ז'וזה אדוארדו דוש סנטוש
 | |
| מדינה |
 אנגולה |
|---|---|
ז'וזה אדוארדו דוש סנטוש (בפורטוגזית: José Eduardo dos Santos; 28 באוגוסט 1942 – 8 ביולי 2022) היה נשיא אנגולה והמפקד העליון של צבאה בשנים 1979–2017.
ביוגרפיה
דוש סנטוש נולד בלואנדה בירת אנגולה. אביו, אדוארדו אוולינו, שהיה פועל בניין ואמו, ז'סינטה ז'וזה פאולינו, השתייכו לקבוצה האתנית מבונדו (Mbundu), אחת הקבוצות הגדולות באנגולה.[1] בילדותו למד בתיכון הפורטוגלי האליטיסטי "Liceu Slvador Correia" בו למדו תלמידים אפריקאים מעטים בלבד.[2][3]
קריירה
את פעילותו הפוליטית החל סנטוש בעודו תלמיד בבית הספר, כאשר הצטרף לקבוצות חשאיות שפעלו בפרבריה של לואנדה כנגד השלטון הקולוניאלי הפורטוגזי, פעילות שבסופו של דבר הביאה בשנת 1956 להקמתה של ה-MPLA ("החזית העממית לשחרור אנגולה"), תנועה בעלת אוריינטציה לאומית מרקסיסטית.
ב-1961, עם ראשיתה של ההתקוממות העממית שהפכה במהרה למאבק על עצמאותה של אנגולה לשחרור מפורטוגל הקולוניאליסטית, עזב דוש סנטוש יחד עם חברים נוספים את אנגולה, תחילה לפריז ומיד אחר כך לקונגו-קינשאסה, שם החל לארגן את פעילותה של תנועת הנוער של ה-MPLA, שהוא היה אחד ממייסדיה.[1]
בשנת 1963 היה הנציג הראשון של ה-MPLA בברזוויל. בהמשך נסע ללמוד הנדסה בברית המועצות, במכון לנפט וכימיה של אזרבייג'ן בבאקו ובמקביל השתלם בלימודי תקשורת צבאית.
עם שובו לאנגולה, ב-1970, הצטרף לזרוע הצבאית של ה-MPLA, ה-EPLA ("הצבא העממי לשחרור אנגולה"; בפורטוגזית: Exército Popular de Libertação de Angola), והפעיל משדר רדיו בצפון אנגולה במחוז השני של ה-MPLA. ב-1974 היה לחבר הסגל הזמני של החזית הצפונית של ה-MPLA ומונה שנית לנציג התנועה בברזוויל. באותה שנה נבחר להיות חבר הוועד הפוליטי המרכזי כמרכז הפעילות הפוליטית והדיפלומטית של הארגון, והתמקד בעיקר בפעילות להכרה בינלאומית ואזורית של אנגולה.
בינואר 1975, עם הקמת הממשלה הזמנית באנגולה שהורכבה מקבוצות הגרילה העוינות ה-MPLA, UNITA ו-FNLA, מונה סנטוש לראש המחלקה ליחסים בינלאומיים ובמקביל גם לממונה על תחום הבריאות.[1] ממשלה זו התפרקה זמן קצר לאחר הקמתה עקב חילוקי דעות אידאולוגיים בין הארגונים, שהביאו לפריצתה של מלחמת האזרחים באנגולה.
עם הכרזת העצמאות, ב-11 בנובמבר 1975 מונה סנטוש לממונה על מדיניות החוץ של ה-MPLA (בתפקיד האחרון החזיק רק עד 1976) והיה לשר החוץ של אנגולה. בשנת 1976, כחלק מהניסיון להכרה בינלאומית ב"רפובליקה העממית של אנגולה" וכתגובה להכרזה המשותפת של ה-FNLA ו-UNITA על ה"הרפובליקה העממית והדמוקרטית של אנגולה" בתמיכתן של דרום אפריקה, זאיר, סין וארצות הברית, נכנסה אנגולה ל"ארגון אחדות אפריקה" (OAU) והוכרה כחברה באו"ם.[1]
בשנים 1977–1978 שימש דוש סנטוש כסגנו של נשיאה הראשון של אנגולה, אגושטיניו נטו (António Agostinho Neto). לאחר מותו ב-1979, נבחר דוש סנטוש לנשיא ה-MPLA, מינוי שהעניק לו את תואר נשיא מפלגת הפועלים (MPLA-PT), נשיא "הרפובליקה העממית של אנגולה" ומפקדה הראשי של "הזרוע הצבאית-העממית לשחרור אנגולה" (FAPLA - Forças Armadas Populares de Libertação de Angola). בשנת 1980 נבחר ליושב ראש הפרלמנט של אנגולה.
מלחמת האזרחים
דוש סנטוש ירש מאגושטיניו נטו מדינה שסועה בעיצומה של מלחמת אזרחים. את שלטונו הוא הקדיש ליצירת יציבות אזורית על ידי פתרון מוסכם על כל הצדדים. שני ארגוני הגרילה העיקריים FNLA ו-UNITA שלטו על אזורים שלמים במדינה, כך שבמשך כעשור נלחמו הצדדים בסיוע ישיר ועקיף של מעצמות העל ומדינות רבות אחרות בעולם, משני צידי המתרס הפוליטי. אלו הפכו את אנגולה לשדה הקטל הגדול של המלחמה הקרה לאחר מלחמת וייטנאם.[2]
בעוד הממשלה בראשותה של ה-MPLA קיבלו סיוע מברית המועצות ומקובה, ה-UNITA קיבלו סיוע מארצות הברית ומשלטון האפרטהייד בדרום אפריקה. בשנת 1988 נחתמו הסכמי הפסקת אש בין הצדדים שאומצו על ידי אנגולה, ארצות הברית, דרום אפריקה וקובה. הסכם זה הותנה בפינוים של כ-45,000 חיילים קובנים משטחה של אנגולה ובנסיגה והענקת עצמאות מצידה של דרום אפריקה לנמיביה, ששימשה לה כמעבר בדרכה לאנגולה כדי לסייע לכוחות ה-UNITA.[1]
לאחר נפילת הגוש הסובייטי ב-1991 ותום המלחמה הקרה, חתמו דוש סנטוש וז'ונאס סאווימבי, מנהיגה של UNITA, על "הסכם ביסס" (Bicesse Agreement) בליסבון במטרה לשים קץ למלחמת האזרחים. בעקבות ההסכם הוקם צבא מאוחד, ה-FAA (Forças Armadas Angolanas). במקביל להסכמי השלום, הצהיר דוש סנטוש כי ה-MPLA אינה יותר בעלת אוריינטציה מרקסיסטית אלא סוציאל-דמוקרטית.[1]
ב-1992 התקיימו הבחירות הדמוקרטיות הראשונות באנגולה, בהן התמודדו כ-11 מועמדים.[2] דוש סנטוש ניצח את יריבו הגדול סאווימבי ברוב של 49.5% לעומת 40.5% ומפלגת ה-MPLA קיבלה 129 מתוך 220 כיסאות בפרלמנט, בעוד ה-UNITA קיבלה 77. סאוויבמי סירב לקבל את תוצאות הבחירות בטענה כי תוצאותיהן זויפו וסירב להתמודד בסבב השני של הבחירות לנשיאות.[2] עקב כך התלקחה מלחמת האזרחים שנית והותירה את דוש סנטוש כנשיאה הזמני של אנגולה.
חלקה השני של מלחמת האזרחים היה אכזרי ואלים יותר מהראשון, וכלל גם מאבק סביב מחצביה הטבעיים של אנגולה. בשנת 1994, על רקע "פרוטוקול לוסקה" (Lusaka Protocol),[4] נחתם הסכם הפסקת אש בין הצדדים. עם זאת, נטרול צבא UNITA ארך זמן רב מהצפוי ונמשך עד ל-1996. בתקופה זו גברה המתיחות בין הצדדים, בייחוד סביב השליטה על מקורותיהם של משאבי הטבע, בעיקר הנפט והיהלומים.
במקביל למתיחות הפנים ארצית, העניק דוש סנטוש תמיכה צבאית למדינות השכנות בהן התקיימו סכסוכים מקומיים והיווה גורם מכריע במאזן הגאופוליטי באזור.[1] ב-1997 שלח סנטוש כוחות של ה-FAA לקונגו-ברזוויל ("הרפובליקה של קונגו") כדי לסייע לכוחות המרקסיסטים לשעבר בראשותו של הגנרל דניס סאסו-נגואסו בהפיכתו האלימה כנגד הנשיא פסקל ליסובה, שהיה חשוד בשיתוף פעולה עם UNITA. בקונגו-קינשאסה הייתה השפעתו רבה אף יותר ולאזור נשלח סיוע ארטילרי כבד כדי לסייע ל"ברית הכוחות הדמוקרטיים לשחרור קונגו-זאיר" - AFDL (Alliance des Forces Démocratiques pour la Libération du Congo-Zaïre) שהביאו לקריסתו של משטרו של הגנרל ג'וזף מובוטו,[1] זאת על מנת להחליש את התארגנותה של UNITA מחדש מעבר לגבולותיה של אנגולה.
ב-1998 נמשכה הלחימה הפנימית בין הממשלה האנגולית לבין UNITA בראשותו של סאווימבי. ב-1999 קיבל דוש סנטוש מהפרלמנט שליטה מלאה על השלטון ולקח על עצמו גם את תיק הביטחון. ב-2002 חוסל סאווימבי על ידי כוחות הממשלה, וכחודש לאחר מכן הכריזו UNITA וראשי הצבא האנגולי על הפסקת אש.[5]
המשך כהונתו
בשנת 2001 הכריז דוש סנטוש כי כאשר אנגולה תגיע ליציבות הוא יפרוש מההתמודדות בבחירות הבאות לנשיאות.[6] למרות זאת, הוא נבחר שנית לראשות ה-MPLA ב-2003 והמשיך לכהן כנשיא המדינה.
לאחר מלחמת האזרחים שנמשכה 27 שנים נותרה אנגולה מדינה שסועה והרוסה, ומשבר הומניטארי חמור התפתח בה. הערכות סוכנות הפליטים והעקורים של האו"ם הן כי במהלך המלחמה כמיליון אזרחים נהרגו, כארבעה מיליון הפכו לעקורים וכמיליון הפכו פליטים ומבקשי מקלט ונותרו ללא קורת גג, מקור פרנסה או אוכל.[7]
החל מתקופה זו, לאחר חתימת הסכמי השלום, הפכה אנגולה למדינה בעלת הצמיחה הכלכלית המהירה ביותר באפריקה. דוש סנטוש משך משקיעים זרים, בעיקר בתחום הנפט והיהלומים והביא לעלייה של 15% בצמיחה בשנים 2004 - 2007[8] והתוצר המקומי הגולמי גדל ב-20% בשנים 2005 - 2007. במקביל, החל מ-2005 ממשלת אנגולה לוותה אשראי של ביליוני דולרים מסין, ברזיל, פורטוגל, גרמניה, ספרד וארצות הברית על מנת להשקיע בתשתיות המדינה.[8]
בחירות לנשיאות המדינה היו אמורות להתקיים ב-2006 אך נדחו לשנת 2009.[9] ב-2008 התקיימו לראשונה מזה 16 שנים בחירות לפרלמנט,[10] בהן ניצחו ה-MPLA ברוב מכריע,[11] ויזמו חוקה חדשה בה חוקק כי ראש המפלגה בעלת מרבית הקולות בפרלמנט יכהן באופן ישיר כנשיא המדינה, גורם אשר העניק לדוש סנטוש מנדט להמשיך בכהונתו. בשנת 2009 הודיע דוש סנטוש כי הבחירות יתקיימו רק בשנת 2012.[12]
בחודש מאי 2017 הודיע כי לא יתמודד בבחירות והכריז על שר ההגנה, ז'ואאו לורנסו, כיורשו.[13]
ביקורת על פועלו
כיום, למרות משאביה הטבעיים הגדולים של אנגולה, בעיקר בנפט ויהלומים, היא אחת המדינות הפחות מפותחות בעולם. המדינה סובלת מחוסר יציבות כלכלית, בעיקר בגלל תוצאות מלחמת האזרחים הארוכה - כמות הפליטים והעקורים, התשתיות ההרוסות, שדות המוקשים הרבים ברחבי המדינה והמערכות הקורסות במדינה.
הביקורת העיקרית כלפי דוש סנטוש היא כי שלטונו לא היה דמוקרטי. יש הטוענים[דרוש מקור] כי שלטונו היה בעצם ממשלה של מפלגה אחת, ויריביו טענו כי לא היה מרחב לדמוקרטיה להתפתח בתוכה, מה שמנע את הופעתם של יריבים פוליטיים ראויים ועיקר את התהליך הדמוקרטי מיסודו.[14] שלטון ארוך טווח זה העניק יציבות רבה לאזור אך מנגד, ייתכן כי מדיניותו של דוש סנטוש לא הטיבה עם העם אלא עם אלו העומדים בראשו. ליותר ממחצית מאוכלוסיית אנגולה אין כיום גישה למתקנים סניטאריים, תוחלת החיים הממוצעת היא 48.1 ואנגולה ממוקמת במקום ה-146 מתוך 169 בדו"ח הפיתוח האנושי של האו"ם.[15]
נכון ל-2010, שלטונו של דוש סנטוש ממוקם בטבלת השחיתות של הארגון "Transparancy International" במקום ה-168 מתוך 178 מדינות עם דירוג של 1.9 מתוך 10 ברמת השקיפות של המדינה.[16] זאת ועוד, עד למותו הוא נחשב לאחד האנשים העשירים באנגולה.[17] מבחינה פוליטית שולטת מפלגת השלטון MPLA באמצעי התקשורת והיא בעלת העיתון הגדול באנגולה, "Jornal de Angola".
כמו כן, הייתה ביקורת בינלאומית על יחסיו של דוש סנטוש עם משקיעים חיצוניים, אשר בפניהם הוא פתח את דלתות ארצו והם גוזלים את אנגולה ממשאביה הטבעיים ומותירים את המדינה חסרת כל בעוד הנהנים העיקריים מכך הם התאגידים והעומדים בשלטון. ביקורת נוספת על שלטונו של דוש סנטוש הופנתה כלפי חוסר היכולת לקדם את מצבה של המדינה ולשפר הן התשתיות הבסיסיות והן את מצבם הכלכלי של תושביה.[18]
קישורים חיצוניים
- ז'וסה אדוארדו דוש סנטוש באתר ה-MPLA (בפורטוגזית)
- ז'וזה אדוארדו דוש סנטוש, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 1.4 1.5 1.6 1.7 CIDOB, Centro De Estudos y Documentacion Internacional de Barcelona (בספרדית)
- ^ 2.0 2.1 2.2 2.3 Gale Contemporary Black Biography
- ^ MPLA
- ^ קישור לפרוטוקול לוסקה
- ^ BBC, Timeline: Angola
- ^ BBC, Profile: Jose Eduardo dos Santos
- ^ UNHCR
- ^ 8.0 8.1 CIA factbook – Angola
- ^ BBC, New Delay for Angolan elections
- ^ אנגולה: הבחירות יארכו יום נוסף בגלל שיבושים, באתר ynet, 6 בספטמבר 2008
- ^ תוצאות ראשוניות באנגולה, מפלגת השלטון זכתה ברוב בפרלמנט, באתר ynet, 7 בספטמבר 2008
- ^ 30 שנה בשלטון – עוד יום במשרד לנשיא אנגולה, באתר ynet, 23 בספטמבר 2009
- ^
נורימיטסו אונישי, הניו יורק טיימס, נשיא אנגולה יפרוש אחרי 38 שנים בשלטון, באתר הארץ, 23 במאי 2017
- ^ IRIN
- ^ Indices & Data | Human Development Reports (HDR) | United Nations Development Programme (UNDP)
- ^ Transparency International
- ^ Angolanet
- ^ Ismael Mateus –"E agora o senhor presidante?", http://cangue.blogspot.com/2010/02/e-agora-senhor-presidente-ismael-mateus.html
34264118ז'וזה אדוארדו דוש סנטוש