הרפובליקה העממית של אנגולה
| |||
 | |||
| ממשל | |||
|---|---|---|---|
| משטר | רפובליקה סוציאליסטית | ||
| שפה נפוצה | פורטוגזית | ||
| עיר בירה | לואנדה | ||
| היסטוריה | |||
| הקמה | הסכם אלבור | ||
| תאריך | 1975 | ||
| פירוק | שינוי שיטת המשטר באנגולה | ||
| תאריך | 1992 | ||
| ישות קודמת |
 אנגולה הפורטוגזית | ||
| ישות יורשת |
 אנגולה | ||
.png)
הרפובליקה העממית של אנגולה (בפורטוגזית: República Popular de Angola) הייתה המדינה הסוציאליסטית המוצהרת ששלטה באנגולה מעצמאותה ב-1975 עד 25 באוגוסט 1992, במהלך מלחמת האזרחים באנגולה.
היסטוריה
המשטר הוקם ב-1975, לאחר שאנגולה הפורטוגזית, מדינה אוטונומית,[1] קיבלה עצמאות מפורטוגל באמצעות הסכם אלבור.[2][3] המצב במדינה האוטונומית האפריקאית הגדולה האחרת לשעבר של פורטוגל,[1] הרפובליקה העממית של מוזמביק, היה דומה.[4] לאומה שזה עתה נוסדה היו יחסי ידידות עם ברית המועצות, קובה והרפובליקה העממית של מוזמביק.[5] המדינה נשלטה על ידי התנועה העממית לשחרור אנגולה (MPLA), שהייתה אחראית על המעבר למדינה חד-מפלגתית מרקסיסטית-לניניסטית. הקבוצה נתמכה הן על ידי קובה והן על ידי ברית המועצות, וכן ממדינות ברית ורשה.[6]
ממשלת אנגולה ניהלה את תפוקת הנפט שלה ביעילות. המאזן המסחרי נותר רווחי והחוב החיצוני נשמר בגבולות סבירים. ב-1985 הסתכם החוב ב-324 מיליון דולר, או כ-15% מהיצוא.[7]
נעשה מאמץ גדול בתחום חינוך מבוגרים ואוריינות, במיוחד במרכזים עירוניים. ב-1986 עלה מספר התלמידים בבית הספר היסודי על מיליון וחצי, וכמעט חצי מיליון מבוגרים למדו קרוא וכתוב. שפת ההוראה נותרה פורטוגזית בעיקרה, אך נעשו ניסויים להחדיר לימוד שפות אפריקאיות מקומיות משנות הלימוד הראשונות. היחסים בין הכנסיות למפלגת השלטון נותרו רגועים יחסית.[7]
קבוצת מתנגדים, המכונית האיחוד לעצמאות מוחלטת של אנגולה (UNITA), בראשות ז'ונאס סאווימבי, הציתה מלחמת אזרחים עם MPLA, בגיבוי משני של משטר האפרטהייד בדרום אפריקה וארצות הברית,[8] הוקמה הרפובליקה העממית הדמוקרטית של אנגולה בניגוד לרפובליקה העממית של אנגולה. ארצות הברית עשתה כל שביכולתה על מנת למנוע את התפשטות הקומוניזם באפריקה וזו הדוגמה הגדולה ביותר.[9] מלחמת אזרחים זו ייצגה את אחד מעימותי הפרוקסי האלימים ביותר של המלחמה הקרה, שהביאה ל-1.4-1.5 מיליון הרוגים בשנים 1975–2001, וגרמה לעקירה פנימית של יותר מ-4 מיליון בני אדם.[6]
בינואר 1984 נוהל משא ומתן על הסכם. דרום אפריקה השיגה מאנגולה הבטחה להסיר את תמיכתה ב-SWAPO (תנועת העצמאות הנמיבית שהוקמה באנגולה מאז 1975) בתמורה לפינוי כוחות דרום אפריקה מאנגולה. למרות הסכם זה, דרום אפריקה, בתואנה של רדיפה אחר כוחות גרילה של SWAPO, ערכה מבצעים רחבי היקף על אדמת אנגולה בכל פעם ש-UNITA הייתה מותקפת על ידי כוחות ממשלת אנגולה. במקביל, דרום אפריקה ארגנה פיגועים באנגולה. במאי 1985, סיור אנגולי יירטה יחידת כוחות מיוחדים דרום אפריקאים במאלונגו שעמדה לחבל במתקני נפט.[7]
ארצות הברית סיפקה למורדים טילי קרקע-אוויר סטינגר דרך בסיס קמינה בדרום זאיר, בסיס שארצות הברית שקלה להפעיל מחדש לצמיתות. הסיוע האמריקאי כלל גם נשק נ"ט כדי לאפשר ל-UNITA להתנגד טוב יותר למתקפה המאיימת יותר ויותר של צבא לואנדה נגד אזורים שעדיין בשליטתה במזרח ובדרום-מזרח המדינה.[7]
בשנות ה-80, דרום אפריקה המשיכה לתמוך ב-UNITA, וממשלת לואנדה איבדה תקווה לניצחון צבאי בטווח הקצר. בשנת 1988, הקרב על Cuito Cuanavale, שבו נלחמו כוחות בגיבוי קובני ודרום אפריקה עד לקיפאון, הוביל להסכם המשולש, שהבטיח את עצמאותה של נמיביה ואת נסיגת הכוחות הקובנים והדרום אפריקאים מאנגולה.[10][11]
בשנת 1991, MPLA ו-UNITA חתמו על הסכם השלום הידוע בשם הסכמי Bicesse, שאיפשר בחירות רב-מפלגות באנגולה.
בשנת 1992, הרפובליקה העממית של אנגולה הפכה לרפובליקה של אנגולה ונערכו בחירות. עם זאת, הסכם השלום לא החזיק מעמד, שכן סבימבי דחה את תוצאות הבחירות והלחימה התחדשה ברחבי המדינה עד מותו ב-2002.[12]
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 "Lei 5/72, 1972-06-23". Diário da República Eletrónico (בפורטוגזית). נבדק ב-2020-05-08.
- ^ Rothchild, Donald S. (1997). Managing Ethnic Conflict in Africa: Pressures and Incentives for Cooperation. Washington D.C.: Brookings Institution Press, 1997. p. 116. ISBN 978-0-8157-7593-5.
- ^ Tvedten, Inge (1997). Angola: Struggle for Peace and Reconstruction. London. pp. 3. ISBN 978-0-8133-3335-9.
- ^ Faria, P.C.J. (2013). The Post-war Angola: Public Sphere, Political Regime and Democracy. EBSCO ebook academic collection. Cambridge Scholars Publishing. p. 271. ISBN 978-1-4438-6671-2. נבדק ב-10 בספטמבר 2018.
{{cite book}}: (עזרה) - ^ "Angola – Communist Nations". www.country-data.com.
- ^ 6.0 6.1 "Angola". Angola | Communist Crimes (באנגלית). נבדק ב-2020-09-08.
- ^ 7.0 7.1 7.2 7.3 Fernando Andresen Guimaráes, The Origins of the Angolan Civil War : Foreign Intervention and Domestic Political Conflict, Basingstoke & Londres, Houndsmills, 1998.
- ^ "African Socialism". www.encyclopedia.com (באנגלית). נבדק ב-2018-09-11.
- ^ "Angola - INDEPENDENCE AND THE RISE OF THE MPLA GOVERNMENT". countrystudies.us. נבדק ב-2018-06-03.
- ^ Brittain, Victoria (1998). Death of Dignity: Angola's Civil War. London: Pluto Press. pp. 32–38. ISBN 978-0-7453-1247-7.
- ^ "Agreement among the People's Republic of Angola, the Republic of Cuba, and the Republic of South Africa (Tripartite Agreement)". United Nations.
- ^ French, Howard W. (3 במרץ 2002). "The World; Exit Savimbi, and the Cold War in Africa". The New York Times. נבדק ב-11 בספטמבר 2018.
{{cite news}}: (עזרה)
הרפובליקה העממית של אנגולה32907027Q2208280