Defense Satellite Communications System

Defense Satellite Communications System (DSCS) (בעברית: מערכת לווייני הגנה לתקשורת) הייתה תוכנית שכללה סדרת לווייני תקשורת לאבטחת תקשורת צבאית. המערכת פעלה במסגרת חיל החלל של ארצות הברית. היא עברה לשלב מבצעי בשנת 1968 ופעלה עד לשנת 2007 כאשר הוחלפה במערכת Wideband Global SATCOM

היסטוריה

בשנת 1960 DARPA התחילה בפיתוח תקשורת צבאית מבוססת לוויינים. תוכנית Advent הייתה מבוססת על טכנולוגיה שטרם פותחה ולכן התוכנית נסגרה בשנת 1962.יחד עם זאת סוכם על המשך פיתוח וחברת Ford Aerospace זכתה במכרז. פותח לוויין שהיה מסוגל להעביר קצב נתונים 1 Mbps. משקל הלוויין היה 45 ק"ג. הוא היה מתוכנן לפעול במשך 3 שנים. הלוויינים הראשונים שוגרו בשנת 1966, המערכת הוכרזה כמבצעית וכללה 34 לוויינים. כל הלוויינים שוגרו מנמל החלל קייפ קנוורל. הלוויינים סיפקו שירותי תקשורת ליחידות לוחמות במלחמת וייטנאם.

בהמשך היא קיבלה שם Initial Defense Satellite Communication System (IDSCS).

בסוף שנות ה-60 של המאה ה-20 סוכם על פיתוח דור המשך - DSCS II. הלוויינים היו אמורים לספק העברת מידע וקול. על הלוויין הותקן פאנל סולארי שסיפק 535 ואט ובנוסף הותקנו סוללות מצברים. ערוץ תקשורת כלל X band. הלוויין פותח בנורת'רופ גראמן. משקל הלוויינים היה 520–611 ק"ג. הם היו מתוכננים לעבודה במשך 5 שנים. הלוויין הראשון שוגר בשנת 1971. הלוויין האחרון סיים את השירות בשנת 2008. כל הלוויינים שוגרו מנמל החלל קייפ קנוורל ובסך הכול שוגרו 16 לוויינים. הלוויינים היו יכולים לספק שירותי קול ב-1300 ערוצים או מידע בקצב נתונים 100 Mbps.

בשנת 1975 הועברה הזמנה לפיתוח DSCS III. הפיתוח בוצע על ידי ג'נרל אלקטריק ויוז איירקראפט. בהמשך בניית הלוויינים עבדה ללוקהיד קורפוריישן. על הלוויינים הותקנו מספר משגרים ופאנל סולארי בהספק 1700 וואט. משקל הלוויין היה 1235 ק"ג והוא היה מתוכנן לעבודה במשך 10 שנים. הלווין הראשון שוגר בשנת 1982 ושיגורים נמשכו עד לשנת 2003. הלוויינים שוגרו מנמל החלל קייפ קנוורל, הסדרה כללה 14 לוויינים. בין היתר הם היו מנוצלים לתקשורת עם תחנות מחקר אמריקאיות באנטארקטיקה בקצב נתונים 30 Mbps^[1]