תמר קפלנסקי
| לאום | ישראל |
|---|---|
| מקום לימודים | אוניברסיטת תל אביב |
| שפות היצירה | עברית |
| יצירות בולטות | על מקום המצאה |
תמר קפלנסקי (נולדה ב-27 בנובמבר 1973) היא עיתונאית, פובליציסטית, סופרת, מתרגמת ומוזיקאית ישראלית.
ביוגרפיה
נולדה בפריז לאמנון ולאביבה קפלנסקי וגדלה לסירוגין בצרפת ובישראל. היא בוגרת תיכון מקיף א' באשדוד, שירתה בנח"ל ומאוחר יותר כקצינת שלישות. לאחר הצבא למדה בבית הספר רימון. קפלנסקי בוגרת תואר שני בספרות כללית בהצטיינות יתרה מאוניברסיטת תל אביב. עבודת התזה שלה עוסקת בנושא השואה כטראומה מודחקת בסיפורת הדור השני המאוחרת, וזיכתה אותה בפרס גולדהירש לעבודת מוסמך מצטיינת בנושא מחקר השואה, מטעם מכון בן-גוריון לחקר ישראל והציונות.
קריירה עיתונאית
בשנת 2003 החלה קפלנסקי לעבוד כעורכת תרגום ומאוחר יותר כעורכת משנה של מגזין קוסמופוליטן ישראל. ב-2007 החלה לעבוד כעורכת בידיעות אחרונות, תחילה במוסף 24 שעות ואחר כך ב-7 ימים. בעבודתה העיתונאית קפלנסקי מחויבת לנושאים חברתיים ולסוגיות פמיניסטיות, ועוסקת בהם רבות ככותבת וכעורכת. בין השאר כתבה על פינוי התושבים בגבעת עמל ובשכונות דרום תל אביב, על מעצרים מנהליים, על גזענות בישראל, על זכויות יולדות ועל נושאים הקשורים בפגיעות ואלימות נגד נשים ועוד. במקביל לעבודתה כעורכת פרסמה טורי דעה בנושאים חברתיים ופוליטיים, והיא חתומה על שתי חשיפות בעניין פרשת ילדי תימן, מזרח ובלקן: ב-2017 ראיינה את שולמית מליק, שעבדה כמטפלת בבית תינוקות במעברת יציב בשנות ה-50, וב-2018 ראיינה את שושנה שחם שעבדה כאחות מתלמדת במחנה ראש העין, ושמעה מהשתיים כי היו עדות למסירת תינוקות לאימוץ לא חוקי בלי הסכמת הוריהם.[1][2]
בשנת 2020 עברה לעיתון הארץ, לאחר שפרסמה בו את התחקיר על העיתונאי יהודה נוריאל.[3] קפלנסקי עוסקת בתחקירי Me Too וכותבת טורי דעה בנושאים הקשורים בעיקר לזכויות נשים ופמיניזם.
על מקום המצאה
ב-2019 פרסמה את הרומן "על מקום המצאה", שיצא בהוצאת כתר ובעריכת יערה שחורי. הספר מספר את סיפורה של הגר, הנוסעת להודו לחתונת חברתה הטובה, כשהיא מותירה מאחור בעל ושתי בנות בדרך להרפתקה שעתידה לשבש את חייה.[4]
תרגום
קפלנסקי תרגמה מצרפתית את ספרו של ההוגה הצרפתי-אנטילי פרנץ פנון, "עור שחור, מסיכות לבנות" (הוצאת מעריב, 2003), ואת ספרו של ההוגה הפוליטי והאקטיביסט פול לפארג, "הזכות לעצלות" (הוצאת נהר ספרים, 2004).
מוזיקה
בשנת 2011 השתתפה בפרויקט "מסע אספלט", אסופת ביצועים חדשים לשירי סשה ארגוב, שבה ביצעה את השיר "לא ידעתי מה".[5] בשנת 2014 השתתפה באלבום "טוב שהעולם גדול - משירי אבות ישורון", שבו הלחינה וביצעה את השיר "הבהוב המציאות".[6] קפלנסקי גם הלחינה וביצעה שני שירים של לאה גולדברג: "בהרי ירושלים" ו"הלא ידענו", שאותו הלחינה עם ערן ויץ. בשנת 2018 הקליטה עם אורי רוסו את "רחמנא", גרסה חדשה לשיר העממי של חב"ד.
חיים אישיים
מתגוררת ברמת גן ואם לשני בנים. בשנת 2018 חלתה בתסמונת רמזי האנט, שהותירה אותה עם שיתוק של חצי הפנים.[4]
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^
תמר קפלנסקי, "הבנתי שהם לוקחים את הילד כמו מתנה כזאת", באתר "ידיעות אחרונות", 9 באוגוסט 2017
- ^ תמר קפלנסקי | צילום: אפרים ארדה, "שאלתי את האחיות: למה לוקחים את התינוקות?", באתר "ידיעות אחרונות", 3 באוקטובר 2018
- ^
שגיאות פרמטריות בתבנית:הארץ
פרמטרי חובה [ 4 ] חסרים "קראתי לו השטן": נשים מספרות על ההתעללויות מצד העיתונאי יהודה נוריאל, באתר הארץ - ^ 4.0 4.1 רונן טל, "למדתי שאני לא טובה בלהתייאש", אתר Ynet, 11 בספטמבר 2019
- ^ אסף נבו, אם תרצו: אמנים שרים סשה ארגוב, Ynet , 3 במרץ 2011
- ^ השיר: "הבהוב המציאות" מאת אבות ישורון, אתר שירונט
31774761תמר קפלנסקי
- פמיניסטיות ישראליות
- עיתונאיות ישראליות
- סופרות ישראליות
- מתרגמות ישראליות
- מתרגמות לעברית
- פובליציסטיות ישראליות
- מוזיקאיות ישראליות
- נכות: ישראלים
- רמת גן: אישים
- פמיניסטים ישראלים
- עיתונאים ישראלים
- סופרים ישראלים
- מתרגמים ישראלים
- מתרגמים לעברית
- פובליציסטים ישראלים
- מוזיקאים ישראלים
- עיתונאים כותבי עברית
- סופרים כותבי עברית
- עיתונאיות כותבות עברית
- סופרות כותבות עברית
- ישראליות ילידות צרפת
- ישראלים ילידי צרפת
- בוגרות רימון בית ספר למוסיקה
- בוגרי רימון בית ספר למוסיקה
- חיילי חטיבת הנח"ל
- ישראליות זוכות פרסים
- עורכות עיתונים ישראליות
- עורכי עיתונים בשפה העברית
- עורכות עיתונים בשפה העברית
- עורכי עיתונים ישראלים
- ישראליות שנולדו ב-1973
- ישראלים שנולדו ב-1973