רבי אברהם נפתלי הרץ שייאר
| לידה |
דצמבר 1753 כסלו ה'תקי"ד פרנקפורט דמיין | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
אוקטובר 1822 (בגיל 68) כ"ב בתשרי ה'תקפ"ג מיינץ | ||||
| מקום פעילות | מיינץ | ||||
| תקופת הפעילות | ה'תקמ"ג–ה'תקפ"ג | ||||
| תחומי עיסוק | רב, מקובל וראש ישיבה | ||||
| תפקידים נוספים | חבר הסנהדרין של פריז | ||||
| תלמידיו | רבי יעקב אטלינגר | ||||
| בני דורו | רבי משה סופר | ||||
| חיבוריו | תורי זהב | ||||
| אב | רבי דוד טבלי שייאר | ||||
| |||||
הרב אברהם נפתלי הרץ שייאר (בגרמנית: Abraham Naftali Herz Scheuer; כסלו ה'תקי"ד, דצמבר 1753 – כ"ב בתשרי ה'תקפ"ג, אוקטובר 1822), היה רב, מקובל וראש ישיבה גרמני, רבה של מיינץ, חבר הסנהדרין של פריז, ומחבר ספר "תורי זהב" על שיר השירים.
ביוגרפיה
נולד בפפד"מ לרבי יעקב משה דוד טבלי, ראש ישיבת מיינץ, תלמידו של ה"שב יעקב", ולביילא בת רבי נתן אוטיץ. נישא לפעריל בת רבי שמואל לוקא מפראג[1] (נפטרה בכ"ב בניסן תקע"ב).
לאחר פטירת אביו בשמיני עצרת ה'תקמ"ג (1782) החל לכהן במקומו כראש הישיבה במיינץ, תפקיד בו כיהן יותר מ-40 שנה. עשרות מתלמידי ישיבתו הוסמכו להוראה, ואחד מתלמידיו תיאר שבתקופה אחת שימשו 36 מתלמידיו כרבנים.
מאידך לא הסכים למלא את מקומו כרבה של מיינץ[2], שהייתה הקהילה היהודית הגדולה ביותר בנסיכת הסן-דארמשטאט שבדרום גרמניה. במקומו כיהן בתפקיד זה רבי נח חיים צבי ברלין. בתקופה זו הוצעה לו אף רבנות פרשבורג, אך גם כאן לא הסכים לכך.
בשנת תקס"א עזב רבי נח חיים צבי ברלין את משרתו לטובת רבנות אה"ו, ולאחר הפצרות רבות הסכים למינויו לרבה של מיינץ, תפקיד בו כיהן כ-22 שנה.
בתקופתו שלט נפוליאון בונפרטה במיינץ. עם הקמת הסנהדרין של פריז בשנת 1806, התמנה לחבר בו[3]. אך לאחר שהוחלט בה על הקמת קונסיסטוריות בכל מחוז, ולאחר שהקונסיסטוריה הובילה לשינויים לרעה בעיניו של רבי הירץ, הוא התפטר מרבנותו בשנת תק"ע. בשנים אלו מילא את מקומו רבי שמואל הילמן הלוי, רבה של ורמייזא. בהמשך חזר לרבנותו בשנת תקע"ד כרב זמני[4].
החת"ם סופר, שהכירו מהשנים שלמד בישיבת אביו במיינץ, פנה אליו בתוארי כבוד כמו 'גאון ישראל', 'מופת הדור' ו'כבוד קדושת שם תפארתו'.
היה אחד מגדולי רבני גרמניה בראשית תקופת המאבק ביהדות הרפורמית. במסגרת ריב ההיכל, אסר על השימוש בעוגב בבתי כנסת בשבתות וימים טובים (אפילו על ידי גוי). פסקו לאיסור נדפס עם פסקם של שאר גדולי גרמניה על ידי בית הדין של קהילת המבורג בספר "אלה דברי הברית" (נדפס באלטונה, 1819)[5]
בשנת תקע"ד חלה אנושות במגפה שפרצה בעיר, ולאחר החלמתו החל לחבר חיבורו "תורי זהב" על שיר השירים, בה היה עוסק מידי שבת. כן עסק בקבלה בצנעה, וסיגף את עצמו שנים רבות.
נפטר בעירו מיינץ בליל שמיני עצרת, כ"ב בתשרי ה'תקפ"ג. הספדו של רבי וולף המבורג עליו נדפס בספר "אלון בכות".
ספרו "תורי זהב" על שיר השירים הודפס על ידי נכדו רבי שמואל בונדי בשנת תרל"ה. הספר משלב פרשנות קבלית עם דברי דרש. בסוף הספר הודפס מאמר על מגילת אסתר בשם "שקל הקודש".
צאצאיו
- רבי ברוך, נפטר בכ"ב בניסן בגיל 75.
- בילה אשת רבי משה יונה בונדי (תקכ"ח - תקס"ו) שנודע כגאון וצדיק, נפטר בגיל 38[6].
מתלמידיו
- רבי יעקב אטלינגר מחבר הספרים "ערוך לנר", "ביכורי יעקב", ושו"ת "בנין ציון".
- רבי לייב ענליגן
- רבי יצחק אופנהיים
- רבי יצחק ברנייס
- רבי יעקב לוונשטיין
קישורים חיצוניים
- תורי זהב, מינץ תרל"ה, תולדות המחבר, עמ' יג-יט, באתר אוצר החכמה
אברהם נפתלי הרץ בן דוד טבל משה יעקב שייאר (1753-1822), דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
- ^ כעדות נכדו רבי שמואל בונדי בהקדמת ספרו. אולם ראו: משה אלכסנדר זושא קינסטליכר, אישים בתשובות חתם סופר, עמ' קצו, אות רצז, באתר אוצר החכמה (צפייה מוגבלת למנויים) שאביו רבי דוד טבלי שייאר נישא בראשונה לבת רבי שמואל לוקא מפראג, ממנה נולד אחיו רבי מיכל שייאר.
- ^ אחיו רבי מיכל שייאר לא יכול היה לעזוב את עירו מנהיים לאחר שסיכם עמהם על כהונה של 10 שנים.
- ^ בניהו, מאיר (עורך), אסופות - ה, ירושלים תשנ"א.
- ^ הרב שלמה הלוי קאטאנקע, מנהג ק"ק מגנצא בסדר התפלה ונוסחאותיה, בתוך "ירושתנו", מכון מורשת אשכנז, חלק שישי תשע"ב, עמ' קסד, באתר אוצר החכמה (צפייה מוגבלת למנויים).
- ^ בית דין צדק דק"ק המבורג, אלה דברי הברית, באתר היברובוקס; וראו משה סמט, השינויים בסדרי בית הכנסת, אסופות 5, ירושלים 1991, 345-404.
- ^ אודותיו ראו: הקדמת המוציא לאור, תורי זהב, מינץ תרל"ה, באתר אוצר החכמה; ירחון תורני - מכון ירושלים, מוריה - רמג-רמד (שנה כא ג-ד), ירושלים תשנ"ז.