תומאס סטיוארט סמית'
שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית אמן ריקה. תומאס סטיוארט סמית', Thomas Stuart Smith (1815–1869) היה צייר ופילנתרופ סקוטי הידוע ביצירת מוזיאון סטירלינג סמית וגלריה לאמנות, הממוקם בסטירלינג, סקוטלנד.
ביוגרפיה
תומאס סטיוארט סמית' נולד בשנת 1815 כאחיינו הבלתי חוקי והסודי של אלכסנדר סמית', שהייתה לו האחוזה בגלסינגל, דנבליין, סקוטלנד. אחיו של אלכסנדר, האב, שלח את תומאס לבית ספר בצרפת בזמן שניהל את עסקיו בקנדה ובאיי הודו המזרחית. בשנת 1831 לא שולמה לו המלגה ותומס חשב שאביו כנראה מת. הוא חזר לאנגליה, כאשר הוא ודודו התוודעו אחד לשני בפעם הראשונה. הם לא נפגשו קודם, אבל אלכסנדר שלח לו סכומי כסף מדי פעם.[1]
סמית התחיל לעבוד כמורה. מאוחר יותר הוא החל להתעניין בציור בעזרת צייר איטלקי שאותו פגש בזמן ששימש כמורה נודד במשפחות בריטיות. דודו אלכסנדר נתו לו מימון כדי שיוכל לנסוע ולצייר באיטליה החל מ-1840.
בסוף אותו עשור, סמית' שלח את עבודתו גם לסלון האמנויות היפות בפריז וגם באקדמיה המלכותית בלונדון. את הציור הראשון שלו באקדמיה המלכותית קנה פרופסור אוון, מכר של אדווין לנדסיר, שנאמר כי העריץ אותו.[1]
ירושה
בשנת 1849 נפטר אלכסנדר סמית'. תומאס השתלט על אחוזת המשפחה ב-1857 לאחר שהתחרה על הירושה, עם שמונה עשר טוענים נוספים. במהלך שמונה השנים שבהן חיכה בתקווה לירושתו, הוא לימד אמנות בבית הספר לעיצוב בנוטינגהאם. ג'יימס אורוק, האספן וצייר צבעי המים, היה אחד מתלמידיו. סמית' היה מוכר באסכולת ברביזון לציור ריאליסטי, כולל ציירי החיות קונסטנט טרויון וג'ון פיליפ.
לאחר שרכש את האחוזה, הוא שמר עליה רק שש שנים. הוא מכר אותה והשתמש בכספים כדי לעבור ללונדון. ההוצאות המשפטיות שלו היו גבוהות. הונו החדש אפשר לו ליצור אוסף אמנות בסטודיו בכיכר פיצרוי שכלל עבודות שלו. הוא החליט להקים מוזיאון בסטירלינג שיכיל את האוסף החדש שלו. הוא תכנן תוכניות לספרייה, מוזיאון וחדר קריאה והציע 5,000 פאונד למועצה אם יוכלו לתרום אתר בתוך שנתיים. הוא חתם על החוזה בנובמבר 1869. הוא לא ראה את תוכניותיו מתגשמות כאשר הוא נפטר באבניון, חודש לאחר החתימה.[1]
מורשת
סמית' ידוע בעיקר בזכות הקמת מכון סמית', שנקרא מוזיאון סטירלינג סמית' וגלריה לאמנות. לסמית יש גם מאות ציורים בבעלות ציבורית. [2]
שתיים מיצירותיו של סמית' שעדיין נחשבות כחשובות הן פורטרטים שצייר של גברים שחורים. בניגוד לתיאורים אחרים באותה תקופה, שבהם אנשים שחורים נתפסו כמשרתים, דיוקנאותיו של סמית' "פלה מקינה" מראים את נתיניו כאנשים עצמאיים וחופשיים. הם צוירו כדי לחגוג את ביטול העבדות באמריקה ב-1865 בעקבות מלחמת האזרחים האמריקאית.[3] הוא גם צייר ציור קטן יותר בשם "מקטרת החופש", שיש לו נוכחות דומה. הציור מראה אדם שחום מדליק מקטרת, מאחוריו ישנה מודעת מכירת עבדים שכוסתה בחלקה בהודעת על ביטול העבדות . [3]
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
