תסמונת הלב השבור

שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית מחלה ריקה. תסמונת הלב השבור (נקראת גם טַקוֹצוּבּוֹ קרדיומיופתיה, באנגלית: Takotsubo cardiomyopathy) היא כשל לבבי זמני הנגרם עקב מועקה נפשית חמורה. הלוקים בתסמונת זו מפתחים כאבים בחזה ושינויי א.ק.ג. ולעיתים גם סימני אי ספיקת לב, אלה עלולים לגרום לאבחנה שגויה של אוטם שריר הלב. תפקוד הלב יורד באופן חד והצורה האופיינית היא שחוד הלב והחלקים הסמוכים אליו אינם מתכווצים ורק החלק הבסיסי של הלב מתכווץ.

מקור השם

המחלה תוארה לראשונה על ידי רופאים יפניים. השם טקוצובו ניתן לתסמונת בשל צורתו האופיינית של הלב המזכירה צורה של טקוצובו, כד המשמש ביפן ללכידת תמנונים. טקוצובו בשפה הרפואית אובחנה לראשונה ביפן בשנות התשעים.

גורמי המחלה

הסיבות לתסמונת הן ככל הנראה תגובת הלב לרמה גבוהה של הורמוני סטרס (אדרנלין לדוגמה) שמופרשים בתגובה למצב הנפשי. בשלב החריף של המחלה היא עשויה להגיע לכדי סכנת חיים, אך למחלה פוטנציאל הפיך ותפקוד הלב לרוב חוזר לנורמה בתוך שבוע. האירועים שעלולים לגרום למועקה נפשית שתוביל לתסמונת:

מוות פתאומי של אדם אהוב
פחד שמעוררת אבחנה רפואית מדאיגה
קורבן התעללות
תאונת דרכים
ניתוח גדול
גירושין
לעיתים אף אירוע משמח מאוד ומפתיע

התסמינים העיקריים

התסמינים העיקריים של תסמונת הלב השבור הם כאב פתאומי ועז בחזה שהוא ביטוי לפרץ של הורמוני לחץ- שיכול להיגרם עלי ידי אירוע מלחיץ מבחינה רגשית. הביטויים של התסמונת עשויים לכלול כאבים בחזה וקוצר נשימה, הפרעות בקצב הלב ואפילו מצב קיצוני כמו הלם קרדיוגני, בו תפקוד הלב נחלש עד שאינו מצליח למלא את צורכי הגוף. בניגוד להתקף לב, ברוב המקרים של התסמונת ניתן לטפל ולהחזיר את תפקוד הלב באופן מלא בתוך מספר שבועות. אדם שחווה את התסמונת בעבר נמצא בסיכון נמוך לאירועים חוזרים. למרות השינויים והתלונות הקליניות בתסמונת הלב השבור, לרוב זמן התאוששות הוא מהיר ונע בין ימים ספורים עד שבועות.

קריטריונים אבחונים:

בשנת 2004 נקבעו קריטריונים אבחונים לתסמונת זו. ארבעה קריטריונים נחוצים לקביעת התסמונת והם:

אקינזיה או דיסקינזיה זמנית של חוד הלב (או של קטעים אמצעיים) עם הפרעות אזוריות בתפקוד החדר השמאלי, המשתרעות מעבר לפיזור אנטומי של עורק אפיקרדיאלי אחד.
היעדר היצרות של עורק כלילי או בקע חד של רובד טרשת.
שינויים חדשים בתרשים האק"ג (עליית מקטע ST או היפוך גלי T).
היעדר חבלת ראש, דימום תוך-גולגולתי, פאוכרימוציטומה, מחלת היצרות עורקים כליליים, דלקת בשריר הלב או קרדיומיופתיה היפרטרופית.

ההבדל בין אוטם שריר הלב לתסמונת הלב השבור

התסמונת עשויה להיות מאובחנת בטעות כאוטם שריר הלב בגלל התסמינים הדומים, אולם שלא כמו באוטם, בתסמונת הלב השבור אומנם קיימים שינויים מבניים ממשיים בלב, אך לא קיימת עדות לחסימה של עורקי הלב. כאשר בוחנים את פעילות הלב עצמו באמצעות בדיקת אקוקרדיוגרפיה, ניתן לראות אזור מסוים בלב הופך לגדול יותר באופן זמני ויכולת שאיבת הדם נפגעת וירדת.

האבחנה בין התקף לב לבין התסמונת מתבצעת באמצעות הדמיית חדרי הלב, הנעשית או בצנתור או באמצעות אולטרה-סאונד.

הבדיקה מדגימה ירידה בתפקוד הלבבי ואת אותה התרחבות חוד הלב בצורת לוכד תמנונים, אשר העניק לתסמונת את שמה.

תופעה נוספת שמסייעת באבחנה היא שהשינויים במראה ובתפקוד הלב חולפים לחלוטין לאחר מספר שבועות בתסמונת הלב השבור. חשוב לאבחון את התסמונת כיוון ש-1 מתוך 5 הלוקים בתסמונת יפתח סיבוכים, שיעור הדומה לשיעור הסיבוכים מאוטם שריר הלב. סיבוכים אלו, אשר נפוצים יותר בקרב צעירים אשר חוו עקה גופנית, כוללים הפרעות קצב לבביות, אירועים מוחיים ואף מוות. למרות זאת, לאחר חלוף הימים הראשונים, הפרוגנוזה של תסמונת הלב השבור נחשבת לטובה.