אברהם ביק
| פטירה | ד' באייר תש"ן |
|---|---|
אברהם יהושע ביק (שאולי) (5 במאי 1913 – 28 באפריל 1990, ד' באייר ה'תש"ן) היה עיתונאי וחוקר יהדות.
ביוגרפיה
נולד לרבי שאול יששכר[1] ולפרל יהודית בקאמרין (אנ') ב-1927 כשהיה בגיל ארבע עשרה היגרה משפחתו לארצות הברית. בהיותו כבן 19 בסוף סתיו תרצ"ג[2] נשלח לארץ ללימודי קודש ובמשך שלוש שנים (1935-1933) למד בישיבת מרכז הרב שם הכיר את הראי"ה קוק. במקביל היה מראשי תנועת "דת העבודה", ארגון סוציאליסטי רדיקלי דתי, בישראל.
באותה תקופה התקרב ביק לרב שמשון אהרן פולונסקי אשר לימים היה שותף לההדרת כתביו. השקפותיו הסוציאליסטיות הרדיקליות החשידו את ביק בקרבה יתרה למפלגה הקומוניסטית של פלשתינה.
לאחר לימודיו בישיבה שב לארצות הברית, התגורר בברוקלין ועסק בעיתונאות. על החיים בארצות הברית כתב בספר דרשותיו שנדפס בשנת 1937, "במדבר האמריקאי ששם רגשי זיכרון[3] נרמסים תחת גלגלי הרעש והמהומה המיכנית".[4] ביק מתח ביקורת על המזרחי בארצות הברית. בהספד על סבו ר' יצחק ביק כתב: ”הוא היה מגדולי התנועה הדתית לאומית, בתקופה הראשונה של המזרחי בזמן הר"י ריינס ז"ל, אבל כשבא לארצות הברית, ארץ האינטרסים, יצא מתחום התנועה המזרחית שנעשתה כאן מקום הפקר לכל פוחז וריק להתגדר"”.[5]
ביק היה עיתונאי עצמאי וכתב במספר כתבי עת קומוניסטיים וסוציאליסטיים. ב-1945 הקים במנהטן את "המוסד לחינוך יהודי" (Institut far Yidisher Bildung) ששרד אך תקופה קצרה, המקום היה מעין ישיבה שבו למדו קורסים ברוח הסוציאליזם. בימי רדיפות הקומוניסטים בארצות הברית (1956-1950), שנקשרו בשמו של הסנטור ג'וזף מקארתי, נחקר ביק על קשריו עם הקומוניזם.[6] בשנת 1953 לא הורשה להיכנס לקנדה בשל פעילותו הקומוניסטית.[7] ב-1969 עלה לישראל ודעותיו התמתנו.[8] עם זאת אידיאל הצדק החברתי המשיך להנחותו עד סוף ימיו, והוא צידד בעמדות של המרכז והשמאל הדתיים מהבחינה הפוליטית.
ביק נמנה במשך שנים רבות עם אנשי המחקר של מוסד הרב קוק. הוא נישא, אך לא היו לו ילדים. ביק פרסם ספרים אחדים בסוגות מגוונות כמו דרשה, ביוגרפיה ומחשבת ישראל (פילוסופיה, קבלה וחסידות), ואף ההדיר ספרי קדמונים וכתב מאמרים רבים.
ביק הוציא לאור ב־1979 את ספרו האוטוביוגרפי של ר' יעקב עמדין, "מגילת ספר", מהדורה שזכתה לביקורת קשה בטענות לזיופים והעלמות מכוונות. לצדה הציגו גורמים חרדים את ביק ככופר, בין השאר מפני שהיה מזכירו של הראי"ה.[9] בנוסף היה מעורב בפולמוס שעסק בשאלת שבתאותו של ר' יהונתן אייבשיץ.[10]
נפטר בד' באייר ה'תש"ן בדטרויט, נקבר בהר הזיתים.[11]
חיבוריו
- נצר משרשיו: מוצאו ועולמו היהודי של קארל מארקס, תל אביב 1984
- הגות ודמות: מסות על ספרות ישראל ועמים,
- רבי יעקב עמדין – האיש ומשנתו, מוסד הרב קוק 1974[12]
- הגות בראי"ה, עיונים במשנת הרב קוק, ירושלים 1970
- מראש צורים: מתקני חברה על טהרת הקודש, שלשלת היוחסין של אבות הסוציאליזס, הוצאת פדות ירושלים תשל"ו
- מסה ומריבה: תמונות היסטוריות מחיי רבי יעקב עמדין, ירושלים תשמ"ו
- נצר מטעי: מסות ומינאטורות ביוגרפיות, ירושלים תש"ם
- הם ומשנתם: מסות ורשימוות-זיכרון על אישים וסופרים, ירושלים תשמ"ב
- חזון התקופה ... יגון התקופה, הוצאת פרדס ניו יורק תרצ"ז
- מדרש סמוכים, ניו יורק 1958
- שאלות ותשובות משנת פועלים: זכויות הפועל לאור ההלכה, ניו יורק תש"ח, באתר היברובוקס
ההדרה
- מגילת ספר, ירושלים תשמ"ט
- זהרי יעב"ץ, הגהות לספר הזהר מאת רבי יעקב עמדן, ירושלים: דעת תורה תשל"ו
- שומרי הגחלת, דברי תורה מרבני ברית המועצות, 1966
- יצחק מאיר בונים, אז מסיני: מסות על ערכי יהדות ויחסי ישראל ועמים, (תרגום ועריכה), פלדהיים תשמ"א
- בעיות אקטואליות לאור ההלכה: גדולי ישראל משיבים לרש"ז שרגאי, מוסד הרב קוק, ירושלים תשנ"ג
- חידושי הרב מטפליק, ירושלים תשמ"ד
- הגות במחשבת ישראל המקורית: מסות ופרקים מכתבי רבנים והוגי דעות במאה האחרונה, מוסד הרב קוק תשמ"ג
לקריאה נוספת
- דב שוורץ, אברהם ביק (שאולי): חולם ולוחם בעולם הרוח, ציונות דתית ט (תשפ"ב) 45–151
- הרב מ"מ סג"ל גולדשטיין, ספר 'זהרי יעב"ץ', מהדירו וזיופיו, אור ישראל <מאנסי>, מג (שנה יא ג), ניסן תשס"ו, עמ' רח, באתר אוצר החכמה (צפייה מוגבלת למנויים)
- יהושע מונדשיין, התבן, הבר והפרי המר, סיפורים וגלגוליהם פרק כט, חשוון תשס"ז
קישורים חיצוניים
- מידע על אברהם ביק בקטלוג הספרייה הלאומית
- הספרים של אברהם ביק, באתר "סימניה"
הערות שוליים
- ^ חתנו של בעל ה"משמרת שלום" מקוידנוב, בשער ספרו "יד שאול" על שולחן-ערוך הרב (בילגורייא תרע"ג) כתב שהוא מגזע המהר"ל מפראג, המהרש"ל ורבי יעקב עמדין. הרב שאול ישכר ביק היה יליד מז'יבוז' ואף כיהן שם ברבנות משנת תרס"ד, שרבנות עיר זו משנת תרע"ג היה רב בקאמרין [דרושה הבהרה], אח"כ מתרפ"א – ברבנות מוהילוב על מקום אביו ר' יצחק, משנת תרפ"ט בברוקלין, ונפטר בישראל בתשל"א. על יחסו של ביק לסבו מקוידנוב ראו: אברהם ביק, רבי שלום פרלוב – מזיגה בין הלכה לחסידות, שנה בשנה, היכל שלמה, ירושלים תשל"ו, עמ' 402, באתר אוצר החכמה (צפייה מוגבלת למנויים)
- ^ כך לפי דבריו: עלהו לא יבול, בשמן רענן, גיליון תש"ן, עמ' פח
- ^ כלומר זיכרון ארץ ישראל והפעילות למען יישובה מחדש
- ^ הרב אברהם יהושע ביק, חזון התקופה, ניו יורק תרצ"ז, עמ' 90.
- ^ הרב אברהם יהושע ביק, חזון התקופה, ניו יורק תרצ"ז, עמ' 95
- ^ לפי שוורץ ייתכן שארגונים פרו-קומוניסטיים מימנו את פעילותו של ביק. על פעילותו של הרב ביק בארצות הברית בראשית שנות החמישים של המאה שעברה, ראו חיים רוטמן, Rediscovering Radical Rabbi Abraham Bick at the Site of the Former Institut far Yidisher Bildung, בלוג אין געוועב, 12 בינואר 2020. על העדות בוועדת החקירה, שבה סירב ביק לענות על חלק מהשאלות שנשאל, ראו Rabbi Bick Appears Before House Committee on Un-american Activities, Jewish Telegraphic Agency, 15 ביוני 1956.
- ^ The New York Times, CANADA BARS U. S. RABBI; Prevents Bick's Talk at Toronto -- 'Red Dean' Howled Down, The New York Times, 25 בפברואר 1953
- ^ י"י דינסטאג (כותב), י' רפאל וג' בת-יהודה (עורכים), "ביק, אברהם", אנציקלופדיה של הציונות הדתית, כרך ו, ירושלים תשס"א, עמ' 147–148, באתר אוצר החכמה (צפייה חופשית – מותנית ברישום) וראו עוד Marc B. Shapiro, Rabbis and Communism, בלוג הספרנים, 31 במרץ 2008
- ^ אברהם שמואל גשטטנר, מגילת פלסתר, ניו יורק תשס"ט, באתר אוצר החכמה, עמ' רנד מנחם מנדל גולדשטיין, "ספר מגילת ספר", בתוך: עץ חיים, גיליון ח', ניו יורק תשס"ט, עמ' רמ"ו ואילך, באתר אוצר החכמה (צפייה מוגבלת למנויים). וראו עקביא שמש, על הספר מגילת פלסתר, בלוג הספרנים, 1 באקוטובר 2014.
- ^ אברהם ביק, ניצחונה של סניגוריה, סיני, ירושלים תשל"ד, כרך עד עמ' רסט, באתר אוצר החכמה (צפייה מוגבלת למנויים); אפרים קופפר חלק על דבריו, ראו: למאמרו של אברהם ביק ניצחונה של סניגוריה, קריית ספר, תשל"ד 269-272.
- ^ כרטיס קבר באתר עיר דוד.
- ^ הגירסה באידיש בארכיון האינטרנט, (ניו יורק 1946).
אברהם ביק39747744Q118927905