תאוריית שליטת השער בכאב

תאוריית בקרת השער בכאב (Gate control theory of pain), הוצעה על ידי רונלד מלזאק (פסיכולוג קנדי), ופטריק דויד וול (רופא בריטי) בשנת 1962, טוענת כי תחושת כאב פיזי תלויה בנוסיצפטורים (סיבים מסוג Aδ ו- C, עצבים המוליכים אותות בעקבות גירויים מזיקים/מכאיבים), אך עשויה להיות מבוקרת על ידי הפעלת סיבי מגע רגיל (סיבי עצבים שמוליכים תחושות מגע- סיבי Aβ).

עקרון התאוריה הוא שתחושות הכאב ותחושות מגע רגיל (מגע לא מכאיב כגון ליטוף או שפשוף) "מתחרות" ביניהן על הכניסה אל המוח דרך "שער" שממוקם בחוט השדרה. בחוט השדרה ישנם סיבי L (גדולים) המגיבים למגע נעים, וסיבי S (קטנים) המתווכים ומגיבים לכאב. דוגמה טובה לשימוש יומיומי בעקרון זה היא שפשוף המצח או היד לאחר חבטה ובכך הפעלה של סיבי L. באופן סכימטי, המידע על גירוי מכאיב עובר דרך שלושה נוירונים: גירויים מזיקים בפריפריה (לדוגמה דקירה בעור) מפעילים את הנוירון הראשוני, הנוסיצפטורים (סיבי כאב Aδ ו- C), והם נכנסים לחוט השדרה ומעבירים את המידע העצבי לתא העצב השניוני. המידע בחוט השדרה עובר עיבוד מהיר ועולה אל הנוירון השלישוני שבמוח.

ישנו אזור במוח בו מתחילה הרגשת תודעה, מקום זה נקרא ה-PAG הממוקם בגזע המוח. גילו שכשאזור זה מופעל הוא עוצר את תחושת הכאב. אזור זה מלא ברצפטורים אופיאטיים ( רצפטורים האחראיים על תחושת הכאב) הקולטים חומרים אופיאטיים כמו מורפיום, הרואין. ה-PAG שולח שלוחות לחלק הדורסלי בחוט השדרה ועושה אינהיביציה לפעולת התאים ובכך מונע מהכאב להגיע למוח.

על פי תאוריית בקרת השער, קיימים נוירונים בחוט השדרה אשר מקבלים את כל קשת עוצמות הגירוי, כלומר מעוצמה חלשה כמו ליטוף (Aβ) ועד עוצמות חזקות מכאיבות (Aδ ו C). במידה ומתקבל מידע מכאיב הוא יפעיל את הנוירון השניוני שיעביר הלאה את המידע למוח. אולם, אם בזמן גירוי מכאיב יגיע גם מידע לא מכאיב (Aβ) הנוירון השניוני יעבור דיכוי שיפחית את מעבר המידע המכאיב אל המוח. באופן זה, שפשוף הלחי אחרי סטירה משככת את הכאב.