תוכון מצוי

תוכון מצוי
מיון מדעי
ממלכה:	בעלי חיים
מערכה:	מיתרניים
מחלקה:	עופות
סדרה:	תוכאים
משפחה:	דרראים
תת־משפחה:	לוריים
סוג:	תוכון
מין:	תוכון מצוי
שם מדעי
	Melopsittacus undulatus
תחום תפוצה

תֻּכּוֹן מָצוּי,^[1] תוכון גמדי, תוכון גלוני ותוכון אוסטרלי (שם מדעי: Melopsittacus undulatus) הוא מין יחיד בסוג תוכון, השייך לתת-משפחת הלוריים. מקור שמו המדעי בצורתם הגלית של הכתמים שעל נוצותיו. הוא תוכי חברתי החי בלהקות באוסטרליה ובטסמניה. המין תואר לראשונה בשנת 1840 כאשר הגיע לראשונה לאנגליה. בשנות האלפיים ניתן לגדל תוכונים בכלובים, אך עד שנת 1930 התקשה מין זה להסתגל לחיי שביה^[^{דרוש מקור]}.

לתוכון המצוי זנב ארוך באורך של כמחצית גופו. למרות השוני הרב במגוון הצבעים בין הזנים, לכולם גודל דומה. משקל המבוגרים עומד בדרך כלל על 45–50 גרם.

טמפרטורת הגוף נעה בין 40.5 מעלות צלזיוס במצב מנוחה ועד 42.5 מעלות צלזיוס במצב תעופה.

קצב פעימות הלב בדקה נע בין 250 במצב מנוחה ל-600 במצב תעופה. קצב הנשימה נע בין 80 ל-100 פעמים לדקה. ככל שקצב הנשימה גובר, כך מאבד התוכון יותר ויותר נוזלים. התוכון יכול לשמוע בתחום תדירויות של 40 - 14000 הרץ.

התנהגות

התוכונים ניזונים בעיקר מזרעים. התוכון מסיר בעזרת לשונו העבה ומקורו את הזרעים מקליפותיהם והוא אינו אוכל את קליפת הגרעין. הזרעים שהתוכון אוכל כוללים דוחן, סיטריה, שיבולת, בוראה, לפתית, פשתן וגרעיני חמנית (אותם הם מפצחים באמצעות מקורם).

התוכונים בדרך כלל מונוגמיים.

רוב התוכונים המוחזקים בשבי הם זנים של תוכונים אוסטרלים, אך ישנו בשוק זן הגדול בגופו מן האוסטרלי ומחירו יקר יותר, תוכון אנגלי.

הטיפול בתוכון אינו כרוך בהוצאה כספית גדולה, אלא רק הוצאה ראשונית על מחיר הכלוב. הטיפול אינו קשה, וקל אף לילד לבצע מטלה זאת.

רבייה והתפתחות

מזמן הזיווג ועד להטלה חולפים בין 19 ל-21 ימים. בדרך כלל, גודל התטולה נע בין 4 ל-9 ביצים, שמשקלה של כל אחת הוא מעט מעל 2 גרם. ההטלה מתבצעת לסירוגין, יום כן ויום לא. בטבע, הדגירה מתקיימת בחודשים אפריל עד אוקטובר ובשבי הם מתרבים כל השנה. הנקבה דוגרת על הביצים במשך כ-16 עד 21 ימים. משקלו של גוזל בן יומו כ-2 גרם. העיניים נפקחות רק כאשר הפלומה נעשית גלויה לעין. כעבור שבוע מגיע משקלו ל-12 - 15 גרם וכעבור שבועיים כ-30 גרם. אז גם יוכל להרים את ראשו ולהניעו לצדדים. נוצות הזנב והכנפיים כבר מפותחות דיין בגיל 3 שבועות וקצותיהן מעוצבות כפי הנדרש. התפתחות הנוצות מסתיימות בגיל חודש וכך גם המשקל המרבי, כאשר הצעירים פורחים מן הקן. בשלב זה עורפו ומצחו של התוכון מפוספסים בכתמים כהים, אם כי צבע גופו עדיין חיוור מזה של הבוגר. נשירת הנוצות יכולה להתחיל בגיל 10–12 שבועות. התוכונים המבוגרים משירים נוצותיהם בדרך כלל בתחילת הסתיו. הנשירה היא חלקית ויכולה לשוב עוד פעם או פעמיים באותה שנה. התוכון מגיע לבגרות בגיל 6 חודשים אך מומלץ לא לאפשר הטלה עד גיל 10 חודשים.

דגירה

גם אחרי בקיעת הביצים האמא צריכה לדגור על הגוזלים כדי שחום גופם יגיע לכדי 40 מעלות לערך, אחרת הגוזלים לא ישרדו. כשהם גדלים מעט האמא יכולה להרשות לעצמה לצאת מתיבת ההטלה משום שהגוזלים מחממים אחד את השני.

האכלה

כשהתוכונים הם גוזלים האבא מאכיל את האמא והאמא מאכילה אותם, כעבור חודש האבא מסייע בהאכלת גוזליו ומגיל חודש וחצי ואילך האבא מאכיל את גוזליו לבדו.

צורת האכלה נעשית מפה לפה, האמא מכניסה את האוכל לפיו של הגוזל, ובעזרת לשונה מחדירה אותו לתוך הלוע.

מין הגוזל

בגיל חודשיים צבע האף (נמצא מעל המקור) של הזכרים הוא ורוד ובגיל כארבעה חודשים הוא נהפך לכחול, אצל הנקבות צבע האף הוא לבן ובגיל שישה חודשים נהפך לחום. אצל התוכונים הצהובים צבע האף של הזכרים ישאר ורוד ואצל הנקבות ישאר לבן גם בגיל מבוגר.

עור הרגליים ותוחלת החיים

בניגוד לעופות אחרים, עור רגליהם של תוכונים קשישים אינו מתקלף, אך עם הזדקנותם, הרי ציפורניהם והמקור בחלקו התחתון נעשים שבירים. תוחלת החיים של התוכון היא בין 3 ל-4 שנים.