תיאום עין-יד
תיאום עין-יד היא היכולת ליצור קואורדינציה בין תנועת שרירי היד לבין תנועת שרירי העין בהתאם למידע החזותי שמתקבל ממנה (ראייה). לשם כך נדרשים יכולת תפיסה חזותית-מרחבית לצד יכולת שליטה מוטורית ביד ובכף היד.
שימושים
ישנן מיומנויות רבות המתבססות על תיאום עין-יד. למשל, רוב השימוש בכלים ובמכונות מצריך יכולת כלשהי של תיאום עין-יד (כמו גזירה במספריים, נהיגה ועוד), וכך גם השימוש בכלי כתיבה לצורך יצירת כתב יד. כל פעולה המערבת עיבוד מידע חזותי המנחה פעילות מוטורית בידיים, החל מהושטת היד לתפיסת עצם שהאדם רואה ורוצה לקחתו, ועד לפעולות מורכבות כגון נגינה על פי תווים ושימוש במחשב, מצריכה תיאום תקין בין העין ליד.
התפתחות
היכולת לתיאום עין-יד מתפתחת כחלק מהתפתחות גוף האדם והיא מתחילה במהלך הינקות.
תיאום עין-יד משפיע על התפתחות יכולות מוטוריקה גסה ועדינה בקרב ילדים, וכן על ההיבטים הגרפיים בהתפתחות ציורי ילדים ובכתיבה. בהתאם לכך, פעילויות רבות במסגרת גני הילדים מכוונות לפיתוח תיאום עין-יד לקראת בית ספר יסודי. אחת הפעילויות המאפשרת פיתוח של תיאום עין יד בגילאים אלו היא שימוש בספר צביעה.
המשחק מעודד את הילד לאמן ולתרגל מיומנויות גופניות, תוך שיפור השליטה המוטורית והקואורדינציה.[1] משחקים רבים יכולים לפתח תיאום עין-יד, כגון משחקי ספורט, משחקי כדור, "חמש אבנים", משחק ידיים, "סבתא סורגת" ועוד. כמו כן, ישנם צעצועים שמטרתם לפתח תיאום עין-יד, כגון הך פטיש.
פגיעה בתיאום עין-יד
ישנם מספר מצבים והפרעות קליניים בהם אחד התסמינים הוא פגיעה בתיאום עין-יד. למשל, מיומנות זו יורדת מבחינת מהירות הביצוע שלה ככל שהאדם מזדקן יותר, וזאת בשל התנוונות הדרגתית של הצרבלום במוח האדם המתרחשת בגיל מבוגר ומשפיעה על יכולתו לעבד מידע חזותי ולקשר אותו לתנועה של היד.[2] קושי משמעותי בתיאום עין-יד ניכר במחלות כמו פרקינסון וסינדרום באלינט ומצבי אטקסיה ויזואלית.
טיפול
במקרים בהם עולה קושי בתיאום עין-יד אשר עשוי להפריע לאדם בתפקודים שונים בחיי היום יום, במערכת החינוך או בשוק העבודה, מופנה האדם לטיפול באמצעות ריפוי בעיסוק. טיפול זה מסייע בשיפור התיאום באמצעות תרגילים מגוונים לשיפור התפיסה החזותית והתכנון המוטורי בהתאם למידע חזותי.
