תותח 7.5 ס"מ PaK 40
 | |
| ה-PaK 40 מוצג במוזיאון הפיני בעיר פארולה. | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| מדינה מייצרת |
 גרמניה הנאצית |
| שנת ייצור | 1945-1942 |
| דגם קודם | PaK 38 |
| מערכה מרכזית | מלחמת העולם השנייה |
| מידע טכני | |
| אורך | 3.7 מטר |
| משקל | 1,425 ק"ג |
| מערכות נשק | |
| קליבר | 75 מ"מ |
| אורך קנה | 2.46 מטר |
| סוגי תחמיש | חודר שריון, נפיץ |
| משקל פגז | 6.8 ק"ג (ח"ש), 5.4 ק"ג (נפיץ) |
| זווית צידוד | 45 מעלות |
| זווית עלרוד | 5°- עד 22°+ |
| קצב אש | 14 פגזים לדקה |
| מהירות לוע | 550 עד 930 מטר לשנייה |
| טווח מקסימלי | 7,680 מטר |
תותח 7.5 ס"מ PaK 40 (ראשי תיבות של Panzerabwehrkanone - תותח אנטי טנקים) היה תותח נ"ט מתוצרת גרמניה הנאצית שפותח בשנים 1941-1939 על ידי חברת רייהמנטל. כ-23,500 יחידות של ה-PaK 40 נבנו במהלך המלחמה, והוא היה לאחד מתותחי הנ"ט הנפוצים של גרמניה במלחמה. התותח הותקן גם על מספר כלי רכב משוריינים ביניהם המרדר 3.
היסטוריה
פיתוחו של ה-PaK 40 החל בשנת 1939, עת שחברת קרופ ורייהמנטל קיבלו חוזה לפיתוחו של תותח נ"ט בקוטר 7.5 ס"מ. בתחילה העדיפות לפרויקט הייתה נמוכה, אולם הופעתם של טנקי הT-34 והKV-1 במהלך מבצע ברברוסה ב-1941 נתן קדימות לפרויקט. הדגמים הראשונים של התותח נשלחו בנובמבר 1941 לחיילים בחזית המזרחית. באפריל 1942 היו לוורמאכט 44 יחידות של ה-PaK 40 בשירות.
עיצובו של ה-PaK 40 כמעט ולא נשתנה במהלך תקופת ייצורו (1941 ועד לסיום המלחמה). כ-23,500 כלים נבנו, מתוכם 11,728 ב-1944 לבדה. 6,000 תותחים שימשו כחימושם של משחית הטנקים מרדר 3 (דגם M), רק"ם הסיור Sd.Kfz. 234/4 וזחל"ם Sd.Kfz. 251. בנוסף שימש ה-PaK 40 כבסיס לפיתוחו של תותח הטנקים KWK 40, וגרסה אוטומטית קלה יותר של התותח הותקנה על מטוס הקרב הנשל HS129.
ה-PaK 40 סופק בין היתר גם לבעלות בריתה של גרמניה. מספר כלים שנשבו בחזית המזרחית הופעלו על ידי הצבא האדום. לאחר סיום המלחמה נשאר ה-PaK 40 בשירות מספר מדינות אירופיות, ביניהן אלבניה, בולגריה, צ'כוסלובקיה, פינלנד, נורווגיה, הונגריה ורומניה[1].
ביצועים
התותח היה אפקטיבי כנגד כמעט כל טנקי בעלות הברית עד לסיומה של המלחמה. התחמושת הסטנדרטית של התותח הייתה פגז חודר שריון (במשקל 6.8 קילוגרם), בעל טווח אפקטיבי של 2,542 מטר, מהירות לוע של 750 מטרים ויכולת חדירה של 132 מ"מ של פלדה (בזווית של 90 מעלות) ממרחק של 500 מטר. מאוחר יותר הוצג ה-AP40, פגז חודר שריון בעל ליבת טונגסטן (במשקל 3.18 קילוגרם) אשר היה בעל ביצועים טובים יותר, אולם הפך לנדיר ככל שהמלחמה התקדמה. בנוסף, ה-PaK 40 יכל לשמש ככלי ארטילריה למקרה הצורך ולירות פגזים נפיצים (במשקל 5.4 קילוגרם) עוצמתיים[2].
אחד החסרונות של ה-PaK 40 היה משקלו; הוא היה כבד בהרבה מה-PaK 38 (אותו נועד להחליף), והנעתו בשטח קשה (במיוחד בחזית המזרחית) ללא גרר היה למשימה קשה ביותר. כלים רבים ננטשו על ידי צוותיהם בנסיגות של הצבא הגרמני.
קישורים חיצוניים
- דו"ח מודיעין של בעלות הברית על ה-PaK 40
- The Pak 40 Anti-Tank Gun
- World War II Database: 7.5 cm PaK 40 Anti-Tank Gun
הערות שוליים
- ^ Military Factory: PaK 40 Anti-Tank Gun
- ^ Bishop, Chris. The Encyclopedia of Weapons of WWII: The Comprehensive Guide to over 1,500 Weapons Systems, Including Tanks, Small Arms, Warplanes, Artillery, Ships, and Submarines, Metrobooks 2002', עמ' 184
