אברהם כהן (ברימו)

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
(הופנה מהדף אבי (ברימו) כהן)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אברהם (אבי) כהן
לידה 1958 (גיל: 66 בערך)
איראן
תאריך עלייה 1964
כינוי ברימו
השתייכות צבא הגנה לישראל
תקופת הפעילות מ-סדיר: 19762002
מילואים: 2002
דרגה אלוף משנהאלוף משנה
תפקידים בשירות
פעולות ומבצעים

פיגוע כביש החוף
מבצע ליטני
מלחמת לבנון הראשונהמלחמת לבנון הראשונה
האינתיפאדה השנייה
מלחמת לבנון השנייהמלחמת לבנון השנייה

מבצע צוק איתןמבצע צוק איתן
עיטורים
צל"ש הרמטכ"לצל"ש הרמטכ"ל

אברהם (אבי) "ברימו" כהן (נולד ב-1958) הוא קצין צה"ל במילואים בדרגת אלוף משנה. ברימו משרת בחיל ההנדסה הקרבית וזכה לצל"ש הרמטכ"ל על התנדבותו ולחימתו במלחמת לבנון השנייה.

ביוגרפיה

אברהם כהן נולד באיראן ובגיל 6 עלה עם משפחתו לישראל. בצעירותו למד בפנימיית כפר חסידים, שם קיבל את הכינוי "ברימו".

ברימו נשוי ואב לשני ילדים.

שרות צבאי

ב-1976 התגייס לצה"ל. בהתחלה רצה לשרת בחטיבת הצנחנים אך כשראה את הציוד המכני ההנדסי ליד הבקו"ם שינה את דעתו והתגייס לחיל ההנדסה. ב-1978, במהלך קורס ההשלמה החיילית לקורס קצינים בצה"ל, בעודו נוסע בכביש החוף אירע פיגוע כביש החוף בו 11 מחבלים פלסטיניים מהפת"ח השתלטו על אוטובוס, חטפו אותו ולבסוף פוצצו אותו תוך שהם רוצחים 35 ישראלים ופוצעים 71. ברימו מיד הגיע לזירת הפיגוע, עזר לחלץ את הנפגעים ואף השתלט על אחד המחבלים שניסה להימלט ומסר אותו לשוטרים. אחרי הפיגוע השתתף ברימו במבצע ליטני ולקח חלק בפתיחת צירים בתל שרייפה ובמארג' עיון.

ב-1981 שהה ברימו בדרום לבנון והוביל בה פעילות הנדסית במובלעת הנוצרית. ב-1982 השתתף במלחמת לבנון הראשונה ופיקד על כוחות שפרצו דרכים לסיירת גולני ובפרט את הדרך לבופור, וכן ביצע פעילות הנדסית נוספת של בניית מחפורות ומוצבים לחיילי צה"ל, וכן פינוי שלגים והכשרת מנחת לחיל האוויר הישראלי בדאמור. הוא קודם לתפקיד סמג"ד 601 ושהה בדרום לבנון עד הנסיגה לרצועת הבטחון ב-1986. בסיום תקופה זו יצא ללימודים בפו"ם, שלאחריהם מונו כקצין הנדסה ביחידת הקישור ללבנון (יק"ל). במסגרת תפקיד זה הקים את פלוגת החבלה בצד"ל והקים מפעל בטון על מנת לסייע ללבנונים התומכים בישראל לסלול כבישים. בשנת 1990 שימש כמדריך בקורס מפקדי פלוגות של חיל ההנדסה וב-1991 מונה לקצין הנדסה אוגדתי בדרגת סגן-אלוף. בעקבות הנסיגה מלבנון בשנת 2000 עבר ברימו לשרת באוגדת עזה וב-2002 השתחרר מצה"ל בדרגת סגן-אלוף.

בסוף 2005, בעקבות תוכנית ההתנתקות מרצועת עזה, מונה ברימו להיות האחראי מטעם משרד הבטחון על פינוי החפצים האישיים של מפוני גוש קטיף ועל הריסת המבנים שהשאירו מאחור.

במלחמת לבנון השנייה

ב-12 ביולי 2006 אירעה חטיפת אהוד גולדווסר ואלדד רגב, מה שהוביל לפריצתה של מלחמת לבנון השנייה. למרות שלא זומן למילואים עקב גילו, הוא התעקש להתנדב והגיע למטה מפקדת ההנדסה של פיקוד צפון, שם התעקש להתנדב ולסייע. הוא צורף לצוות חשיבה של "היום שאחריי" ובו הציע לכבוש מחדש את הבופור ואת רכס פארון ע'נדורייה כדי לשלוט על השטח. בביקור של אלוף פיקוד הצפון אודי אדם העלה ברימו את הצעותיו אך אלה נדחו בטענה שהם "לא רלוונטיים" מאחר שכוח של חי"ר ושריון מאוגדה 162 תקוע 4 ימים בלי אספקה מאחר שלוחמי ההנדסה לא מצליחים להגיע אליהם. דבר זה דירבן את ברימו לרדת לשטח ולסייע במאמצי פריצת הצירים והחילוצים.

ב-2 באוגוסט 2006 ירד שוב ברימו לשטח. הוא פיקד על כוח שמנה 3 דחפורים ו-3 טנקים, שמטרתם הייתה לפתוח ציר לחיילים שהיו תקועים באזור מכון המים ליד טייבה, כ-5 ק"מ ממטולה. תחת פיקודו של ברימו, שהוביל רגלית את לוחמי ההנדסה הקרבית, הכוח שינה גישה וניצל את התוואי הקיים כדי להגיע לכוחות, תוך שהם מנקים את הדרך מממטעני חבלה ומוקשים, ואף מחלצים דחפור אחד שהתדרדר לתוך שדה מוקשים ליד רב א-תלתין. הכוח יצא ב-20:00 וחבר לכוח הנצור ב-04:00 והביא לו מים, מזון וציוד. המחבלים ראו זאת ופתחו במטח טילי סאגר על הכוחות. ברימו איתר את כיוון הירי והכווין טנק לכיוונו: הטנק ירה, פגע במחבלים והירי נפסק. בתום הקרב שב ברגל לתוך ישראל כאשר הוא מחלץ חייל שלקה בהלם קרב.

בערב ה-8 באוגוסט 2006 הוביל ברימו, ביחד עם סא"ל אושרי לוגסי, מפקד גדוד 605, כוח הנדסי גדול על מנת לפרוץ ציר בנחל הסלוקי. הפריצה עברה בשלום, כמעט ללא ירי על הכוחות, וכאשר הם נתקלו ב"שמורת טבע" (שם קוד למערכת ביצורים, בונקרים ומנהרות תת-קרקעיות של חזבאללה) המחבלים ברחו והשאירו מאחוריהם חומר מודיעיני רב ועשרות רקטות ארטילריות. בשעה 19:00 הגיעו לפתח הסלוקי, אך הורו על ידי הפיקוד העליון לסגת ולחזור אחורנית, דבר שהרגיז מאד את ברימו, שאף אמר לרמטכ"ל דן חלוץ ש"השארנו מאחור שטח הפקר".

ב-11 באוגוסט 2006 קיבל ברימו שוב פקודה לפרוץ דרך אל תוך הסלוקי, ביחד עם גדוד 605, חטיבת הנח"ל וכוח טנקי מרכבה סימן 4 של חטיבה 401. כאשר הגיעו לפתח הערוץ החל הקרב על הסלוקי: כוחות צה"ל נקלעו למארב של חזבאללה וספגו אש כבדה של טילי נ"ט, פצצות מרגמה ונק"ל. מהירי נפגעו חיילים רבים וכלים רבים, בהם טנקים ודחפורים, ניזוקו מהירי הכבד. הכוח בפיקודו של ברימו עסק בחילוץ החיילים ההרוגים והפצועים, ובחילוץ של הכלים הפגועים. למרות האבדות הכבדות, המשימה הושלמה (אמנם באיחור) ורוב מחבלי חזבאללה שהשתתפו בקרב נהרגו. ברימו סיכם: "הקרב הוכרע לטובתנו, אבל המטרה הסופית לא הושגה. לא השמדנו את כל תשתיות המחבלים".

על רוח ההתנדבות שגילה, על אומץ לבו, נחישותו ועמידתו במשימות תחת אש הוענק לו צל"ש הרמטכ"ל.

אחרי מלחמת לבנון השנייה

בתום המלחמה מונה ברימו לקצין הנדסה במילואים של הגיס הצפוני.

ב-2014, עם פרוץ מבצע צוק איתן, התנדב לגדוד ציוד מכני הנדסי פיקוד מרכז ("גדוד מבקיעי המרכז") וסייע לוותיקים ללמד את לוחמי ההנדסה כיצד להפעיל את מקדחי-הבורות. הוא נטל חלק גם בלחימה בשטח וסייע לכוחות באיתור וחישוף מנהרות הלחימה של רצועת עזה. על פעולתו במבצע צוק איתן זכה הגדוד לצל"ש הרמטכ"ל.

מקורות

קישורים חיצוניים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0