ALARM
ALARM (ראשי תיבות של: Air Launched Anti-Radiation Missile; מאנגלית: טיל נגד קרינה המשוגר מהאוויר) הוא טיל נגד קרינה בריטי שייעודו העיקרי הוא השמדת מערכות מכ"ם של האויב למטרת דיכוי הגנה אווירית. הוא נמצא בשימוש חיל האוויר המלכותי הבריטי וחיל האוויר המלכותי הסעודי.
הטיל הוא מסוג "שגר ושכח" ובעל יכולת ייחודית של "שוטטות" (loitering). כאשר הטיל משוגר במוד "שוטטות" או כאשר מכ"ם המטרה כבה לאחר השיגור, הטיל פותח מצנח וצונח לאיטו עד שמכ"ם המטרה נדלק, ואז ניצת מנוע הטיל בשנית והטיל טס לעבר המטרה עד לפגיעה.
היסטורית פיתוח
ב-1978 הציג חיל האוויר המלכותי הבריטי את דרישותיו לטיל נגד קרינה:
- שימוש בטיל לא ידרוש כי המטוס יוקדש תמידית למשימות דיכוי הגנה אווירית, ולא ידרוש את התקנתם של חיישנים מיוחדים על המטוס לצורך ביצוע משימות דיכוי הגנה אווירית.
- את הטיל ניתן יהיה לשגר ממטוס הטס במהירות גבוהה ובגובה נמוך מאוד מחוץ לטווח מערכות ההגנה האווירית של האויב.
- הטיל צריך להיות קטן וקל דיו כדי שמטוס טורנדו IDS שיועד לביצוע משימות דיכוי הגנה אווירית יוכל לשאת מספר רב של טילים מסוגו, ושמטוס טורנדו IDS שיועד למשימות תקיפה או סיור יוכל לשאת מספיק טילים מסוגו לצורך הגנה עצמית.
משרד ההגנה הבריטי קיבל הצעות לטיל נגד קרינה חדש בסוף 1982; BAe דיינמיקס הציע את ה-ALARM, בעוד שטקסס אינסטרומנטס חברה ללוקאס אירוספייס והציעה את ה-AGM-88 הארם. מחלוקת התעוררה בין משרד ההגנה הבריטי שהעדיף את ה-ALARM מתוצרת BAe דיינמיקס הבריטית לבין משרד האוצר שהעדיף את טיל ה"הארם" הזול יותר. ב-29 ביולי 1983 הכריז מזכיר ההגנה מיכאל הסלטין על בחירה ב-ALARM. על פי הערכות, ההזמנה הראשונית הייתה לכ-750 טילים עבור חיל האוויר המלכותי הבריטי, כאשר הטילים הראשונים היו צפויים להמסר ב-1987.
פיתוח מנוע הטיל הייחודי, בעל יכולת "בערה-שוטטות-בערה", היה באחריות "רויאל אורדנס". התכנון של רויאל אורדנס למנוע בעל מאפיינים כאלו, שכונה "נות'ץ'" (Nuthatch; מאנגלית: דבקן, סוג של ציפור), היה מורכב. בתחילת 1986 התחוור ל-BAe כי "רויאל אורדנס" נתקלת בקשיים באספקת מנוע הטיל והיא החלה לבחון חלופות. ביולי 1987, BAe, שעד אז הפכה לבעלת "רויאל אורדנס", החליפה את ה-"נות'ץ'" במנוע בעל סיכון נמוך יותר שתוכנן על ידי ביירן-כמי (Bayern-Chemie). עלות העסקה הוכפלה מ-200 מיליון לירה שטרלינג ל-400 מיליון לירה שטרלינג ותאריך המסירה נדחה ל-1990.
היסטורית שירות
שימוש בטילי ALARM נעשה בעימותים הבאים:
- מלחמת המפרץ
- השימוש המבצעי הראשון ב-ALARM נעשה במלחמת המפרץ, ב-1991. דווח כי במהלך המלחמה נורו 121 טילי ALARM. מאחר שהטיל מטפס לגובה רב לאחר השיגור לפני שהוא צולל לעבר המטרה, דווח כי במספר מקרים חשבו בשגגה אנשי צוות אוויר של כוחות הקואליציה, שלא הכירו את הטיל ומאפייניו הייחודיים, כי מדובר בטיל קרקע-אוויר ששוגר לעברם.
- מלחמת קוסובו
- דווח כי במבצע כוח מאוחד ב-1999 ניסו מטוסי טורנדו ECR של הלופטוואפה, מטוסי F-16 "ויילד ויזל" של חיל האוויר האמריקני ומטוסי EA-6B פראולר של הצי האמריקני להשמיד עמדת מכ"ם סרבית באמצעות טילי "הארם". דווח כי לאחר כמעט 100 ניסיונות נפל, נקרא חיל האוויר המלכותי הבריטי, והמכ"ם הושמד באמצעות טיל ALARM יחיד, הודות ליכולת ה"שוטטות" שלו.
מאפיינים
- אורך: 4.3 מטר
- קוטר: 22 ס"מ
- מוטת כנפיים: 72 ס"מ
- משקל: 265 ק"ג
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: ALARM |
- ALARM, באתר חיל האוויר המלכותי הבריטי
- פיתוח וייצור של מנוע רקטי לטיל ה-ALARM, באתר ביירן-כמי
- Carlo Kopp, Matra/BAe ALARM, Australian Aviation, June 1997
