אדולף לנדאו

אדולף (אהרן) לנדאו (ברוסית: ЛАНДА́У Адольф Ефимович;‏ 1842 ראסיין פלך קובנה - 1902 ברלין) היה מו"ל, עורך ופובליציסט-יהודי רוסי.

ביוגרפיה

לנדאו נולד באימפריה הרוסית, בעיר ראסיין הקרובה לגבול עם פרוסיה. משפחתו הייתה אמידה. כנראה למד בבית ספר ממשלתי בעיר עם שאר ילדי האמידים. ב-1855 הוא החל ללמוד בבית המדרש לרבנים בווילנה וסיים את חוק לימודיו שם ב-1862.

בתקופת לימודיו בבית המדרש הוא החל לפרסם רשמיו על הנעשה בווילנה וליטא במספר עיתונים, בין היתר בעיתון היהודי הראשון בשפה הרוסית רזסוויט. הוא למד לטינית בקובנה, ידיעת לטינית הייתה חובה כדי להיכנס ללמוד באוניברסיטה, אך היא לא נלמדה בבית המדרש לרבנים. עם סיום לימודיו בקובנה, בהיותו בן 19 הוא הגיע לסנקט פטרבורג, בירתה של האימפריה הרוסית. עם הגעתו לפטרבורג הוא התקבל ללימודים במחלקה למשפטים באוניברסיטה המקומית, הוא התפרנס בפרסום מאמרים בעיתונות. ב-1863 הוא נאלץ לחזור לליטא, שנה זו היא שנת המרד הפולני, אביו של לנדאו נאשם בסיוע למורדים והיה צפוי לעונש על כך ולנדאו הצעיר הגיע כדי להשתדל לשחרר את אביו. לבסוף הוא הצליח לשחרר את אביו, את רשמיו מנסיעה זו הוא פרסם בעיתונים. לאחר מכן הוא חזר לפטרבורג. הוא סיים את לימודיו, אך לא ניגש לבחינות גמר כיוון שכבר החליט להתמסר לעיתונאות.

זמן מה לאחר מכן לנדאו החל לפרסם מאמרים בעיתון הליברלי סנקט פטרבורגסקייה ודומוסטי (ידיעות סנקט פטרבורג), בין היתר הוא פרסם מאמרים הנוגעים לנושאים יהודיים, בין השנים 1861–1870 הוא פרסם 15 מאמרים כאלו, חלק מהמאמרים האלו נועדו כדי להכיר לקורא הרוסי את היהודים ומנהגיהם.

ב-1873 ייסד לנדאו בית דפוס בפטרבורג.

עבודתו העיתונאית והספרותית

עבודתו בעיתון דְייֵן

העיתון "דְייֵן" יצא לאור בין השנים 1869–1871 בעיר אודסה על ידי קבוצת משכילים יהודים מקומיים. באותו זמן כשהוחלט על הוצאת "דיין" אלכסנדר צדרבוים בנוסף ל"המליץ" העברי ו"קול מבשר" היידי החליט להוציא לאור עיתון ברוסית - "פוסרדניק". לנדאו החליט לשתף פעולה עם דיין, מבחינתו צדרבוים היה בן דור משכילים ישן.

לנדאו נעשה לשליח העיתון בבירת האימפריה, פטרבורג וכתב בין היתר על המתרחש בקהילה היהודית של העיר.

לנדאו מתח ביקורת על ראשי הקהילה היהודית בפטרבורג על גבי דפי דין, הוא כתב על צורך בביטול תחום המושב ומתן שוויון ליהודי רוסיה, לתפיסתו ראשי הקהילה המייצגים את כלל יהודיה של האימפריה הרוסית אינם עיקשים בתביעתם למתן זכויות ומשאירים את התביעות האלו לרוסים. כמו כן הוא מתח ביקורת על חברת מפיצי ההשכלה על חוסר יעילות בעבודתם. לעומת זאת הוא שיבח את פעילותם של באי-כוח של יהודי מערב שהתעניינו בגורלם של אחיהם שבמזרח. הוא תמך בפרסומו של תרגומו הרוסי של התנ"ך.

ספרים בתולדות ישראל

בתקופת עבודתו בדיין החל לנדאו בפרסום ספרים בשפה הרוסית הקשורים בתולדות עם ישראל ויהדות. הדחף לכך היה התגברות האנטישמיות באימפריה הרוסית, אז הופיע ספרו, ספר הקהל של המשומד יעקב ברופמן שהיה נפוץ בקרב משכילים ופקידי ממשל של רוסיה, הם ראו בו ספר הדרכה על היהדות והתלמוד.

ב-1870 לנדאו תרגם לרוסית והוציא לאור שלשה חיבורים שחוברו ונתפרסמו קודם לכן במערב. הראשון שבהם היה של אדולף ילינק האומה היהודית (Der Jüdische Stamm) שיצא לאור בווינה ב-1869. בחיבור זה מנסה המחבר לברר איך מצליח עם ישראל לחיות עם ההפכים הקיימים בתוכו (שמרנות דתית מול רצון להשתלב בחברה הסובבת, אופטימיזם מול פסימיזם וכו'), לדעתו כל ההפכים האלו משתלבים טוב אצל היהודים ומגיעים לסינתיזה גמורה.

החיבור השני שתורגם צורף לספרו של ילינק, היה זה מאמרו של איזידור קאים מאה שנות אמנציפציה היהודית וסנגוריה הנוצרים, במאמר זה סוקר המחבר את התפתחות זכויותיהם של היהודים ומגיע למסקנה כי ארצות אשר העניקו ליהודים שוויון זכויות זכו לברכה.

המאמר השלישי עסק בתלמוד, מהו התלמוד של עמנואל דויטש שהתפרסם לראשונה באוקטובר 1867 בכתב עת האנגלי Quarterly Review, כוונת המחבר הייתה כפי שעולה משמו של המאמר להסביר את מהותו של התלמוד לקורא הלא יהודי.

הספרייה היהודית

ב-1871 החל לנדאו להוציא לאור את הספרייה היהודית (ייבריסקייה ביבליאוטקה). היה זה קובץ ספרותי-היסטורי שחקר נושאים יהודיים, בין השנים 1871 - 1880 יצאו לאור שמונה כרכים. ב-1901 לנדאו הוציא לאור כרך תשיעי, שנתיים מאוחר יותר יצא לאור כרך עשירי שהוכן ברובו על ידי לנדאו.

לצורכי הוצאה לאור פנה לנדאו לקבלת העזרה מחברת מרבי השכלה, הם הלוו לו 300 רובל לצורך ההוצאה. חוץ מזה הם רכשו 50 עותקים בכל שנה וברון גינצבורג רכש 200 עותקים. ב-1875 לאחר הוצאת הכרך החמישי של הספרייה החליט לנדאו להפסיק את הוצאתו בגלל בעיות תקציביות, ההוצאה חודשה בשנת 1878. בסוף 1880 נתקבל אישור מצד השלטונות להפוך את הספרייה לירחון, כך נוסד ווסחוד.

רזסוויט

במהלך שנת 1880 במשך חצי שנה היה לנדאו בין הכותבים בעיתון זה, כמו כן בתקופה זו הודפס העיתון בבית הדפוס שהיה שייך ללנדאו.

בעיתון רזסוויט ניהל לנדאו את המדור לידיעות שהגיעו מחו"ל, אך לא תמיד ניתן לזהות את מאמריו כיוון שהופיעו בעילום שם. הוא גם כתב על המתרחש בקהילה היהודית בסנקט-פטרבורג. השידוך בין לנדאו לבין רזסוויט לא החזיק זמן רב, כאמור חצי שנה בלבד, אחת הטענות לקץ שיתוף הפעולה ביניהם גורסת כי לנדאו דרש סכום רב מדי בשביל הוצאתו לאור של העיתון.

ווסחוד

כאמור הווסחוד נוסד לאחר שב-1880 נתקבל האישור מצד שלטונות האימפריה הרוסית להפוך את הספריי היהודית לירחון. כתב העת יצא לאור בין השנים 1881–1906, לנדאו היה בעליו של הווסחוד ועורכו הראשי בין השנים 1881 - 1899. ב-1899 מכר לנדאו את העיתון לקבוצת יהודים ממוסקבה.

שנותיו האחרונות

לאחר מכירת ווסחוד הוא ניסה, ללא הצלחה, להוציא לאור כתב עת חדש בשם היסטוריה. עקב מצבו הבריאותי הקשה הוא עבר טיפולים במערב אירופה. שנה לאחר מכן הוא חזר לפטרבורג וחידש את הוצאתה של הספרייה היהודית.

הוא נפטר ב-1902 בברלין ונטמן בפטרבורג.

לקריאה נוספת

• יהודה סלוצקי, העיתונות היהודית-רוסית במאה התשע-עשרה, מוסד ביאליק, 1970.
• יהודה סלוצקי, העיתונות היהודית-רוסית במאה העשרים, אוניברסיטת תל אביב, 1978.
• בנימין נתנס, מחוץ לתחום: המפגש היהודי עם האימפריה הרוסית המאוחרת, מרכז שז"ר, 2013.

קישורים חיצוניים

• בן-ציון אייזנשטט, לאנדוי, אדאלף (אהרן), דור רבניו וסופריו, תרנ"ה-תרס"ה, חלק ו, עמוד 42, באתר HebrewBooks
• אדולף לנדאו, במהדורת האינטרנט של האנציקלופדיה היהודית בשפה הרוסית (ברוסית)
• דן חרוב, אדולף לנדאו, באנציקלופדיית ייִוואָ ליהודי מזרח אירופה (באנגלית)

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

30168488אדולף לנדאו