תסמונת פריז

תסמונת פריז או סינדרום פריז (בצרפתית: syndrome de Paris) היא סוג של הפרעה נפשית שפוגעת באנשים מסוימים בעת ביקורם או היציאה לחופשה בפריז, כתוצאה מהלם מהפער בין המציאות לציפיותיהם ביחס לפריז. התסמונת מאופיינת במספר מופעים פסיכיאטריים כגון: הזיות, תחושות דפרסונליזציה, רדיפה, חרדה, וכן ביטויים פסיכוסומטיים כמו סחרחורת, הזעה ואחרים, כמו הקאות.

תסמונות דומות הם סינדרום ירושלים ותסמונת סטנדל. בדרך כלל התופעה נתפסת כסוג חמור של הלם תרבותי במיוחד בקרב מטיילים יפנים.

היסטוריה

מי שטבע את המונח הוא ד"ר הירוקי אוטה, פסיכיאטר יפני העובד במרכז בית החולים סיינט אן בצרפת בשנות השמונים ופרסם ספר בשם זהה, בשנת 1991. קטאדה תמאמי מבית החולים ניסיי כתבה על חולה יפני מאני-דיכאוני הסובל מתסמונת פריז בשנת 1998.

בשנת 2004 כתבו ד"ר אוטה וקוהוטורס בכתב העת הפסיכיאטרי הצרפתי, כי צרפת הייתה המדינה האירופית היחידה שהציעה טיפול מיוחד לסינדרום זה לאזרחים יפנים בשפתם, כהסכם בין שגרירות יפן למחלקה של ד"ר אוטה במחלקה. בית החולים סיינט-אן. במאמר, הם קובעים כי בין השנים 1988–2004 אושפזו רק 63 חולים יפנים והופנו לד"ר אוטה. 50% היו בני 20–30. מבין 63 החולים, 48 אובחנו כסובלים מהפרעות סכיזופרניות או פסיכוטיות אחרות.

מאוחר יותר עבודתו של Youcef Mahmoudia, רופא בבית החולים אוטל דיו בפריז (Hôtel-Dieu de Paris) , מצביעה על כך שתסמונת פריז היא "פסיכופתולוגיה הקשורה לנסיעות, ולא תסמונת של המטייל." הוא תיאר כי ההתרגשות הנובעת מהביקור בפריז גורמת ללב להאיץ וגורם סחרחורות וקוצר נשימה, וכתוצאה מכך הזיות באופן הדומה לתסמונת סטנדל שתוארה על ידי הפסיכיאטרית האיטלקיה גרציאלה מגריני בספרה 'La sindrome di Stendhal'.

ה-BBC דיווח ב-2006 כי בשגרירות היפנית בפריז היה "קו מוקד 24 שעות ביממה עבור הסובלים מהלם תרבותי קשה", אומנם בשגרירות היפנית ציינו כי אין קו חם כזה. בנוסף, בשנת 2006, מיופי קוסאמה, מהשגרירות היפנית בפריז, אמר לגרדיאן, "ישנם כ-20 מקרים בשנה של התסמונת וזה קורה כבר כמה שנים, עם זאת, בשנת 2011 הצהירה השגרירות כי למרות הדיווחים בתקשורת, היא לא החזירה את אזרחי יפן הסובלים מתסמונת פריז.

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

28804767תסמונת פריז