Rotavirus
 Rotavirus
| |
|---|---|
מיקרוגרף אלקטרוני של נגיפי Rotavirus
| |
| מיון מדעי | |
| קבוצה: | קבוצה III (נגיפי dsRNA) |
| משפחה: | Reoviridae |
| סוג: | Rotavirus |
| שם מדעי | |
 Rotavirus
| |
Rotavirus (נגיף רוטה, מהמילה הלטינית rota שמובנה: "גלגל") הוא סוג של נגיף בעל RNA דו גדילי השייך למשפחת Reoviridae. נגיף זה הוא הגורם העיקרי לשלשולים חריפים בקרב פעוטות וילדים. כמעט כל אדם בעולם נחשף לנגיף עד גיל 5 לפחות פעם אחת. עם זאת בעקבות כל הידבקות מתפתחת התחסנות בגוף, כך שהידבקויות נוספות הן פחות חמורות, ומבוגרים נתקפים במחלה רק לעיתים נדירות. ל-Rotavirus שבעה מינים, המסומנים כ-A, B, C, D, E, F ו-G. מין A הוא הנפוץ ביותר ואחראי ללמעלה מ-90% מההידבקויות בבני אדם.
ההדבקה בנגיף היא תוצאה של הדבקה צואתית-פומית (פקו-אוראלית). הנגיף פוגע בתאים במעי הדק וגורם להם ליצור אנטרוטוקסין, המביא לדלקת במערכת העיכול ולשלשולים חריפים, שלעיתים אף גורמים למוות כתוצאה מהתייבשות. אף על פי שהנגיף זוהה עוד ב-1973, ואחראי לכ-50% מן האשפוזים בעקבות שלשולים חריפים בקרב פעוטות וילדים, חשיבותו עדיין אינה מוכרת היטב בקהילת בריאות הציבור ובפרט במדינות מתפתחות. בנוסף לפגיעה בבריאות אדם, פוגע הנגיף גם בבעלי חיים.
מדי שנה מתים בעולם יותר מחצי מיליון ילדים מתחת לגיל חמש כתוצאה מהנגיף, וכמעט שני מיליון נוספים סובלים ממחלה חריפה. בארצות הברית גורם Rotavirus לכ-2.7 מיליון מקרים של דלקות חריפות במערכת העיכול בקרב ילדים, לכמעט 60,000 אשפוזים ולכ-37 פטירות בשנה. פעילות בריאות הציבור למאבק בנגיף מתרכזת בהספקת טיפול של תמיסה נגד התייבשות הניתנת דרך הפה עבור ילדים שנדבקו בנגיף ובחיסון למניעת המחלה.
בישראל, לפני תחילת החיסון כנגד הנגיף, הוא גרם לכ-4,400 אשפוזים של ילדים מדי שנה[1].
היסטוריה
ב-1943 הוכיחו ג'ייקוב לייט (Jacob Light) והוראס הודס (Horace Hodes) שגורם שבודד מצואה של ילדים הסובלים משלשול מידבק יכול לגרום לשלשול בבקר[2]. שלושה עשורים לאחר מכן התגלה כי גורם זה הוא נגיף Rotavirus. מחקר שהתפרסם ב-1971 גילה כי נגיף המצוי בעכברים קשור לנגיף הגורם שלשול בבקר. ב-1973 תיארה החוקרת האוסטרלית רות בישוף נגיפים דומים שנמצאו בילדים עם גסטרואנטריטיס.
ב-1974 תומאס הנרי פלווט (Flewett) הציע לקרוא לנגיף Rotavirus לאחר שהבחין כי כאשר הנגיף נצפה באמצעות מיקרוסקופ אלקטרוני גופיף ה-Rotavirus נראה כגלגל (rota בלטינית); שם זה הוכר באופן רשמי על ידי הוועדה הבינלאומית לטקסונומיה של נגיפים ארבע שנים אחרי כן. ב-1976 תוארו נגיפים דומים גם בבעלי חיים. הנגיפים, שכולם גורמי גסטרואנטריטיס חמור, זוהו כפתוגנים הפוגעים בבני אדם ובבעלי חיים ברחבי העולם. סרוטיפים של Rotavirus תוארו לראשונה ב-1980, ובשנה שלאחר מכן גודלו לראשונה נגיפי Rotavirus מתאי אדם בתרביות תאים של כליות של קופים, באמצעות הוספה של טריפסין (אנזים המצוי בתריסריון של יונקים, והידוע כיום כחיוני לגידולו של הנגיף) למדיום הגידול. היכולת לגדל Rotavirus בתרבית תאים תרמה להאצת קצב המחקר, ובאמצע שנות השמונים כבר נבחנו חיסונים ראשונים לנגיף.[3]
ב-1998 הותר לשימוש חיסון נגד Rotavirus בארצות הברית. ניסויים קליניים בארצות הברית, פינלנד וונצואלה הראו כי החיסון יעיל ב-80% עד 100% במניעת שלשול חריף הנגרם על ידי הנגיף Rotavirus A. היצרן הסיר את התרופה מהמדפים ב-1999 לאחר שהתגלה כי החיסון עשוי לגרום לסיכון מוגבר להתפשלות של המעי (סוג של חסימת מעיים), באחד מתוך 12,000 פעוטות שחוסנו. ניסיון זה עורר ויכוח עז באשר לסיכונים היחסיים ביחס לתועלת הגלומה בחיסון[4]. ב-2006 שני חיסונים חדשים נגד הנגיף הוכחו כבטוחים וכיעילים בילדים. שני החיסונים, ROTARIX[5] ו-ROTATEQ[6], הותרו לשימוש בישראל ב-2007.
תסמינים
גסטרואנטריטיס הנגרמת מ-Rotavirus היא מחלה קלה עד חריפה המתאפיינת בהקאות, שלשולים וחום נמוך. מרגע שנדבק ילד בנגיף, ישנה תקופת דגירה הנמשכת כיומיים לפני הופעתם של תסמינים. התסמינים הראשונים הם לרוב הקאות, ולאחריהם ארבעה עד שמונה ימים של שלשולים. התייבשות שמקורה מהידבקות בנגיף נפוצה יותר מאשר מהתייבשות שמקורה מפתוגנים חיידקיים, והיא הגורם העיקרי למוות כתוצאה מזיהום של Rotavirus.
הידבקות ב-Rotavirus A עשויה להתרחש לכל אורך החיים: ההידבקויות הראשונות גורמות בדרך כלל להופעת תסמינים, אך הידבקויות מאוחרות יותר הן לרוב ללא הופעה של תסמינים, בעקבות הגנה של מערכת החיסון. שיעור ההידבקויות שמלוות בהופעת תסמינים הן לפיכך הגבוהות ביותר בקרב פעוטות מתחת לגיל שנתיים, והשיעור יורד בהדרגה עד גיל 45. הידבקויות בקרב תינוקות זמן קצר לאחר הלידה, על אף שהן נפוצות, הן לרוב קשורות למחלה קלה או ללא הופעת תסמינים; הופעת תסמינים חמורים מתרחשת לרוב בקרב פעוטות מגיל שישה חודשים עד שנתיים, בקרב קשישים ובקרב אנשים בעלי כשל חיסוני. הודות לחסינות הנרכשת בילדות, מרבית המבוגרים אינם רגישים ל-Rotavirus; גסטרואנטריטיס במבוגרים נגרמת לרוב מגורם אחר מ-Rotavirus, אולם הידבקויות של מבוגרים בנגיף, גם ללא הופעת סימפטומים, עלולות להעביר את הנגיף לאנשים אחרים. עיקר ההידבקויות החוזרות בנגיף שבהן מופיעות סימפטומים הן עקב סרוטיפים שונים של נגיף Rotavirus A.
העברה של הנגיף
נגיף Rotavirus עובר באמצעות הדבקה פקו-אוראלית, דרך מגע עם ידיים, משטחים ועצמים מזוהמים וייתכן שגם דרך הנשימה. כל גרם צואה של אדם שנדבק בנגיף עשוי להכיל למעלה מ-10 טריליון חלקיקים של הנגיף[7]; די ב-10-100 חלקיקים כאלו להדבקת אדם נוסף.[8]
הנגיף מידבק מאוד ושמירה על היגיינה אינה מספיקה למניעה של העברת הנגיף: אמצעים סניטריים המספיקים למניעת חיידקים וטפילים, אין בהם די למניעת הנגיף, ושכיחות ההדבקה בנגיף במדינות שבהן הסטנדרטים הבריאותיים גבוהים דומה לזו שבמדינות עם סטנדרטים בריאותיים נמוכים.[9]
אבחון
איבחון של זיהום מנגיף Rotavirus נעשה לרוב בעקבות אבחון של גסטרואנטריטיס שגורם לשלשול חריף. מרבית הילדים המגיעים לבית חולים עם גסטרואנטריטיס נבדקים לזיהוי Rotavirus A. אבחון ספציפי של Rotavirus A נעשה באמצעות זיהוי של הנגיף בצואה בבדיקת ELISA. שיטות אחרות לזיהוי, מיקרוסקופ אלקטרוני ואלקטרופורזה בג'ל, נמצאות בשימוש במעבדות מחקר. באמצעות RT-PCR ניתן לזהות את כל הזנים והסרוטיפים של Rotavirus הפוגעים באדם.
טיפול
טיפול בזיהום חמור של Rotavirus הוא לא ספציפי וכולל טיפול בסימפטומים, ובעיקר באספקת מים. בהיעדר טיפול מתאים, עלול ילד למות כתוצאה מחוסר חמור במים. הטיפול, שתלוי בחומרת השלשולים, עשוי לכלול מתן תמיסה למניעת התייבשות הכוללת מים, או מים עם מלחים, או מים עם סוכרים ומלחים. חלק מן הזיהומים חמורים דיים כדי להצדיק אשפוז שבו ניתנים נוזלים באמצעות עירוי או זונדה, ותוך מעקב אחר אלקטרוליטים וסוכרים בדם.
מניעה - חיסון
חיסון מוחלש נגד מספר זנים של הנגיף קיים וניתן כחלק מחיסוני השגרה בישראל, לילדים שנולדו מנובמבר 2010 ואילך. החיסון יעיל מאוד במניעת מחלה קשה וצורך באשפוז. החיסון ניתן בשלוש מנות: בגיל חודשיים, ארבעה חודשים ושישה חודשים[10]. אין מחסנים נגד רוטה אחרי גיל 8 חודשים ו-0 ימים בישראל. מחקר בינלאומי מקיף אשר כלל מעל ל־72 אלף ילדים מצא כי החיסון מונע 98% ממקרי ההידבקות הקשים בנגיף, 96% מהאשפוזים הנגרמים בגלל הנגיף ו־74% מכלל ההידבקויות[11].
קישורים חיצוניים
- Rotavirus, באתר NCBI (באנגלית)
- Rotavirus, באתר האנציקלופדיה של החיים (באנגלית)
- Rotavirus, באתר GBIF (באנגלית)
- Rotavirus, אתר חיסונים של בית חולים וולפסון
הערות שוליים
- ^ משרד הבריאות, נגיף הרוטה (Rota_Virus)
- ^ Light JS, Hodes HL (1943). "Studies on epidemic diarrhea of the new-born: Isolation of a Filtrable Agent Causing Diarrhea in Calves". Am. J. Public Health Nations Health. 33 (12): 1451–1454. PMID 18015921.
- ^ Vesikari T, Isolauri E, Delem A; et al. (1985). "Clinical efficacy of the RIT 4237 live attenuated bovine rotavirus vaccine in infants vaccinated before a rotavirus epidemic". J. Pediatr. 107 (2): 189–94. doi:10.1016/S0022-3476(85)80123-2. PMID 3894608.
{{cite journal}}: Explicit use of et al. in:|author=(עזרה)תחזוקה - ציטוט: multiple names: authors list (link) - ^ Bines J (2006). "Intussusception and rotavirus vaccines". Vaccine. 24 (18): 3772–6. doi:10.1016/j.vaccine.2005.07.031. PMID 16099078.
- ^ פירוט על ROTARIX במאגר התרופות של משרד הבריאות
- ^ פירוט על ROTATEQ במאגר התרופות של משרד הבריאות
- ^ Bishop RF (1996). "Natural history of human rotavirus infection". Arch. Virol. Suppl. 12: 119–28. PMID 9015109.
- ^ Graham DY, Dufour GR, Estes MK (1987). "Minimal infective dose of rotavirus". Arch. Virol. 92 (3–4): 261–71. doi:10.1007/BF01317483. PMID 3028333.
{{cite journal}}: תחזוקה - ציטוט: multiple names: authors list (link) - ^ Dennehy PH (2000). "Transmission of rotavirus and other enteric pathogens in the home". Pediatr. Infect. Dis. J. 19 (10 Suppl): S103–5. doi:10.1097/00006454-200010001-00003. PMID 11052397.
- ^ אתר "חיסונים" של בית חולים וולפסון, החיסון נגד רוטה
- ^ ד"ר אריה גולדשמיד וריקי סגל, אתר קופת חולים כללית, חיסון רוטה: יעיל ביותר, 07.10.2014 (עדכון אחרון)
הבהרה: המידע במכלול נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה יעוץ רפואי.
33797856Rotavirus