תקרית מריה לוז
תקרית מריה לוז (ביפנית: マリア・ルス号事件) הייתה תקרית דיפלומטית בין ממשל מייג'י לבין הרפובליקה של פרו, בשל הספינה הפרואנית, מריה לוז, שנשאה עובדי חוזה סינים שנודעו בכינוי קולי.
רקע
ב-1872 היה נמל יוקוהאמה הנמל הפתוח ביפן לספינות זרות, והעיר הייתה מושבה מערבית משגשגת. הסוחרים המערביים שהתגוררו ביוקוהאמה נהנו מזכויות יתר שהוקנו להם בחוזים לא שוויוניים שנחתמו בין יפן לבין מדינותיהם. בין יתר זכויותיהם עוגנה זכותם שלא להישפט בידי בתי הדין היפניים, אלא בידי הקונסולים שלהם.
התקרית
הספינה הפרואנית, מריה לוז, בפיקודו של הקברניט ריקארדו הֶרֶרָה, הפליגה מהמושבה הפורטוגזית מקאו שבסין לנמל קייאו שבפרו. כשעגנה הספינה לצורך שיפוצים ביוקוהאמה התברר שהספינה נושאת "עובדי חוזה" סינים, נתינים של מחוזות נידחים מדרום קיסרות צ'ינג, שהוחתמו על חוזי עבודה ארוכי טווח במטעים בדרום אמריקה. אחד העובדים קפץ לים, ושחה לעבר "דוכס הברזל", ספינה שהייתה שייכת לצי הבריטי. הקברניט הבריטי העביר את העניין לטיפולו של הקונסול של הוד מלכותה ביוקוהאמה. הדיפלומט ניהל שיחה עם הפועל הנמלט, ושמע על מסכת מחרידה של התעללויות פיזיות שעוברים עובדי החוזה הסינים בבטן הספינה. הדיפלומט הבריטי העביר את הפועל לרשויות היפניות בנמל יוקוהאמה, שהחזירו את הפועל לידיו של הקברניט ריקארדו הררה, לאחר שנזפו בו. כשנמשה על ידי הספינה "דוכס הברזל" עובד חוזה נוסף מן הים הוא דיווח על התעללויות בספינה 'מריה לוז', כולל מכות אכזריות שהוכה הפליט הראשון לאחר שהוחזר לספינה. הבריטים פשטו על הספינה הפרואנית, וגילו שהפועלים מוחזקים שם בתנאים קשים, ולמעשה מדובר בספינת עבדים. על הדיפלומט הבריטי נאסר להתערב, ולכן שלח מברק לשר החוץ היפני, סואֵגִ'ימָה טָנֶאוֹמִי, בבקשה לסייע לפועלים הסינים. סואג'ימה, שהיה לאומן יפני, שאף לבטל את הפריבילגיות של הזרים המערביים ביפן, שהובטחו באותם חוזים לא שוויוניים. הוא הורה לפנות באופן מיידי את כל עובדי החוזה הסינים מהספינה לנמל יוקוהאמה, שם הוחזקו במשמורת, בתנאים טובים, בידי הרשויות היפניות, לעצור את קברניט האונייה, ריקארדו הררה, ולהעמידו לדין בעוון סחר עבדים.
המשפט
הררה, כאדם מערבי, טען שהחוק היפני אינו חל עליו. מכיוון שהוא לבן. למרות זאת הוא הובא לבית המשפט של מחוז קנגאווה. הקברניט הררה ופרקליטיו, כולם בריטים, ניסו ראשית כל את כוחם בטענת סף – שלפיה החוק היפני אינו חל עליהם, שהרי כזרים מערביים הם נהנים מהזכות האקסטריטוריאלית של החוזים הלא שוויוניים. מושל המחוז בפועל, אוֹאֶה טאקו, שישב בראש צוות השופטים, דחה את הטענה, בנימוק כי יפן לא חתמה על חוזי אקסטריטוריאליות עם כל ה'מערביים' או ה'לבנים', אלא עם מדינות ספציפיות – ופרו אינה נמנית איתן. הליך השימוע הראשוני העלה את השאלה, האם עבדות מותרת ביפן. החוק היפני של אותה תקופה, לא התייחס באופן ממשי לשאלה הזאת. בסיום המשפט פסק השופט כי יש לשחרר את כל הפועלים ללא פיצוי, והרשיע את קפטן הררה בסחר עבדים. הקיסר הסכים לחון את הקברניט, שנידון למאה הצלפות שוט, והתיר לו לעזוב את המדינה ללא עונש. כמחויב בחוק, אואה הודיע לקברניט כי אם הוא סבור שחלה על הפועלים חובה להפליג עמו לפרו, הוא רשאי להגיש נגדם תביעה משפטית.
השלכות בינלאומיות
משרד החוץ היפני פרסם את פסק הדין בקרב השגרירויות הזרות, והתגובות היו נזעמות. רוב מדינות המערב, למעט בריטניה, תמכו בעמדת פרו, וגינו את פסק הדין כהפרה בוטה של החוזים הלא שוויוניים שנחתמו עמן. למרות הלחץ הבינלאומי, נותר שר החוץ סואג'ימה איתן בדעתו, ואישר את פסק הדין של אואה. הפרואנים ערערו על הפסיקה בטענה שהפועלים חתמו על חוזים שמחייבים אותם לעבוד בפרו במשך שמונה שנים. השופט בערעור היה שוב אוֹאֶה טָאקוּ. הפעם, התרכז המשפט לא רק בזכויותיה של פרו לפי החוזים הלא שוויוניים, אלא בחוקיות החוזים שנחתמו עם הפועלים הסינים. בפסק דין מנומק וסופי, דחה אואה את כל טענותיהם של הפרואנים. הוא קבע כי החוזה שנחתם עם הפועלים הסינים אינו חוקי משום שהוא כובל אותם בקשרי עבדות, שמנוגד לצדק הטבעי ולחוק הבינלאומי. וסיכם שהחוזה בין הפועלים לקברניט הררה אינו תקף, מנוגד לחוק הבינלאומי ולא ייאכף על ידי ממשלת יפן. נציגיהן של רוב מדינות העולם תמכו בעמדתה של פרו, משום שראו בפסק הדין של אואה ערעור על החוזים הלא שוויוניים ועל הפריבילגיות מהן נהנו זרים מערביים ביפן. היפנים פנו לבוררות, כמקובל באותה התקופה, כשהנוהג היה מינוי בורר - שליט ריבוני של מדינה שלישית - ליישוב סכסוכים. הצאר של רוסיה, אלכסנדר השני, נבחר על ידי היפנים והפרואנים לתווך בסכסוך. הצאר, אשר שחרר את הצמיתים ברוסיה כעשר שנים קודם לכן, תמך בעמדתה של יפן.
30005278תקרית מריה לוז