תותח נגד מטוסים "3.7
 | |
| תותח נגד מטוסים "3.7, מוזיאון חיל האוויר הדרום אפריקני, פרטוריה, 2014 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| מדינה מייצרת | בריטניה |
| שנת ייצור | 1937 - 1959 |
| מערכה מרכזית | מלחמת עולם שנייה, מלחמת קדש 1956 |
| מידע טכני | |
| אורך | 4.96 מטר |
| משקל | 9,317 ק"ג |
| מרכב | נייד עם התקן למצב קבוע |
| צוות | 7 |
| מערכות נשק | |
| קליבר | "3.7 (94 מ"מ) |
| אורך קנה | (4.7 מטר) "185 L50 |
| סוגי תחמיש | נפיץ, רסיק אוויר |
| משקל פגז | 12.7 ק"ג נפיץ, 28 ק"ג רסיק אוויר |
| זווית צידוד | 360 מעלות |
| זווית עלרוד | 5 - 90 מעלות |
| קצב אש | 20 פגזים לדקה |
| מהירות לוע | 792 מטר לשנייה |
| טווח מקסימלי | 18,800 מטר אופקי, 9,000 מטר אנכי |
תותח נגד מטוסים "3.7 (98.4 מ"מ) הוא תותח כבד נגד מטוסים נגרר שנע על מרכב בעל ארבעה גלגלים מתוצרת בריטית. זה היה התותח הכבד ביותר להגנה נגד מטוסים ששימש את צבאות בעלות הברית במלחמת העולם השנייה. הפגז הגיע לגובה מקסימלי של 9,000 מטר.
פיתוח
עד אמצע שנות ה-30 של המאה העשרים היו המטוסים בעלי מגבלות טיסה נמוכות של גובה ומהירות. התותחים הנגד מטוסים בקוטר "3 היו יעילים דיים לאיומים מסוג כזה. עם הופעת המטוסים המהירים בעלי יכולת רום טיסה מוגדל עד לגובה של 30 אלף רגל, נדרש נשק חדש. הנשק הזה היה תותח ה-"3.7.
הגורם העיקרי לקידום הפיתוח של תותח זה היה הכנסת מכשיר המכ"ם לשימוש הצבאי. מכשיר זה העניק למערכות הנ"מ יכולת גילוי ואיכון מהירה. לשם כך נדרש תותח בעל טווח מוגדל, מהירות לוע וקצב אש מהיר יותר. בינואר 1938 היו עדיין ברשות מערך הגנת הנ"מ הבריטית כ- 180 תותחים מיושנים בקוטר "3 (76 מ"מ).
תכונות מיוחדות
- תותח נ"מ חד- קני
- מכוון מכ"ם חצי אוטומטי, הפגז בעל מרעום זמן (ללא השמדה עצמית)
- סוללה בת 7 קנים
- הוצב להגנה על שדות תעופה, ערים ומאכזי אוכלוסייה
- מכ"ם מסוג ראשוני, פשוט ולא משוכלל
מלחמת העולם השנייה
הייצור החל באופן מזורז ללא בעיות שהן וכבר בספטמבר 1939 כבר היו ברשות מערך הנ"מ כ-40 תותחים "3.7. בתקופת המערכה על בריטניה היו ברשות מערך ההגנה כ-1140 תותחים. פיתוח הדגמים השונים נמשך עד לדגם האחרון סימן 6 (Mk VI) שהיה בשרות עד 1959. התותח נגרר על ידי רכב כבד מסוג מטאדור. לא נעשה שימוש בתותח כנשק נגד טנקים בניגוד למקבילו ה-88 הגרמני עקב משקלו הכבד. התותח שקל קרוב לכפליים ממקבילו הגרמני. עקב זאת הצבתו דרשה זמן רב שלא אפשר הפעלה מהירה כנגד טנקים. פרט לכך התותחים היו בדרך כלל תחת פיקוד ברמה גבוהה שלא היה לה קשר עם כוחות הקרקע.
בעת הצבתו לפעולה, היה צוות התותח פותח ארבע זרועות לצדדים, לכל זרוע היה בסיס רחב דמוי צלחת שהוצב על הקרקע. מרכב זה היה משחרר את העומס והרתע מהגלגלים ומעביר אותו ישירות לקרקע.
לפי המידע ממקורות בריטים, היה התותח בשימוש הצבא הבריטי, הניו זלנדי, הקפריסאי, הנפאלי והישראלי.
מלחמת העצמאות
אין ידיעות רשמיות על הפעלת תותח מסוג זה על ידי צבאות ערב.
איזכור יחיד לתותחים אלה מופיע בתיאורו של הטייס פלטיאל מקלף שיצא לטיסת צילום שהוגדרה כחשובה ביותר ערב "מבצע עשר המכות" במטוס מסוג פיירצ'ילד עם הצלם מונטי גולדברג. בעוברם מעל ריכוזי הצבא המצרי במערב הנגב זיהה פלטיאל בבירור את סוללות התותחים האלה שנעזרו במערכות מכ"ם לאיכון המטוסים. התותחים ירו לעברו והוא כנראה נפגע מהם, אך המשיך בטיסתו עד לשלב שנאלץ לנטוש[1].
(ייתכן שפלטיאל מקלף ראה את תותחי ה-88 הגרמניים וזיהה בטעות כתותחים בריטים נגד מטוסים מסוג "3.7).
בשרות צה"ל
תותחים מסוג זה נרכשו באנגליה והגיעו לצה"ל לפני מבצע קדש, בשנת 1955. סוללה אחת שהוצבה באזור מחנה יונה לשעבר כמעט והפילה בטעות מטוס מוסטנג ישראלי. התותחים הוצאו מהשרות בשנת 1967 עם הגעת תותחי ה-L-70.
תצוגה מוזיאלית
שני תותחים מוצגים במוזיאון בתי האוסף של צה"ל ביפו.
תותח אחד בגן בקריית מוצקין.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ ראה כתבתה של טלי בן יוסף, גיליון 165 של בטאון חיל האויר, אוקטובר 2005