אברהרד פון הופקר
| לידה |
המינגן, ממלכת וירטמברג  |
|---|---|
| פטירה |
טיבינגן, רפובליקת ויימאר  |
| השתייכות |
 צבא הקיסרות הגרמנית |
| תקופת הפעילות | 1879–1919 (כ־40 שנה) |
| דרגה | גנרל-לויטננט |
| תפקידים בשירות | |
|
מפקד דיוויזיית הלנדווהר ה-4 מפקד דיוויזיית הפרשים ה-5 מפקד דיוויזיית המילואים ה-82 מפקד דיוויזיית המילואים ה-22 מפקד הדיוויזיה ה-26 (וירטמברג ה-1) מפקד הקורפוס ה-51 | |
| פעולות ומבצעים | |
| מלחמת העולם הראשונה | |
אברהרד אלפרד קונרד קרל פון הופקר (בגרמנית: Eberhard Alfred Konrad Karl von [1] Hofacker; 25 ביוני 1861 - 19 בינואר 1928) היה קצין צבא וירטמברגי שהיה גנרל-לויטננט במלחמת מלחמת העולם הראשונה והוענק לו עיטור פור לה מריט עם עלי אלון.
ביוגרפיה
ראשית חייו
הופקר נולד ב-25 ביוני 1861, בהמינגן, שהשתייכה לממלכת וירטמברג. ב-29 בספטמבר 1879 הוא התגייס לצבא הקיסרות הגרמנית, והצטרף לרגימנט הדרגונים ה-25 (וירטמברג ה-1 – "המלכה אולגה") בלודוויגסבורג כצוער. ב-10 במאי 1880 הוא מונה לסמל, וב-6 בפברואר 1881 הועלה לדרגת לויטננט. מ-28 במרץ 1886, הוא שירת כשליש הגדוד והיה בתפקיד זה ב-18 בדצמבר 1888 כשקודם לדרגת אובר-לויטננט. מ-21 ביולי 1891 עד 11 בספטמבר 1894, הוא הוצב באקדמיה הצבאית הפרוסית. ולאחר מכן מונה למפקד פלוגה ברגימנט הדרגונים ה-25 והועלה לדרגת ריטמייסטר ב-12 בספטמבר 1894. בשנת 1898, הופקר מונה לשליש הדיוויזיה ה-26 (וירטמברג ה-1). מ-16 בדצמבר 1899 עד 17 באוקטובר 1901 שירת במטה הכללי בברלין עם קידום במאי 1901 לדרגת מיור. הוא שירת כקצין אג"ם של הדיוויזיה ה-21, ומ-27 בינואר 1903 שירת באותו תפקיד בדיוויזיה ה-26, ומ-27 באפריל 1904 מילא תפקיד זה בקורפוס ה-13 (וירטמברג). ב-21 ביוני 1906 הועלה לדרגת אוברסט לויטננט כעוזר של הקייזר וילהלם השני ומפקד פלוגת משמר הארמון. שנתיים לאחר מכן הוא מונה למפקד רגימנט האולנים ה-20 (וירטמברג ה-2 – "המלך וילהלם הראשון"), וב-7 בספטמבר 1909 הועלה הופקר לדרגת אוברסט. ב-24 ביולי 1910 הועלה לדרגת גנרל-מיור ומונה לראש מטה הקורפוס ה-18 . מינויו האחרון בזמן שלום מ-1 באוקטובר 1912 היה כמפקד חטיבת הפרשים ה-45 בסארלואי. [2]
מלחמת העולם הראשונה
עם פרוץ המלחמה הוא פיקד על חטיבת הפרשים ה-45 [3] אשר עם הגיוס הוצבה תחת פיקוד דיוויזיית הפרשים ה-6 בחזית המערבית. לאחר מכן, הוא קיבל את הפיקוד על דיוויזיית הלנדווהר ה-4 ומ-15 בדצמבר 1915 פיקד על דיוויזיית הפרשים ה-5 בחזית המזרחית בביצות פריפיאט. מ-13 באוגוסט 1916 פיקד על דיוויזיית המילואים ה-82 ובמהלך תקופה זו הועלה לדרגת גנרל-לויטננט (1 בנובמבר). ב-22 בדצמבר 1916 קיבל לזמן קצר את הפיקוד על דיוויזיית המילואים ה-22 לפני שעבר לפקד על הדיוויזיה ה-26 ב-6 בינואר 1917. [4] הוא הוביל דיוויזיה זו בקרב אראס ועל פעולותיו הוענק לו עיטור פור לה מריט ב-26 באפריל 1917.[5]
הוא הועבר עם הדיוויזיה שלו לחזית האיטלקית בספטמבר 1917 כדי לסייע בחיזוק הצבא האוסטרו-הונגרי (כחלק מהקורפוס ה-51, הארמייה ה-14). במהלך קרב קפורטו הוא קיבל את הפיקוד על הקורפוס ה-51 מ-3 בנובמבר [6] כאשר מפקדו הקודם, גנרל-לויטננט אלברט פון ברר, נהרג בפעולה. [7] ב-24 בנובמבר 1917 הוענק לו תוספת עלי אלון לעיטור פור לה מריט.[5]
ב-23 בינואר 1918 הוחזר פיקוד הארמייה ה-14 (כדי להקים ארמייה 17 חדשה בחזית המערבית). הכוחות הגרמנים שנותרו בחזית האיטלקית היו תחת פיקוד הקורפוס ה-51 עד שגם הוא הוחזר בפברואר 1918. הוא פיקד על הקורפוס בחזית המערבית, ולחם עימו בקרב אמיין באוגוסט 1918. [8]
אחרית חייו
ב-23 באוגוסט 1918 פרש הופקר מהצבא. לאחר המלחמה היה הופקר סגן מנהל האקדמיה הצבאית בווירטמברג. הוא פרש משירות פעיל ב-8 במאי 1919, וב-19 בינואר 1928 מת בביתו בטיבינגן.
משפחתו
אברהרד פון הופקר היה נשוי לאלברטינה, רוזנת איקסקל-גילנבאנד. בנם צזאר פון הופקר היה מעורב במזימה ב-20 ביולי להרוג את אדולף היטלר. [9]
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ ב-25 בפברואר 1908, הועלה למעמד האצולה הגרמנית."Biography on The Prussian Machine". אורכב מ-המקור ב-20 בדצמבר 2012. נבדק ב-19 בדצמבר 2012.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Biography on The Prussian Machine". אורכב מ-המקור ב-20 בדצמבר 2012. נבדק ב-19 בדצמבר 2012.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "German War History". נבדק ב-19 בדצמבר 2012.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Biography on The Prussian Machine". אורכב מ-המקור ב-20 בדצמבר 2012. נבדק ב-18 בדצמבר 2012.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ 5.0 5.1 "Orden Pour le Mérite". נבדק ב-19 בדצמבר 2012.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "German War History". נבדק ב-19 בדצמבר 2012.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Berrer Biography on The Prussian Machine". אורכב מ-המקור ב-20 בדצמבר 2012. נבדק ב-29 באוקטובר 2012.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ McCluskey, Alistair (2008). Amiens 1918: The Black Day of the German Army. Osprey Publishing (Campaign Series). ISBN 1-84603-303-9.
- ^ Peter Hoffmann, The History of the German resistance, 1933-1945, McGill-Queen's Press, 1996, p. 354
