אבראהים, סולטאן ג'והור

אבראהים, סולטאן ג'והור
Sultan Sir Ibrahim

מדינה	ג'והור מלזיה
פטירה	לונדון, אנגליה, הממלכה המאוחדת
עיסוק	סולטן ג'והור

סולטאן סיר אבראהים אל-משהור אבני אל-מרהום סולטאן סיר אבו בכּר אל-חליל או סולטאן אבראהים הראשון של ג'והור GCMG GBE (במלאית: Sultan Sir Ibrahim Al-Masyhur Ibni Al-Marhum Sultan Sir Abu Bakar Al-Khalil או Sultan Ibrahim Saya ‏ או Sultan Sir Ibrahim Al Mashyur ‏ 17 בספטמבר 1873 אסטנה בידטדדארי, סרנגון, סינגפור - 8 במאי 1959) היה נסיך ג'והורי, הסולטאן ה-22 של ג'והור בכלל והסולטאן השני של ג'והור המודרנית (1959-1895). הוא נודע בזמנו כאחד האנשים העשירים בעולם. מצד אמו היו לו שורשים דניים.

הוא ניהל מדיניות אנגלופילית, המשיך סולטאן אבראהים את קשרי הידידות עם הכתר הבריטי, שטיפח אביו אבו בכר, אולם תוך כדי כך השתדל בו זמנית לשים סייג לשאיפות ההתפשטות של משרד המושבות הבריטי. מאוחר יותר הוא הפך לבלתי פופולרי בגלל התנגדותו לעצמאות מלזיה. בשנותיו האחרונות שהה תקופות ארוכות רחוק מג'והור, תוך כדי טיולים באירופה, בעיקר בבריטניה. סולטן אברהים נשא את הדרגה הצבאית של מייג'ור גנרל.

ביוגרפיה

ילדותו ונעוריו

וואן אברהים נולד בשנת 1873 באסטנה בידאדארי, בסרנגון, בסינגפור, כבנם של הסולטאן סיר אבו בכר של ג'והור (ששלט בשנים 1895-1862) ושל הסולטאנה זוביידה בנת עבד אללה. אמו הייתה בשמה המקורי ססיליה קתרינה לאנגה, בת לאיש עסקים דני, מאדס יוהנסן לאנגה, שפעל באי באלי. אברהים התחנך בפנימיה באנגליה. בנעוריו התמנה כסגן משנה בצבא של ג'והור וב-23 במאי 1891, בגיל 17, הוכרז ליורש העצר הבכור של ג'והור "טונקו מהקוטה". בתוקף מעמד זה ליווה את אביו בביקוריו בחצרות המלכותיות באירופה לעיתים מילא את מקום אביו בעת מסעות אביו מעבר לים. בשעות הפנאי בילה בציד ובמירוצי סוסים. באפריל 1895 כשאביו העניק למדינה חוקה, טונקו אבראהים היה אחד משלושת חותמיה. חודש לאחר מכן ליווה את אביו ללונדון לצורך המשך המו"ם עם משרד המושבות הבריטי בנוגע לענייני הסולטנות. האב אבו בכר היה אז חולה מאוד וטונקו אברהים עמד שעות רבות על יד מיטת אביו עד מותו כעבור חודש

סולטאן ג'והור

השנים הראשונות למלכותו 1914-1895

ב-7 בספטמבר 1895 ביום הלווייתו של אביו אבו בכר, בהיותו בן 22, הוכרז טונקו אברהים לסולטאן ג'והור. בנו בן שנה, טונקו אסמעיל הוכרז ליורש העצר. טקס הכתרה רשמי התקיים ב-2 בנובמבר 1895. בשנה הבאה לקח הסולטאן אברהים הידיו את ענייני הממשל במדינתו ואחד מדו"חותיו הראשונים התייחס לקשיים הכספיים של הנסיכות. רבים מפקידיו קבלו כי שכריהם שולמו באיחור ולא פעם קיבלו אותם בתשלומים. הסולטאן דאג מאז להשגיח מקרוב על אוצר המדינה ולהיות נוכח אישית ביום תשלום משכורתיהם של עובדיו. באותה שנה מינה את חבר הוועדים של חברת Johor Gambier and Pepper Society, החברה לפלפל ולגמביר, הידועה בשפה המלזית כ-Kongkek. סולטאן אברהים לא היה מנוסה בתחום הניהול הציבורי וסמך במידה רבה על מזכירו הפרטי, עבדול רחמן בן אנדק בכל מה שנוגע לניהול המדינה.

הנציג הכללי של בריטניה במדינות המלזיות הפדרליות, פרנד סוויטנהם, הציע לסולטאן אברהים בנובמבר 1899 לבנות מסילת רכבת בתחבר את ג'והור עם שאר מלזיה. ה סולטאן קיבל את הרעיון אך היה מודאג מההשפעה הפוליטית הבריטית בחצי האי ועמד על כך שמימון מסילת הברזל בסולטנות יפול עליו. סוויטנהם לא הביע התנגדות אך התוכנית עוררה ספקנות אצל מזכיר המושבות הבריטי ג'וזף צ'מברליין שהכיר את קשייה הכלכליים של ג'והור ולא אישר אותה. במאי 1900 הסולטאן אברהים שלח את עבדול רחמן בן אנדק ללונדון כדי לשאת ולתת עם משרד המושבות. הוא עצמו נסע למשך שנה ללונדון כדי למצוא מימון של קבלנים בריטים פרטיים לבניית מסילת הרכבת ודן עם השלטונות הבריטיים על קבלת הלוואה. ההלוואה אושרה וביולי 1904 עבדול רחמן חתם על הסכם עם בריטניה על הרחבת קווי הרכבת המלזים בתוך הסולטנות ג'והור.

בשובו לג'והור הגדיל הסולטאן את צבאו. הקים כוחות מתנדבים JVF ששימש ככוחות מילואים של המדינה. ב-1906 הוא ערב להענקת אדמות לאנשי עסקים ובנקאים אנגלים לצורכי פיתוח. המושל מושבות המצרים, ג'ון אנדרסון, לא התלהב מכוונותיו של אברהים לנתק את ג'והור מהתלות הכלכלית בסינגפור. אחרי קבלת דו"חות על המצב הרעוע של אוצר הסולטנות, הוא הצליח לשכנע את הסולטאן לפטר את מזכירו, עבדול רחמן, ולוותר על סמכויות הניהול של הרכבת לטובת הממשל הקולוניאלי הבריטי. בשנת 1909 נפתח באופן רשמי קו הרכבת Johor State Railway. המנהל הקולוניאלי לא שבע רצון מהאופן המרושל שבו ניהל הסולטאן את המדינה וביקש להגביר את השפעתו בתוכה. הלורד אלגין, שכיהן כמזכיר מושבת המיצרים, פגש ב-1909 את הסולטאן אברהים ויעץ לו לנהל את הסולטנות בהתאם לאינטרסים הבריטים ולקצץ בנסיעותיו הארוכות לאירופה. אבראהים דחה את העצות בכעס וכעבור שנתיים הוזהר על ידי לורד אלגין כי ישנה אפשרות כי בריטניה תבצע שינויים חוקתיים במנהל הסולטנות. ב-1910, אחרי לחצים כבדים מצד הבריטים, הסכים אברהים להעסיק יועץ בריטי באוצר מדינתו שהידלדל בעקבות מסעותיו הארוכים של הסולטאן בחו"ל. כיועץ ראשון לג'והור התמנה הנציג הבריטי בנגרי סמבילן, דאגלס גרהם קמפבל.

בשנה הראשונה היחסים בין הסולטאן לקמפבל היו מצוינים ואברהים נתן לו את תמיכתו על מנת לשפר את מערכת המנהל של המדינה. אולם כעבור זמן, כשקמפבל הציע רפורמות מנהליות רבות שהיו למורת רוחו של הסולטאן, יחסיהם הדרדרו. בשנת 1912 חשף קמפבל בפומבי הזנחה קשה בניהול בית הסוהר בחרו ג'והור ובתנאי כליאתם של האסירים ועורר שערוריה. קמפבל ביקש שהשלטונות הבריטים יקחו על עצמם את ניהול בית הסוהר. גם בנוגע לניהול הרכבת נוצרו מתחים בין ממשל הסולטאן ולשלטונות הקולוניאליים. על ראש ממשלה ("מנטרי בסאר") של ג'והור, עבד אללה בן ג'אפר הוטל לדון עם הבריטים על סוגיות אלה.

זמן קצר אחרי ריבו עם קמפבל, הקים סולטאן אברהים מועצה ממלכתית פועלת (Masyurat Kerja) אחראית על הפיקוח על ניהול החקלאות והמכרות במדינה. הסולטאן שמר מרחק מקמפבל ומהיועץ המשפטי מייקל וייטלי ולקח את ענייני הניהול בידיו. נוכח מצב זה, קמפבל ווייטלי, הביעו דאגה ומורת רוח ופנו בכתב למושל מושבת המיצרים, סר ארתור הנדרסון יאנג, וביקשו הרחבת סמכויות הניהול הבריטיות בסולטנות. יאנג אישר לקמפבל סמכויות דומות לנציג הכללי הבריטי שבמדינות אחרות, אך תוך שמירת התואר "יועץ כללי" (general adviser) כדי לא לפגוע יתר על המידה ברגשות הסולטאן. אברהים לא היה מרוצה מכך, אך יאנג הבטיח לו שיעמוד לרשותו לצורך ייעוץ בכל מקרה שיתעוררו הבדלי דעות בינו לקמפבל. ב-12 במאי 1914 נחתם הסכם שנתן תוקף להרחבת סמכויות היועץ הכללי הבריטי. על ידי שינוי ההסכם משנת 1885 הפכה ג'והור בפועל לפרוטקטורט של הכתר הבריטי.

מלחמת עולם הראשונה והשנים שבין מלחמות העולם 1941-1914

הסולטאן אברהים על בול של ג'והור משנת 1920

כתוצאה מעלייה במחירי הגומי נוצר עודף תקציבי בשאר שנות ה-1910. קמפבל שימש כיועץ כללי עד מותו ביוני 1918. ביוני 1918-דצמבר 1920 התחלפו זה אחר זה 5 יועצים כלליים. בזמן שהשלטון הקולוניאלי הרפה בהחלטיותו בניהול הסולטנות, ניסה הסולטאן אברהים להרחיב שוב את השפעתו. בדצמבר 1920 התמנה ליועץ כללי הייס מריוט ואירגן בהמשך חידש את המנהל הממלכתי. החל משנות ה-1920 שמר הסולטאן תפקיד של מונרך טקסי בלבד, האחראי לפתיחת טקסים שונים ברחבי מדינתו. הוא הביע את דעותיו על המנהל והכלכלה, כל פעם שהייתה לו הערה כלשהי, והשלטונות הבריטים לקחו אותן בחשבון. בשנת 1924 נחנכה בממלכה כביש ומסילת רכבת חדשה בין צפון סינגפור וג'והור בחרו. החל משנת 1928 כשהוא חלה בשיגדון ובבעיות לב, הירבה שוב אבראהים לשהות תקופות ארוכות בחו"ל. היעד העיקרי היה לונדון, בה נהג להתקבל במדרש המושבות כל אימת שהיו תלונות נגד המנהל הקולוניאלי. עקב תלונותיו המרובות, יחסיו עם על יועץ כללי היו מתוחים. יוצא מן הכלל היה ריצ'רד אולאף וינסטדט ששימש כיועץ כללי בשנים 1933-1931. אותו הסולטאן הוקיר וביקש ממנו להישאר בתפקיד עד שנת 1935.מושל מושבות המיצרים (1934-1930), סר ססיל קלמנטי, לעומת זאת עורר את זעמו כשהעיר כי הסולטאן עצמאי מדי בניהול ענייני הממלכה והציע שיפנה אליו כמו אל מין נציב עליון. כתוצאה מכך החרים אהרבים את ועידת דורבר בפברואר 1934.

בשנות ה-1920 עלתה המודעות הלאומית המלזית בג'והור במיוחד אחרי שאון ג'אפאר, אציל מלזי, שהסולטאן התייחס אליו כמו אל בן מאומץ, עסק בעיתונאות וכתב מאמרים המוקדשים לאינטרסים של העם המלזי. אחרי שפרסם כמה ממאמרים בקורתיים כלפי מדיניות הסולטאן, הופיעו מתחים ביחסיהם. בעקבות מאמר שפרסם און ג'אפאר בעיתון "סאנדי מירור" בסינגפור, שבו מתח ביקורת על התנאים הגרועים של חיי החיילים הג'והורים ועל היחס הרע כלפי הילידים במסולטנות - ה-Orang Asli, גרש הסולטאן את העיתונאי ממדינתו. און הפך בהמשך לפופולרי מאוד אחרי פרסום של מאמרים נוספים אל הבעיות של המלזים ובשנת 1936 הזמן אותו הסולטאן לשוב לג'והור. בסביבות שנות ה-1930 לקח הסולטן לחסותו את מחלקת תעשיית העצים ועודד את המשרד האחראי על תעזיה זו להקצות חלק מהיערות לשמורות טבע, נוכח צמצום מאגרי העצים במדינה. עד 1934 שמורות הטבע כיסו 15% מאדמות הממלכה, במיוחד באזורים הצפוניים שלה.

ביחסי הסולטאן עם יורשו של קלמנטי, סר תומאס שנטון, נעשו עכורים אחרי שניסה תומאס ליצור איחוד מלזי מרכזי ולהביא את ג'והור ומדינות מלזיות הלא-פסדריות תחת הנהגה ישירה של מושל מיושבות המיצרים. ב-1939 כשפרצה מלחמת העולם השנייה הנהיג תומאד תוכנית מיסוי כלל-מלזי כדי לעזור במימון מאמץ המלחמה הבריטי. הסולטאן אברהים דחה את התוכנית ובמהלך מסעו לאירופה ב-1939, העניק למלך ג'ורג' השישי מתנת יומולדת בשווי 250,000 לירות שטרלינג במזומן.

בשנים 1940-1934 נקשר שמו של הסולטאן לזה של רקדנית הקברט לידיה ססיליה היל. בשנת 1940 היא נפטרה והובאה לקבורה באדינגטון, קנט. בנובמבר 1940 התחתן בפעם הרביעית בלונדון עם מרצלה מנדל, יהודיה, שהתאסלמה לצורך הנישואין וזכתה לשם פאוזיה בנתי עבדאללה.

הכיבוש היפני 1945-1942

עוד משנות ה-1920 התיידד הסולטאן עם טוקוגאווה יושיצ'יקה, צאצא למשפחת השוגונים היפנים טוקוגאווה ששלטה ביפן מן המאה ה-16 ועד למאה ה-19. כשפלשה יפן למלאיה, טוקוגאווה ליווה את צבאו של הגנרל יאמאשיטה טומויוקי ובהגיעו לג'והור באחרו בסוף ינואר 1942 התקבל בחום על ידי סולטאן אבראהים. יאמאשיטה וקציניו השתכנו בארמון הסולטאן, אסטאנה בוקיט סרנה, ובבניין מזכרות הממלכה, "בית סולטאן אברהים" ותיכננו משם את הפלישה לסינגפור.

בפברואר 1942 הקימו היפנים ממשל צבאי של מלאיה. טוקוגאווה כיהן בו כיועץ מדיני, לפי המלצת הסולטאן. לאורך שנות הכיבוש היפני, היחסים בין הממשל הצבאי לסולטאן היו למים, וטוקוגאווה ערך תוכנית לאיחוד הסולטאנויות המלזיות, כולל סולטנות פטאני, כשסולטאן אברהים יעמוד בראש האיחוד. עם זאת, אחרי 1943 היפנים נתקלו בקשיים כלכליים ובתבוסות צבאיות במערכת האוקיינוס השקט, עזבו תוכניות אלה והתמקדו בסוגיית החקלאות המקומית. הם המשיכו בסידור הבריטי של מינוי יועצים ממלכתיים בג'והור, והסולטאן התפנה לחיי הפנאי.

בשנים האחרונות של הכיבוש, הסולטאן חש תסכולים מיחס השלטונות היפניים. הם הורו לסולטאנים המלזים לתרום תרומה שנתית של 10,000 דולר למימון מאמץ המלחמה היפני, ונאומי השליטים עברו צנזורה של מחלק התעמולה היפני. הסולטאן ננזף והושפל בפומבי על כך שפעם העז להישען על מקל ההליכה שלו בעומדו בפני קצינים יפנים.

זמן קצר לפני שיפן נכנעה, גורש אבראהים מארמונו באיסטנה בוקיט סרנה ואולץ לעבור לגור בארמון יורש העצר, "איסטאנה פסיר פלאנגי".

איחוד מאליה. המאבק הלאומי המלזי

ימים ספורים אחרי נחיתת הבריטים ב-5 בספטמבר 1945 בחזרה לסינגפור, התחיל המנהל הצבאי הבריטי לעבוד על התוכנית מלפני המלחמה למרכז את השליטה במדינות המלזיות. קצין משפטן ששירת בעבר בשרות האזרחי המלזי, ה.ס. וילאן, קיבל משימה לראיין את השליטים המלזים. ב-8 בספטמבר הוא התקבל אצל סולטאן אברהים שהתגורר אז באסטאנה פסיר פלאנגי יחד עם אשתו ממוצא יהודי-רומני. הוא התלונן על תסכוליו בעת הכיבוש היפני והציע את שרותיו למנהל הצבאי הבריטי. הסולטאן ביקש מווילאן את הרשות להציב את דגל בריטניה על מכוניתו בטקס הכניעה שתוכנן ל-12 בספטמבר ובקשתו אושרה. אחרי סיום הראיונות דו"חותיו של וילאן נמסרו למנהל הצבאי. סר הרולד מקמייקל, נציב עליון לשעבר של ארץ ישראל, הוסמך לתחום על הסכמים רשמיים עם שליטים המלזים בנוגע להקמת איחוד מלאיה. באוקטובר קיבל אברהים את ביקורו של מקמקייל. הוא הסכים מיד להצעת התוכנית, מפני שהשתוקק מאוד לבקר שוב באנגליה בסוף השנה. שליטים מלזים רבים הביעו הסתייגויות עזות לתוכנית, מתוך חשש כי יאבדו סמכויותיהם וכי מדינותיהם היו עלולות ליפול לתחום ההשפעה הפוליטית של תאילנד. ההסכמים ידועים כ"הסכם מקמייקל" ציינו שלבריטניה נותרה סמכות מנהלית מלאה במדינות המלזיות פרט לתחומים הקשורים למנהגים ולדת. בקרב המלזים קמו מחאות חזקות נגד ההסכמים כשהם היוו עקיפה של הסמכויות המוסריות והרוחניות של השליטים, שהיו חשובות ביותר בעיני העם. עלו גם המתחים בין המלזים למיעוט הסיני והציפייה להתאזרחיות הלא-מלזים נחשבה לבלתי מתקבלת על דעת המלזים. בג'והור היו הפוליטיקאים המקומיים מאוד מתוסכלים מהחלטת הסולטאן לחתום על ההסכמים עם מקמייקל וטענו שהסולטאן הפר את החוקה, שאסרה במפורש על כל השתלטות של מעצמה זרה על ניהול המדינה. בתחילת פברואר 1946 כמה מתנגדים פוליטיים בראשות אוואנג בן חסן ארגנו אספה נגד החלטת הסולטאן והזמינו גם את און בן ג'אפאר, ששימש אז כראש מחוז בבאטו פאהאט להצטרף. האספה התקיימה ב-1 בפברואר 1946 במסגד הממלכתי סולטאן אבו בכר. המפגינים דקלמו ססמאות לאומניות וקראו להדחת הסולטאן אברהים מפני שעל ידי חתימת ההסכמים הוא בגד באומה המלזית. הסולטאן קיבל את הידיעות על האספה ב-22 בפברואר בזמן ששהה בGrosvenor House בלונדון. הוא ניגש למשרד המושבות והצהיר שהוא נסוג מתמיכתו בתוכנית. אבל מחווה זאת לא הרגיעה את המתנגדים ואון המשיך לארגן עוד הפגנות גם במדינות המלזיות האחרות כדי למחות נגד הקמת האיחוד המלזי. הם הקימו במאי 1946 את "הארגון הלאומי המאוחד של המלזים" UMNO.

בתחילת ספטמבר 1947 חזר הסולטאן לג'והור והשתתף באסטאנה בסאר במפגש הכללי השני של "הארגון הלאומי המאוחד של המלזים" שבראשו עמד הפוליטיקאי הצעיר חוסיין און, בנו של ג'אפאר און. למרות שהרבה מהפוליטיקאים הנוכחים עדיין ביקרו את הסולטאן, קיבלו אותו בברכה. אחרי שבינואר 1946 הקימו הבריטים את הפדרציה של מלאיה ששמרה את סמכויות השליטים, הבקורות נגד הסולטאן שככו. זמן קצר לפני שעזב לביקור חוזר לאנגליה, הסולטאן העניק תרומה של 5,000 דולר לארגון UMNO מתוך תקווה לשפר את יחסיו איתו ועם און עצמו, אותו מינה לראש ממשלת ג'והור.

מלזיה בדרך לעצמאות 1957-1948

סולטאן איבארהים של ג'והור חותם ב-1948 על ההסכם בין צ'והור לפדרציה החדשה של מלאיה

הקמת הפדרציה של מלאיה לא התקבלה בשמחה על ידי המיעוטים ובראשם הסינים, מפני שתנאי התאזרחותם הורעו. בשנת 1949 הוקם איגוד הסינים המלזים MCA בראשותו של איש העסקים טאן צ'נג לוק, שהעלה תכופות טענות לגבי המגבלות בתחום ההתאזרחות שליוו את הקמת הפדרציה המלזית. כתוצאה מכך עלו המתחים בין המלזים לסינים ואון שמר מרחק מטאן. טאן נתקל בקשיים בלהתקבל אצל הסולטן, שלא היה רגיל למגעים עם אנשי עסקים סינים. אבראהים הרגיש למורת רוחו כי און מזניח את ענייני המדינה לטובת מחויבותו למפלגת UMNO.בתחילת שנת 1950 הסולטן אמר זאת בפניו, ובמאי 1950 העדיף און להתפטר מהתפקיד של "מנטרי בסאר". הסולטן חש יותר ויותר מתוסכל מרעיון השתלבות מדינתו ג'והור בפדרציה של מלאיה, במיוחד כשהפדרציה העצמאית המתוכננת אחרי השחרור מההתערבות הבריטית תהיה כפופה למהיגותו של טונקו עבדול רחמן. במכתב לעיתו The Straits Times בשנת 1953, תחת הכותרת "Straits Settlement Forever" (הסכם המיצרים לעולמים), הביע הסולטן ספקנות לגבי עתידה של ג'והור כחלק ממלאיה עצמאית, ותמיכה בהמשך שיטת ה"ייעוץ" הבריטי בג'והור. קריאותיו ליציאת ממלכתו מן הפדרציה נתנו השראה לתנועה פלגנית Persatuan Kebangsaan Melayu Johor (PKMJ) והראשה אונגקו עבדוללה בן עומר, קרוב משפחה של הסולטן, ששימש כיועץ ממלכתי. בעת אספה באמצע דצמבר 1955, הביע הסולטן תמיכה פומבית ב-PKMJ ובהתחלת שנת 1956 קיבלה מפלגה זו תמיכה אזרחית רחבה. מפלגת UMNO הגיבה בעוצמה לנסיבות הקמת PKMJ וקראה למועצה הפועלת של מדינת ג'והור לפקח על נאומיהם הפוליטיים העתידיים של הסולטאן ושל בני משפחתו.UMNO אימצה קו עוין מאוד כלפי מפלגת PKMJ וניסתה באופן פעיל לדכא את פעילותה ולהבאיש את ריחה. תוך זמן קצר יחסית PKMJ איבדה את רוב חבריה לטובת UMNO ובאמצע 1957 אונגקו עבדלה נשאר עם מפלגה של עשרה חברים. בינתיים במרץ 1957 בוועידת השליטים הצהיר טונקו עבדול רחמן כי בכוונתו להציע את בחירתו של סולטאן אברהים כנשיא -יאנג די-פרטואן אגונג - ראשון של מלזיה המאוחדת, אולם אברהים דחה את ההצעה מסיבות גיל ורצונו לפרוש בקרוב.

כעבור 4 חדשים ביולי 1957 פנה אונקו עבדלה פנייה אחרונה לסולטאן אברהים עם בקשה שלא יחתום על חוקת הפדרציה המלזית. הסולטאן, שהתגורר כבר בלונדון, הודיע לאונגקו עבדוללה, כי הסמיך את היורש העצר, טונקו אסמעיל (לימים הסולטאן אסמעיל) להכריע בסוגיה. טונקו אסמעיל לא נענה לבקשה של אונגקו עבדלה ובמפגש השליטים חתם על החוקה החדשה. כתוצא המכך אונגקו עבדוללה פירד מה שנשאר ממפלגתו ימים אחדים לפני הכרזת העצמאות של מלזיה.

ימיו האחרונים

אברהים בילה את שנתיים האחרונות בחייו בדירתו ב"גרוסוונר האוס" בלונדון. נהג להביט בטלוויזיה, לבקר בהצגות תיאטרון ונהנה מחברת אשתו השישית, מרצלה מנדל, ושל בתו, טונקו מרים. הוא נפטר ב-8 במאי 1959 בדירתו, כשאשתו עמדה לצד מיטתו בשעותיו האחרונות.

בנו, טונקו אסמעיל, התמנה דמקומו לסולטאן ג'והור. גופת הסולטאן הובלה על אונייה לג'והור בחרו והגיעה לשם בחודש הבא. הוא זכה ללוויה ממלכתית וגופתו הונחה ב־4–6 ביוני באסטאנה בסאר. ביום מותו היה הסולטאן ששלט למשך התקופה הארוכה ביותר בג'והור:64 שנה.

יחסי חוץ

סולטאן אברהים בילה את מרבית זמנו באנגליה, תוך כדי מדע תכוף עם משרד המושבות הבריטי בלונדון. יחסיו עם אנגליה עברו עליות וירידות בסוגיות מדיניות ואישיות כאחד, על רקע טיב יחסיו עם הדמויות המובילות במשרד המושבות. החל מאמצע שנות ה-1930 יצר קשק ידידותי אישי עם מלך בריטניה, ותרם תרומה בשווי 500,000 ₤ במזומן ליובל הכסף של ג'ורג' החמישי, סכום ששימש במידה רבה לבניית בסיס הצי סמבוואנג בסינגפור. כעבור שלוש שנים ביקר אברהים בגרמניה, בה פגש את אדולף היטלר, ובכניסתו לצרפת אחר כך נעצר לזמן קצר על ישי משטרת צרפת שחשדה כי הוא מרגל. אברהים הפך למכר קרוב של טוקוגאווה יושיצ'יקה מאז שהאחרון ביקר בג'והור בשנת 1921. קשר התחזק על רקע היותו של טוקוגאווה דובר מלזית שוטפת ותשוקתם המשותפת לציד טיגריסים. ידידות זאת גרמה לאנשי עסקים יפנים להשקיע במטעי הגומי של ג'והור הלך משנות ה-1920. אברהים ביקר ביפן בשנת 1934 להזמנתו של טוקוגאווה.

נכסיו

בעת שלטונו נחשב הסולטאן אברהים לאחד העשירים המופלגים של התבל. היה לו שם של פלייבוי, שנהג בין היתר לשנות צבע סוסי המירוצים שלו כדי להציגם כלא ידועים ולשפר א סיכוייו בהרוויח, ונודע כפוקד תכופות את רובע החלומות האדומים של וינה. היה נדיב בתרומותיו. תרם טיגריסים ממאלאיה לגן החיות של אדינבורו וכאמור העניק סכום גדול לחגיגות היובל של ג'ורג' החמישי. היה אנגלופיל ושהה חלק גדול מחייו רחוק ממולדתו ומדינתו, תוך העדפה לחיי תענוגות באירופה. את בניו שלח להתחנך בבריטניה. לסולטאנה הלן אברהים העניק אוסף תכשיטים יוצא דופן - בין השארף אזמרגד לרגל יום הולדתה ויהלום לרגל יובל חתונתם, אפילו אחרי שהתגרש ממנה. האוסף התכשיטים שלה הפך לאחד המפוארים בעולם.

משפחתו

סולטאן אברהים היה בנו היחיד של צ'ה ואן אבו בכר, "טמנגונג" של ג'והור, מאשתוממוצא דני סיסיליה קתרינה לאנגה (1939-1848), הידועה כצ'ה פואן בסאר זוביידה.

Sultan Ibrahim was the only son of Che Wan Abu Bakar, Temenggung of Johor by Che Puan Besar Zubaidah (née Cecilia Catharina Lange, 1848–1939). Zubaidah was the daughter of Mads Johansen Lange; a Balinese-based Danish businessman and his Chinese wife, Nonna Sang Nio (born Ong Sang Nio). Nonna, who was born in Southern China, lived in East Java for a time prior to her marriage to Lange. He had one sister, Meriam (born 1871).

סולטאן אברהים נשא לפחות ארבע נשים רשמיות שהפכו לסולטנות של ג'והור: אלו היו:

• אונגקו מיימונה בנתי אונגקו עבדול מג'יד (מתה ב-1909), נישאה לאברהים ב-5 באוקטובר 1892 ונולד להם בן אחד, לימים סולטאן אסמעיל

של ג'והור (1894-1981)

• צ'ה רוקאיה (מתה ב-1926), נישאה לאברהים ב-1920, ונולד להם בן אחד - טונגקו אבו בכר (1956-1898)
• סולטאנה הלן אברהים - בשמה המקורי - הלן ברתולומיו וילסון, גרושתו של ויליאם ברוקי וילסון; נישאה לאברהים ב-15 באוקטובר 1930, התגרשו ב-30 במרץ 1938.
• פווזיה בנתי עבדולה, או ליידי מרצלה אברהים (1982-1915), בשמה המקורי - מרצלה מנדל, יהודיה במוצאה, בת של אדגר מנדל, יליד רומניה, ובת דודה של הדיפלומט הבריטי אלסי דה וולף. נישאה לאברהים ב- 1940. נולדה להם בת, טונקו מרים בנתי אל מרהום סולטאן סיר אברהים (ילידת 18 בספטמבר 1950, הייתה נשואה לכוכב הרוק הבריטי ברי ספרסון, הידוע כבארי ריאן. פרט למלזית מדברת באופן שוטף גרמנית, צרפתית ואנגלית.

לסולטאן נולד עוד בן, טונקו אחמד (1963-1898) מקשרו לחסנה בנתי ג'אפר

מורשתו

נכדו סולטאן אסכנדר כינה אותו "מיל מסיהור" - "הגדול"), אך כינוי זה לא תפס בדעת הקהל. דמותו נותרה שנויה במחלוקת, בגלל התנגדותו לעצמאות, התרחקותו הממושכת מהממלכה ומבני עמו, בזבזנותו ונאמנותו הכמעט מוחלטת לבריטים.

השם והתאר

His Royal Highness Paduka Sri Sultan Al-Haj Sir Ibrahim al-Mashur ibni al-Marhum Sultan Sir Abu Bakar

לקריאה נוספת

מקורות

• Muzaffar Husain Syed (ed), Syed Saud Akhtar, B.D.Usmani (co-eds) Concise History of Islam Vij Books India Pvt.Ltd New Delhi, 2011

אחרים

• . 1981 Turnbull, C. M. A short history of Malaysia, Singapore and Brunei

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא אבראהים, סולטאן ג'והור בוויקישיתוף

• 
  שגיאות פרמטריות בתבנית:Find a Grave
  פרמטרי חובה [ 1 ] חסרים

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

28165281אבראהים, סולטאן ג'והור