אברהם אליהו הרכבי

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
(הופנה מהדף א"א הרכבי)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אברהם אליהו הרכבי

אברהם אליהו הרכבי (ברוסית: Авраа́м Я́ковлевич Гарка́ви;‏ 14 בנובמבר 1835, כ"ב בחשון תקצ"ו בנבהרדק בלרוסיה – 13 במרץ 1919, י"א באדר תרע"ט בסנקט פטרבורג) היה היסטוריון ומזרחן, ביבליוגרף וספרן יהודי רוסי. הוא פרסם מחקרים על תקופת הגאונים, בקראות. במסגרת עבודתו כמנהל המחלקה המזרחנית-שמית בספרייה הקיסרית בפטרבורג פרסם ותיאר כתבי יד עבריים רבים[1].

קורות חיים

אביו של אברהם אליהו הרכבי, הרב יעקב הרכבי, היה סוחר עשיר ותלמיד חכם חשוב. את לימודיו החל אצל אחיו גרשון שלימד אותו תלמוד. בגיל 15 התחיל ללמוד בישיבת וולוז'ין, שם למד עד 1858. יחד עם לימודיו בישיבה למד גם רוסית, צרפתית והשכלה כללית רחבה. ב-1858 נכנס לבית המדרש לרבנים בווילנה. שם למד עד 1863 ואז החל ללמוד מזרחנות באוניברסיטת סנקט פטרבורג. ב-1868 סיים וקיבל תואר מ"א בהיסטוריה. נושא העבודה שלו היה: "דברי הסופרים המוסלמים על הסלאווים והרוסים" (Сказания мусульманских писателей о славянах и русских). אחרי קבלת התואר נשלח הרכבי לברלין על חשבון הממשלה הרוסית כדי שיוכל, בשובו, לקבל את הקתדרה של היסטוריה של המזרח. אבל כשחזר המינוי שלו למרצה בוטל בשל יהדותו[2]. ב-1872 קיבל הרכבי תואר דוקטור על מחקרו בנושא: "על מקום שבתם הקדום של השמים, הארים והחמיים" (О первоначальном обиталище семитов, индоевропейцев и хамитов). באותה שנה התחיל לעבוד בספרייה הקיסרית בסנקט פטרבורג. ארבע שנים אחרי תחילת עבודתו בספרייה נתמנה למנהלה ובתפקיד זה כיהן עד מותו. הרכבי נישא פעמיים. הוא התגרש מאשתו הראשונה אחרי שנות נישואין לא רבות ב-1874, ובהיותו בן 73 נישא פעם שנייה[3].

חיבוריו ומחקריו

אברהם אליהו הרכבי

הרכבי היה מחבר פורה וברשימת פרסומיו עד 1907 שנערכה על ידי שמואל אברהם פוזננסקי ופורסמה ב-1909 בספר זיכרון לאברהם אליהו נמנו 392 חיבורים בעברית, רוסית, גרמנית, צרפתית ואנגלית.

את מחקרו הראשון שעסק בתולדות יהודי רוסיה פרסם ב-1867 בכתב העת הכרמל. במחקריו שפך אור חדש על ההיסטוריה הקדומה של רוסיה ועל ההיסטוריה היהודית רוסית. הוא עסק מ-1864 בהיסטוריה של ממלכת הכוזרים. הוא חקר את ההיסטוריה של דרום רוסיה, הקווקז, קרים וקייב העתיקה. הרכבי טען בספרו היהודים ושפת הסלאווים (1867) שהיהודים בדרום רוסיה דיברו בשפות סלאביות לפני שהגיעו לשם יהודים מאשכנז[4]. הקהילה היהודית ברוסיה נוצרה על ידי יהודים שהיגרו מאזור הים השחור שם הם התיישבו אחרי גלות בבל והם אלה שהשפיעו על הכוזרים[5].

אחד התחומים החשובים בהם עסק היה הקראות. בספרו "זיכרון לראשונים", פרסם חלקים מספרי המצוות הראשונים של הקראים. דרך מחקריו בקראות חשף את זיופיו של אברהם פירקוביץ'. ב-1856 קנתה הספרייה הקיסרית בסנקט פטרבורג תמורת 100,000 רובל את כתבי היד שפירקוביץ' אסף על פי המלצתו של הרכבי[6]. האוסף כולו נקרא בספריה תחת השם: "אוסף פירקוביץ' הראשון". בין כתבי היד שהגיעו היה מה שפירקוביץ' הציג כמצבתו של רבי יצחק סנגרי שהיה, כביכול בן שיחו של המלך הכוזרי וגייר אותו (השם יצחק סנגרי מופיע לראשונה בספר הכוזרי במהדורת יוהאן בוקסטורף). הרכבי עמד על זיוף זה ופרסם את הדבר בספרו Altjüdische Denkmäler aus der Krim[7]. אחרי גילוי זה עמדו גם אחרים על זיופים בכתבי יד אותם גילה פירקוביץ'. "פירקוביץ' פיברק אפיגרפים מזויפים לכתבי יד עתיקים באמת, להוכיח כי בעלי המסורה והמדקדקים, בעלי הניקוד והטעמים, ובכלל חכמי ישראל הגדולים כולם קראים היו"[8]. באותו זמן פרסם מחקרים ותעודות בתולדות היהודים בפולין וליטא. כמו כן עיבד ופרסם חיבורים מכתבי יד מתקופת הגאונים – תשובות, קובצי הלכות, פיוטים ושירי חול[9]. פרסום תשובות הגאונים זכה לקבלה נלהבת בקרב הרבנים שביקשו ממנו להמשיך ולפרסם. הרב אליהו דוד רבינוביץ' תאומים ביקש מהרכבי לחפש בכתבי היד שהגיעו אחר תשובות גאונים שלא התפרסמו קודם לכן. בעקבות התגובות החיוביות על פרסום הקטעים פרסם הרכבי את האוסף הגדול של תשובות גאונים הנקרא על שמו "תשובות הגאונים הרכבי"[10].

תחומים נוספים בהם הרכבי עסק הם:

  • פלאוגרפיה עברית - הוא חקר את כתבי היד השומרוניים של התורה בספריית פטרבורג ותיאר אותם תיאור מקיף.
  • פילולוגיה - הוא פרסם מחקרים פילולוגיים על מילים מצריות, אשוריות ובבליות בתנ"ך.
  • ביבליוגרפיה - הרכבי הכין רישום ביבליוגרפי של כתבי יד של התנ"ך בספרית פטרבורג וכן תיאר את כל כתבי היד בעברית ובערבית באותיות עבריות בספרייה.

הממשלה צרפה את הרכבי למספר משלחות ארכאולוגיות כמו לצ'ופוט-קלה בשנת 1874, לארץ ישראל, סוריה ומצרים בשנת 1886. במסגרת נסיעתו זו ביקר את אביו ושני אחיו בירושלים וכן ביקר במושבות החדשות שהוקמו אז: ראשון לציון, גדרה ופתח תקווה.

בשנת 1884 חידש את הופעתו של מקיצי נרדמים והיה בין ראשי החברה. במסגרת זו הוציא את ספרי תשובות הגאונים.

מ-1864 החל לעבוד בחברת מפיצי השכלה בין היהודים ברוסיה בהתנדבות.

חיבוריו

הספרים שחיבר

מחיבוריו שיצאו בתדפיס נפרד

  • יוסף יהודה בן יעקב הלוי טשארני, ספר המסעות, בארץ קוקז ובמדינות אשר מעבר לקוקז וקצת מדינות אחרות בנגב רוסיא, משנת התרכ"ז עד שנת התרל"ה, הוציא לאור אברהם אליהו הרכבי, ס"ט פטרבורג: בהוצאת החברה "לתרבות השכלה אצל יהודי רוסיא" בפטרבורג, תרמ"ד. באתר ארכיון האינטרנט.
  • אברהם אליהו הרכבי, לקורות הכתות בישראל, ווארשא: דפוס י’ אלאפין, תרנ"ה-1895. הדפסה ראשונה בתוך: צבי גרץ, דברי ימי ישראל, חלק ג’, תרנ"ד, עמ' 491 - 511. באתר ארכיון האינטרנט.
  • אברהם אליהו הרכבי, לקוטים מרב סעדיה גאון, ברדיטשוב: תרנ"ח. הדפסה מיוחדת מתוך: הגרן, ספר א’, תרנ"ח.[14]
  • שמחה אסף, זיכרון לאחרונים, מכתבי רא"א הרכבי לרש"א פוזננסקי, ירושלים: תרצ"ו. הדפסה מיוחדת מ"קבץ על יד", סדרה חדשה, ספר א'.
  • אברהם אליהו הרכבי, לתולדות ר’ שמואל הנגיד, ניו יורק: חבר המסיימים של בית המדרש למורים ובית המדרש ללמודי היהדות שעל יד בית המדרש לרבנים באמריקה, תשי"ח. ‬דפוס צילום מתוך: "מאסף", פטרבורג, תרס"ב.
ספרים אחרים

לקריאה נוספת

  • משה ריינעס, ספר דור וחכמיו : לחקר תולדות ספרות ישראל וגדולי סופריה בדור הזה. חלק א. קראקא, תר"ן. עמ' 59–85.
  • צבי הרכבי, אברהם אליהו הרכבי : מונוגרפיה. ירושלים : מ. ניומן, תש"ך. (נדפס תחילה באישים ודמויות בחכמת ישראל במזרח אירופה לפני שקיעתה)
  • D.M. Dunlop, The history of the Jewish Khazars, New York : Schocken Books, 1967

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אברהם אליהו הרכבי בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ הרכבי, עמ' 116
  2. ^ הרכבי, עמ' 117.
  3. ^ הרכבי, שם.
  4. ^ ריינעס, עמ' 75
  5. ^ ש. סימונסון, היסטוריה יהודית: אמת או בדיה, עמ' 3
  6. ^ זיכרון לראשונים, מחברת רביעית, תרמ"ז, עמ' 1
  7. ^ דנלופ, עמ' 124
  8. ^ הרכבי, עמ' 124
  9. ^ הרכבי, עמ' 119
  10. ^ ש. עמנואל, תשובות גאונים וראשונים מגנזי פירקוביץ, עמ' 106–107
  11. ^ המידע על פי כותר 2 לרשימת מאמריו, והאמור בספרייה הלאומית, תחת: "הרכבי, אברהם אליהו", "זיכרון לראשונים וגם לאחרונים (1880)".
  12. ^ אין פרטים על תוכן המחברות השישית והשביעית: לא ברשימת מאמריו (כותר 5 הוא מחברת חמישית וכותר 6 הוא מחברת שמינית) ולא באתר הספרייה הלאומית (שם כתוב באופן סתמי: "מחברת ששית", "מחברת שביעית", ללא פרוט.
  13. ^ בספר נכתב בטעות ששנת הוצאה היא: 1895.
  14. ^ החוברת מכילה 3 עמודים. חלק נוסף נדפס בתוך: הגרן, ספר ב’, תר"ס.
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

23096274אברהם אליהו הרכבי

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=אברהם_אליהו_הרכבי&oldid=2579081"