שיחה:מחצית השקל/ארכיון

מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל הוא תשלום שעל פי התורה ניתן לצורך מפקד. חז"ל הרחיבו את המצווה לתשלום מס שהוטל על כל זכר יהודי מבוגר לשלם להקדש פעם בשנה. המצווה מופיעה בפרשת כי תשא: "זֶה יִתְּנוּ כָּל הָעֹבֵר עַל הַפְּקֻדִים: מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ, עֶשְׂרִים גֵּרָה הַשֶּׁקֶל, מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל תְּרוּמָה לַה'" (שמות, ל', י"ג)

יש לענ''ד שיבוש בפתיחה שמפריעה למהלך התקין של קריאת הערך

א. הקטע הראשון מדגיש את המחצית השקל בתור משמש למפקד ואילו בכל הערך לא מוזכר ביאור בענין.

ב. הקטע הראשון לא מדגיש את מחצית השקל שהוא בא לצורך גביית הקרבנות. שהוא גם מעיקרי הדבר.

ב. המחצית השקל ניתן לצורך מפקד רק במדבר אבל לדורות אין צריך למנות דווקא במחצית השקל אלא בכל דבר כמו שאול המלך שמנה בחרס וטלאים

איך עכשיו?

כעת תענוג מאוד לקרוא ויישר כחו מאוד מאוד

יש מקום להדגיש שרק בפעם הראשונה שנתנו מחצית השקל אז היה גם ענין למנות את בני ישראל כמו שהביא רש''י שהיה זה לאחר חטא העגל וכמו שהרועה מכניס את צאנו למנין לאחר שנכנסו זאבים לעדר וטרפו כמה מהם אז הוא סופר לדעת את מנין הנותרות

אבל בשאר השנים שנתנו מחצית השקל זה היה בשביל הקרבנות ולא שמענו שעשו מפקד כל שנה ואדרבה כתוב שהיה רק כמה מניינים יחידים במדבר

ולכן מן הראוי לכתוב שם בהקדמה

בפעם הראשונה שנתנו מחצית השקל הוא שימש גם כדי למנות את העם

לשון רש"י, פרק ל פסוק טז:

ונתת אתו על עבודת אהל מועד - למדת שנצטוה למנותם בתחלת נדבת המשכן אחר מעשה העגל, מפני שנכנס בהם מגפה, כמו שנאמר (שמות לב לה) ויגוף ה' את העם. משל לצאן החביבה על בעליה, שנפל בה דבר, ומשפסק אמר לו לרועה בבקשה ממך, מנה את צאני ודע כמה נותרו בהם, להודיע שהיא חביבה עליו.

ואי אפשר לומר, שהמנין הזה הוא האמור בחומש הפקודים, שהרי נאמר בו (במדבר א א) באחד לחדש השני, והמשכן הוקם באחד לחודש הראשון, שנאמר (שמות מ ב) ביום החודש הראשון באחד לחודש תקים וגו', ומהמנין הזה נעשו האדנים משקלים שלו, שנאמר (שמות לח כז) ויהי מאת ככר הכסף לצקת וגו', הא למדת שתים היו אחת בתחלת נדבתן אחר יום הכפורים בשנה ראשונה, ואחת בשנה שנייה באייר משהוקם המשכן.

ואם תאמר, וכי אפשר שבשניהם היו ישראל שוים שש מאות אלף ושלשת אלפים וחמש מאות וחמישים, שהרי בכסף פקודי העדה נאמר כן, ובחומש הפקודים אף בו נאמר כן (במדבר א מו) ויהיו כל הפקודים שש מאות אלף ושלשת אלפים וחמש מאות וחמשים, והלא בשתי שנים היו, ואי אפשר שלא היו בשעת מנין הראשון בני תשע עשרה שנה שלא נמנו ובשנייה נעשו בני עשרים.

תשובה לדבר, אצל שנות האנשים בשנה אחת נמנו, אבל למנין יציאת מצרים היו שתי שנים, לפי שליציאת מצרים מונין מניסן, כמו ששנינו במסכת ראש השנה (ב ב), ונבנה המשכן בראשונה והוקם בשנייה שנתחדשה שנה באחד בניסן, אבל שנות האנשים מנוין למנין שנות עולם המתחילין מתשרי, נמצאו שני המנינים בשנה אחת המנין הראשון היה בתשרי לאחר יום הכפורים, שנתרצה המקום לישראל לסלוח להם, ונצטוו על המשכן, והשני באחד באייר:

לצערי, לא הבנתי מה מטרת ציטוט רש''י

ששני מניינים במדבר היו במחצית השקל.

היכן כתוב ברש''י שהמנין השני גם היה במחצית השקל.

לא שמתי לב שציטטתי את הרש"י השני בלבד:

(טו) לכפר על נפשתיכם - שלא תנגפו על ידי המנין. דבר אחר לכפר על נפשותיכם, לפי שרמז להם כאן שלש תרומות, שנכתב כאן תרומת ה' שלוש פעמים אחת תרומת אדנים,

שמנאן כשהתחילו בנדבת המשכן ונתנו כל אחד ואחד מחצית השקל, ועלה למאת ככר, שנאמר (שמות לח כה) וכסף פקודי העדה מאת ככר, ומהם נעשו האדנים, שנאמר (שמות לח כז) ויהי מאת ככר הכסף וגו'.

והשנית אף היא על ידי מנין שמנאן, משהוקם המשכן, הוא המנין האמור בתחלת חומש הפקודים (במדבר א א) באחד לחדש השני בשנה השנית, ונתנו כל אחד מחצית השקל, והן לקנות מהן קרבנות צבור של כל שנה ושנה, והושוו בהם עניים ועשירים, ועל אותה תרומה נאמר לכפר על נפשותיכם, שהקרבנות לכפרה הם באים.

והשלישית היא תרומת המשכן, כמו שנאמר (שמות לה כד) כל מרים תרומת כסף ונחשת, ולא היתה יד כולם שוה בה, אלא איש איש מה שנדבו לבו:

צודק,