולף פישהוף35656375Q330317

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=אדולף_פישהוף&oldid=2626287"