תרבות חומרית
בארכאולוגיה, סוציולוגיה ואנתרופולוגיה, המושג תרבות חומרית (מהמילה חומר) מתייחס להיבט המוחשי-מעשי של התרבות, בניגוד לתרבות הרוחנית שאינה חומרית.
התרבות החומרית היא מכלול החפצים הגשמיים (כלים, ציוד, יצירות אמנות וכדומה) והתהליכים שנוצרו על ידי בני אדם המשתייכים לתרבות מסוימת או שימשו אותם לביצוע משימות משותפות או אישיות וכן הטכנולוגיה בה יוצרו. לדוגמה: מבנים (אוהל או וילה), לבוש, כלים (תנור מיקרוגל, מזגן).
כל חברה מייצרת חפצים לשימושה, יכולות הייצור ומידת התחכום מתפתחות עם הזמן עקב פיתוח ואימוץ טכנולוגיות והתפתחות המדע. הטכנולוגיה משקפת את הידע שהחברה צברה ומיישמת כדי להתקיים בסביבה הפיזית שלה [האוהל הבדואי, האינטרנט – כשפת תקשורת בחברות בינלאומיות].
ההיבט החומרי נותן בעיקר מענה לצרכים האינסטרומנטאליים של האנשים, עוזר בארגון החיים, בכלכלה ובהישרדות.
תרבויות בודדות קופאות על שמריהן ולא מפתחות טכנולוגיות חדשות, אולם רוב החברות מייצרות לעצמן מוצרים על פי צורכי חבריהן.
בכל תקופה ובכל תרבות שיא כושר הייצור שונה מאשר בתרבויות ובתקופות אחרות, ולכן יש לבחון כל תרבות חומרית בהתאם לתקופתה ודרך החשיבה של התרבות אותה בוחנים.
על סמך תוצריה החומריים של חברה, ניתן להסיק מסקנות לגבי תרבותה הלא חומרית, וזאת מאחר שחפצים נועדו לענות על צורך או רצון, ברצונות ובצרכים גלומים רכיבי תרבות כמו נורמות, ערכים ואמונות, ובמימושם גלום הידע הצבור בחברה הנדונה.
ראו גם
קישורים חיצוניים
