תחבורה באיי פארו
ההיסטוריה של התחבורה באיי פארו, מתחלקת לארבע תקופות נפרדות:
עד סוף המאה ה-19
עד סוף המאה ה-19, אמצעי התחבורה היחידים בין האיים היו סירות שהפליגו מאי לאי. באיים עצמם הלכו התושבים ברגל. בעלי האמצעים ובני המעמדות העליונים רכבו על סוסים, או נסעו בעגלות רתומות לסוסים.
תחילת המאה ה-20
מתחילת המאה ה-20, התפתחו קווי מעבורת בין האיים. בין שתי מלחמות העולם החלה להתפתח באיים התחבורה הציבורית - בעיקר מוניות ואוטובוסים. היו גם מעט מכוניות פרטיות.
אחרי מלחמת העולם השנייה
אחרי מלחמת העולם השנייה, החל השימוש במעבורות מודרניות, המסוגלות לשאת מכוניות מאי לאי. מעבורות אלה אפשרו לראשונה נסיעה במכונית מעיר לעיר בין האיים.
שנות ה-60 ואילך - עידן המנהרות והגשרים
בתקופה זו החלו לבנות מנהרות המקשרות את האיים השונים. בניית המנהרות אלה החלה בשנות ה-60 של המאה ה-20, והגיע לשיאה בשנות ה-70. בשנת 1973 נבנתה מנהרה בין העיר נוראסקאלה שבאי אייסטורוי, לבין העיר נסוויק שבאי סטריימוי. בשנת 1976 נבנתה מנהרה נוספת בין איים אלה, וכן גשר המקשר בין שני האיים, שכונו מעתה "היבשת" ("Meginlandið"). בשנת 1975 נבנה גשר בין ויד'וי ובורד'וי, וב-1986 נבנה גשר בין בורד'וי וקונוי, שקישר את הבירה לאיים הדרומיים.
בשנת 2002 נבנתה מנהרה בין סטריימוי וואוגר (שבו נמצא שדה התעופה של האיים). מנהרה המקשרת בין אסטורוי לבורד'וי נפתחה בשנת 2006. עם השלמתה, 85% מתושבי האיים מקושרים בגשרים או מנהרות.
נמלים, מסילות ברזל ודרכים
באיים אין מסילות ברזל. באיים 458 ק"מ של כבישים, מתוכם 450 ק"מ של דרכים סלולות.
בין נמלי האיים ניתן למנות את:
צי סוחר
לאיים צי סוחר הכולל שש ספינות, המסוגלות לשאת 22,853 טונות מטען (נכון לשנת 1999). ספינות אלה כוללות שתי מכליות, מכלית נפט אחת, ספינת קירור אחת, מעבורת, וספינת נוסעים למרחקים קצרים.
שדות תעופה
באיים שדה תעופה אחד - נמל התעופה ואוגר, ובו מסלול נחיתה אחד באורך 1,799 מטרים.
ראו גם
קישורים חיצוניים
