תסמונת לנוקס-גסטו
תסמונת לנוקס-גסטו (באנגלית: Lennox–Gastaut syndrome ובראשי תיבות: LGS) הידועה גם כתסמונת לנוקס, היא צורה קשה לטיפול של אפילפסיה המתפרצת בילדות ומופיעה לעיתים קרובות בין גיל שנתיים לשש. אפילפסיה זו מאופיינת בהתקפים תכופים וסוגי התקפים שונים ולעיתים קרובות היא מלווה בפיגור שכלי ובעיות פסיכולוגיות והתנהגותיות.
מאפיינים
לרוב, מתרחשת התחלת ההתקפים של חולי LGS בין גיל שנתיים לשש, אולם אין וודאות מוחלטת כי התקפים אלו יופיעו רק בגילאים אלו ולא לפני גיל שנתיים או אחרי גיל שש. יש לתסמונת הקבלות ברורות לתסמונת וסט עד כדי כך שאפשר לרמוז על קשר ביניהן.
תסמונת לנוקס-גסטו מאופיינת בהתקפים יומיים רבים כמו גם בטווח התקפים רחב, יותר מכל תסמונת אפילפטית אחרת. סוגי ההתקפים הנפוצים ביותר הם טוניים, ליליים בדרך כלל (90%). הסוג השני בתפוצתו הוא התקפים מיוקלוניים המתרחשים, לעיתים קרובות, כשהחולים עייפים מדי[1]. התקפים א-טוניים, התקפי ניתוק, פרכוסים חלקיים מורכבים, פרכוסים חלקיים ופרכוסי טוני-קלוני שכיחים גם הם. בנוסף, כמחצית מן החולים יסבלו מסטטוס אפילפטיקוס, בדרך כלל מהסוג שלא מפרכסים בו ומאופיין בסחרחורת, אפתיה וחוסר תגובתיות. ההתקפים יכולים לגרום לאירועי נפילה או לאיבוד משקל. נוסף על התקפים מרובים מסוגים שונים ביום סובלים ילדים שיש להם תסמונת לנוקס-גסטו, לעיתים קרובות, מעיכוב בהתפתחות הפסיכו-מוטורית ומבעיות התנהגות.
שכיחות
לכ-5% מן הילדים עם אפילפסיה יש תסמונת לנוקס-גסטו והיא נפוצה יותר אצל ילדים מאשר ילדות. בעוד שילדים אחדים היו רגילים לגמרי לפני התפתחות ההתקפים, הרי לאחרים היה סוג אפילפסיה כלשהו, כמו תסמונת וסט, שנראתה בכ-20% מן החולים לפני שהתגלתה LGS.
תמותה ותחלואה
שיעור התמותה נע בין 3% ל-7%.[2]
סיבות
הסיבה ל-LGS אינה אחידה. ב-20% מן המקרים מתפתחת התסמונת מתסמונת וסט. ההיסטוריה הרפואית כוללת, לעיתים קרובות, אינפנטיל ספאזם או התקפים מוקדיים וכלליים.
הסוג הנפוץ ביותר של LGS, אשר שיעורו נע בין 70% ל-80% הוא סימפטומטי. אין בכוונה כי לחולי LGS בקטגוריות אחרות אין סימפטומים, אלא שלחולי LGS מסוג זה יש פתולוגיה מזוהה האחראית לכך. זה כולל אנצפלופתיה (נזק מוחי), ליקוי התפתחותי וייתכנו גם מחלות אחרות. גורמים נפוצים הם טרשת קרשית, מחלות מטבוליות תורשתיות, מחלות דלקתיות במוח כמו דלקת מוח, דלקת קרום המוח וטוקסופלזמוזיס וכן פגיעות באונה הקדמית. לחולים אלה יש פרוגנוזה גרועה יותר מאשר לאלה שיש להם LGS אידיופתי.
בכשליש מן המקרים, לא ניתן למצוא שום גורם האחראי ל-LGS. למקרים אלה מתייחסים כתסמונת לנוקס-גסטו קריפטוגנית (ממקור לא ברור) או אידיופתית. חולים נחשבים כחולי LGS אידיופתית אם הם התפתחו בצורה תקינה לפני ההתקפים וקריפטוגנית אם יש חשד לגורם שאיננו ידוע. לא כל החוקרים מזכירים את הקטגוריה השנייה.
תסמונת לנוקס-גסטו עמידה לטיפול תרופתי תועדה בסוגים שונים של פורפיריה. במקרים אלו יש להימנע ממתן תרופות אנטי-אפילפטיות המשפיעות על הפורפירינים. האבחנה עלולה להיות קשה אצל ילדים הזקוקים לאבחון אנזימי או DNA.
אבחנה
באופן כללי ניתן רק להגדיר LGS כתסמונת ו/או להבחין אותה מתסמונות אחרות משום שיש נקודות חפיפה בינה לבין תסמונות אחרות. כיום, העובדה שאין גורם אחיד מסבכת את העניינים.
האבחנה או החשד שיש LGS היא, לעיתים קרובות, יותר נושא לדיון או אפשרות מאשר ודאות. זאת בשל הצורות המגוונות של התסמונת ומשום שהיא חולקת אפיונים דומים עם תסמונות אחרות.
האבחון ברור יותר כאשר האפילפסיה מתגלה אצל החולה בהתקפים רבים ובסוגים שונים עם התבנית הקלאסית ב- EEG - קצב איטי עם תבנית זיז-גל או עם יריית גלים חדה-איטית רב מוקדית ב-1.5 עד 2.4 Hz בזמן שינה. לעיתים קרובות ניתן לראות תבניות טוניות. אבל ידועות וריאציות של תבניות אלה אצל חולים שאין להם אבחנה אחרת מלבד LGS.
בדיקה רפואית כללית מגלה, בדרך כלל, עיכוב התפתחותי וליקוי קוגניטיבי אצל ילדים עם LGS אמיתי. אלה יכולים להיות קודמים להתפתחות ההתקפים. לפעמים עוברות שנתיים עד שההתקפים מתחילים ורק אז האבחנה תהיה ברורה.
חשוב גם לשלול פגמים אורגניים או מבניים במוח על מנת לקבוע אבחנה נכונה של LGS. לצורך כך יכול להיות שיהיה דרוש שימוש בבדיקת MRI או CT. אבחנה שונה חשובה היא תסמונת לנוקס-גסטו מדומה השונה מ- LGS בכך שאין בה התקפים טוניים. בדיקת EEG בשינה מספקת את הבסיס הטוב ביותר על מנת להבחין בין שתיהן.
טיפול
התקפי LGS הם עמידים לטיפול בדרך כלל אך אין זה אומר שהטיפול חסר ערך. האפשרויות כוללות נוגדי פרכוסים, תרופות מרדימות וסטרואידים כמו פרדניזון, נוגדנים וכן חומרים אחרים בעלי השפעה פרמקולוגית שדווחו כבעלי השפעה על חולים אינדיבידואליים.
פרמקולוגיה
אין אף מחקר מדעי שהראה שתרופה מסוימת יעילה במיוחד בטיפול ב LGS . הטיפול הטוב ביותר הוא עדיין לא ודאי. רופינאמיד, למוטריג'ין, טופירמאט ופלבמאט יכולים לעזור כתרופות מסייעות[3].
תרופות שאושרו
תרופות קו ראשון
- ולפוראטים (חומצה ולפרואית, סודיום ולפוראט).
- בנזודיאזפינים, במיוחד קלונאזפאם (ריווטריל, קלונקס), ניטרזפאם וקלובאזאם (פריזיום).
תרופות קו שני
ב- 1999 דיווחו ד"ר סַצ'דֶאוֹ ועמיתיו באוניברסיטה לרפואה ורפואת שיניים של ניו ג'רזי ובית הספר לרפואה על שם רוברט ווד ג'ונסון בניו ברומסוויק ש- 33% מהחולים שלהם בקבוצת טופירמאט חוו הפחתה של לפחות 50% בהתקפים (במיוחד אירועי נפילה והתקפי טוני-קלוני בהשוואה ל-8% בקבוצת הפלצבו[4]. היא נמצאה גם יעילה כתרופה נוספת במאמר שפורסם על ידי ד"ר אדית אלווה מונקאיו ואנטוניו רואיס רואיס במרץ 2003[5].
ד"ר מוט ועמיתים בבית החולים האמריקאי בריימס, צרפת דיווחו ב- 1997 שלמוטריג'ין הייתה יעילה בטיפול ב- LGS עם תופעות לוואי רגילות בקבוצת הניסוי בהשוואה לקבוצת הפלצבו שסבלו מהתקררויות ומחלות ויראליות[6]. שנתיים מאוחר יותר היא אושרה על ידי משרד הבריאות הקנדי כתרופה משלימה בטיפול בתסמונת לנוקס-גסטו אצל מבוגרים וילדים. FDA האמריקאי אישר אותה לשימוש זה באוגוסט 1998[7].
פלבמאט מותווה לטיפול ב LGS במקרה שכל דבר אחר נכשל[8] ונמצא עדיף על פלצבו בטיפול בהתקפים עמידים לתרופות מסוג התקפים מוקדיים והתקפים א-טוניים[9][10]. עם זאת היא ידועה כגורמת אנמיה אפלסטית ורעילות בכבד[11].
תרופות לא מאושרות וכאלה שעדיין במחקר
ויגבטרין נמצאה על ידי פויכט (Feucht) ואחרים כתרופה נוספת יעילה אצל חולים שההתקפים שלהם לא נשלטו במידה משביעת רצון על ידי ולפוראט. מתוך 20 ילדים רק אחד סבל מתופעות לוואי חמורות (דיסקינזיה - אי יכולת לבצע תנועות רצוניות)[12].
ניתוחי
- השתלת קוצב וגאלי
- קורפוס קלוסוטומי (ניתוח להפרדת שני חלקי המוח)
דיאטה קטוגנית
ערך מורחב – דיאטה קטוגנית
דיאטה קטוגנית היא דיאטה הגורמת לקֶטוסיס, מצב בו יש מספר גדול מאד של קֶטונים בגוף. הדיאטה נעשית יותר ויותר נפוצה בטיפול באפילפסיה שאינה נשלטת.
היסטוריה
LGS נקראה על שמם של הנוירולוגים ויליאם ג. לנוקס (בוסטון, ארצות הברית) ואנרי גסטו (מרסיי, צרפת).
ב-2010 נעשה הסרט הדוקומנטרי הראשון שמדגיש מחלה זאת. הוא הופק על ידי חברת איסיי (Eisai) בשיתוף קרן LGS.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ "Childhood seizures – epilepsy and convulsions in children". אורכב מ-המקור ב-8 באפריל 2005. נבדק ב-16 באוגוסט 2005.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Glauser, Tracy A. and Morita, Diego A. (2002). "Introduction". Lennox–Gastaut Syndrome. eMedicine.com, Inc. נבדק ב-8 ביולי 2005.
{{cite web}}: (עזרה)תחזוקה - ציטוט: multiple names: authors list (link) - ^ Hancock, EC; Cross, HH; Hancock, Eleanor C (2009). "Treatment of Lennox-Gastaut syndrome". Cochrane database of systematic reviews (Online) (3): CD003277. doi:10.1002/14651858.CD003277.pub2. PMID 19588340.
- ^ Sachdeo, R. C.; Glauser, TA; Ritter, F; Reife, R; Lim, P; Pledger, G (1999). "A double-blind, randomized trial of topiramate in Lennox-Gastaut syndrome". Neurology. 52 (9): 1882. PMID 10371538.
- ^ Alva-Moncayo, E; Ruiz-Ruiz, A (2003). "Utilidad del topiramato como terapia añadida a esquemas convencionales para el síndrome de Lennox-Gastaut" [The value of topiramate used with conventional schemes as an adjunctive therapy in the treatment of Lennox-Gastaut syndrome]. Revista de neurologia (בספרדית). 36 (5): 453–7. PMID 12640599.
- ^ Motte, J; Trevathan, E; Arvidsson, JF; Barrera, MN; Mullens, EL; Manasco, P (1997). "Lamotrigine for generalized seizures associated with the Lennox-Gastaut syndrome. Lamictal Lennox-Gastaut Study Group". The New England journal of medicine. 337 (25): 1807–12. doi:10.1056/NEJM199712183372504. PMID 9400037.
- ^ Glaxo Wellcome Inc (1998). "Final Printed Labeling—Part 1" (PDF). Lamictal Tablets & Chewable Dispersible Tablets (Lamotrigine) Drug Approval Page. United States Food and Drug Administration Center for Drug Evaluation and Research. נבדק ב-13 בנובמבר 2005.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Felbatol (felbamate)". p. 3. נבדק ב-2007-09-19.
- ^ The Felbamate Study Group In Lennox-gastaut Syndrome (1993). "Efficacy of felbamate in childhood epileptic encephalopathy (Lennox-Gastaut syndrome). The Felbamate Study Group in Lennox-Gastaut Syndrome". The New England journal of medicine. 328 (1): 29–33. doi:10.1056/NEJM199301073280105. PMID 8347179.
- ^ Devinsky, O; Faught, RE; Wilder, BJ; Kanner, AM; Kamin, M; Kramer, LD; Rosenberg, A (1995). "Efficacy of felbamate monotherapy in patients undergoing presurgical evaluation of partial seizures". Epilepsy research. 20 (3): 241–6. doi:10.1016/0920-1211(94)00084-A. PMID 7796796.
- ^ O'neil, MG; Perdun, CS; Wilson, MB; Mcgown, ST; Patel, S (1996). "Felbamate-associated fatal acute hepatic necrosis". Neurology. 46 (5): 1457–9. PMID 8628501.
- ^ Feucht, M; Brantner-Inthaler, S (1994). "Gamma-vinyl-GABA (vigabatrin) in the therapy of Lennox-Gastaut syndrome: an open study". Epilepsia. 35 (5): 993–8. doi:10.1111/j.1528-1157.1994.tb02544.x. PMID 7925171.
הבהרה: המידע במכלול נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה יעוץ רפואי.
