רבי אברהם דויטש (צרפת)
 |
יש לשכתב ערך זה. הסיבה היא: מכלולזציה.
| |
| יש לשכתב ערך זה. הסיבה היא: מכלולזציה. |
ערך זה עוסק ברב ופרופסור צרפתי. אם התכוונתם לרב וח"כ יוצא הונגריה, ראו | לידה | ט' באדר א' תרס"ב |
|---|---|
| פטירה |
כ"ד בתמוז תשנ"ב (בגיל 90) ירושלים |
| מקום קבורה | הר הזיתים |
| מקום פעילות | צרפת |
| בת זוג | מרגריט (ג'ילט) |
| צאצאים | מישל יחיאל, משה נפתלי (Guy) |
רבי אברהם הלוי דויטש (14 בפברואר 1902, מילוז שבצרפת - 25 ביולי 1992 ירושלים) היה רב צרפתי, העורך הראשי של "עלון הקהילות שלנו", פרופסור בבתי ספר תיכון לבנות - פוסטל (lycée Fustel-דה-Coulanges), פונטונייר (Lycée des Pontoniers) בשטרסבורג והרב הראשי של שטרסבורג ו - הריין תחתון (Bas-Rhin).
ביוגרפיה.
נולד במילוז (Mulhouse) לר' שמעון שהיה שוחט (1863-1933), ולאלין (Aline) לבית לוי. אבי אביו, ישעיה, היה יהודי מכפר קטן באלזס שלא רכש השכלה, ואף לא ידע לקרוא ולכתוב. בבית דברו צרפתית (אך ידע גרמנית, ולימים אף דרש בגרמנית על מנת שהציבור יבין אותו). כילד צעיר (9-11), למד אברהם דויטש שנה אחת בבית ספר נוצרי במילוז בתקופת הכיבוש הגרמני. מאחר שסבל מאנטישמיות בבית הספר, גם מצד המורים, ביקש מאביו לעזוב את בית הספר. הוא עבר לבית ספר יסודי יהודי בגרמניה, בכפר קטן בתוך בוואריה,לא רחוק ממילוז. גם המשפחה סבלה מאנטישמיות, ואביו, שהיה חבוש כיפה, הותקף בראשו בסמוך לביתו (בשנת 1910,1911).
במהלך מלחמת העולם הראשונה שהתה המשפחה כשנתיים בגרמניה, והוא למד בבית ספר יהודי של הרב עמנואל קרליבך (Ecole Normale Juive d'Emmanuel Carlebach) ליד קלן, לאחר מכן למד גם בסמינר העברי של צרפת. הפך לרב של סאר-יוניון בשנת 1924. ומ־1926 היה רב של בישהיים (שם גם נולדו שני ילדיו) והיה אחראי על החינוך הדתי של שטרסבורג במשך חמש עשרה שנה[1]. לאחר מלחמת העולם הראשונה, עם הקמת השלטון הצרפתי באלזס, נדרשו אנשי הקהילה לשקם את בתיהם שנהרסו המלחמה, ולא היה להם כסף לייסד בתי ספר יהודיים. לכן נאלצו היהודים ללמוד בבתי ספר גויים וסבלו מתקריות אנטישמיות בבתי הספר התיכוניים ובאוניברסיטה, והרב דויטש, כרב קהילה, פעל מול השלטונות על מנת למגר תופעות אלו. במקביל סבלה הקהילה גם מניתוץ מצבות וחילול בתי קברות, והשלטונות שלא הצליחו לשים את ידם על המבצעים, העדיפו לתלות זאת בילדים קטנים. בין היתר, הפעיל מחנה קיץ עבור נוער ב סנט ג'רבה (St-Gervais).
עם פרוץ מלחמת העולם השנייה, נאלצה האוכלוסייה הצרפתית של אלזס (יהודים ונוצרים כאחד) לפנות את אלזס ולהגר למערב צרפת והרב דויטש החליט עבר ללימוז' בנובמבר 1939. בעיר זו הסתתרו מאות משפחות יהודיות מאלזס וממקומות אחרים והרב דויטש היה ראש הקהילה שם במשך 5 שנים[2]. בביתו התקיים באופן קבוע שיעור גמרא שהמשיך כמעט ברציפות עד ליוני 1944[3]. הוא נתפס במהלך מלחמת העולם השנייה 3 פעמים. לפי עדותו, הוא היה במחנה ריכוז ליד לימוז' ונתפס על ידי המליציה הצרפתית ששיתפה פעולה עם הגרמנים. הוא הוכה, הושפל וכונה בגנאי "יהודי מסריח". הוא הגיע לכפר קטן בשם Dinard ושהה שם מספר ימים אצל איכר צרפתי. כאשר נלכד על ידי הגרמנים (9 בנובמבר 1943), גילחו הללו את זקנו, והוא עבר חקירה בנוגע להיכרותו את דה-גול ואת המחתרות, אך זכה ליחס אנושי ושוחרר לאחר החקירה. להערכתו הוא שוחרר מפני שהיה רב קהילה, והגרמנים לא רצו לזרוע פחד בקרב היהודים וזאת כדי למנוע בריחה שלהם. בתוך כך הוא עודד את היהודים להתחבא מפני הגרמנים. באחת הפעמים בהם נלכד על ידי הגרמנים, הוא נכלא בבית סוהר, שם הופלה לרעה ביחס לאסירים האחרים בהיותו היהודי היחיד. האסירים בכלא הורשו לצאת פעמיים ביום לטיול בחצר, אולם הוא לא הורשה לעזוב את תאו. בזכות העובדה שדיבר גרמנית רהוטה, קיבל יחס מיוחד מחייל גרמני אחד. כשהאחרון ראה כי הוא לא אוכל טריפות, הביא לו לתא סכין ולחם, ואף הוציא אותו מתאו וניהל עימו שיחות ארוכות.
לקראת ה-27 באוגוסט 1942, קיבל הרב דויטש ידיעה מנשיא הצלב האדום על 800 יהודים שעומדים להיעצר. הרב שלח הודעות למשפחות על מנת שהללו יברחו מבעוד מועד. בתאריך זה, ב-4 לפנות בוקר, הגיעו שוטרים גם לביתו של הרב, אך האחרון סירב לתת להם להיכנס בטענה שאין להם צו מתאים[4]. בתקופה שבה שהה הרב דויטש בלימוז, הוא היה בקשר קרוב עם מושל המחוז ופעל לטובת האוכלוסייה היהודית (לדוגמה, פעל לאיתור פתרונות דיור ליהודים באזור לימוז). היה נשוי למרגריט (גילא מקולמר (נולדה כ"ה שבט תרס"ב נפטרה י"א תשרי תשס"א) בת ברוך לוי (נולד 26 באפריל 1868 נפטר ו' כסלו 1962) בן משה, ובת ביילה וויל (נולדה ב 25/4/1879). היו לו 2 בנים, מישל, משה נפתלי גאי (ככל הנראה, היה לו בן נוסף שנפטר סמוך ללידתו). קיבל את העיטור הגבוהה ביותר בצרפת: אות לגיון הכבוד. לאחר המלחמה עבר הרב דויטש לשטרסבורג ושם שימש כרב ראשי ושיקם את הקהילה היהודית במקום. הוא הקים מוסדות ומפעלי חסד רבים, ועסק בענייני הציבור. בשנת ה-20 לשחרור העיר (7/1964) אירח הרב דויטש של דה-גול בבית הכנסת הגדול של שטרסבורג, ובירך אותו.
בשנת 1969 עלה לישראל.
נפטר 25 ביולי 1992 בירושלים ונקבר בהר הזיתים.
ב 11/1999 נחנך על שמו גשר בשטרסבורג, בין רחוב טורן לקוואי זורן (rue Turenne et le quai Zorn).
מוסדות ומפעלי חיים שייסד
1) מסעדה סנדלר בלימוז - 1940
2) בית מושב לזקנים על ידי לימוז - 1941
3) סמנריון קטן (פסי"ל) (P.S.I.L. - Petit Séminaire Israélite de Limoges)- 1942/45[5]
4) עיתון דו-חודשי (ביולטין) - 1945
5) איחוד קהילות שטרסבורג - 1945
6) מסעדת לוי שטרסבורג - 1946
7) מפעל לילדי הנעלמים - 1946
8) הקמת ספרייה של מרכז - 1947
9) בית ספר לחתנים שטרסבורג - 1947
10) בית ספר עקיבא שטרסבורג - 1948 [6]
11) הכשרת פנימייה (האם), בית יתומים - 1949
12) רכישת מבנה לבית ספר עקיבא - 1954
13) רכישת מבנה לפנימייה - 1961
קישורים חיצוניים
האוניברסיטה העברית, המכון ליהדות זמננו, המדור לתיעוד בעל פה, ראיון ביוגרפי, סרט מספר 22. ד"ר לזר, 19/11/1970
הערות שוליים
