תאוריית הזהות החברתית
זהות חברתית היא החלק במושג העצמי של הפרט, שמושפע מהשתייכותו לקבוצה חברתית משמעותית. כפי שהוגדרה במקור על ידי הנרי טג'פל וג'ון טרנר בשנות ה-70 וה-80, תאוריית הזהות החברתית הציגה לראשונה את הזהות החברתית כדרך לביאור התנהגות בין־קבוצתית.
במרכז תאוריית הזהות החברתית עומד ניבוי התנהגויות בין־קבוצתיות מסוימות לפי הסטטוס, הלגיטימיות והלכידות של הקבוצות עצמן. להבדיל, במקרים מסוימים המושג "תאוריית הזהות החברתית" מתייחס לתאוריות כלליות על תפיסה עצמית חברתית. למרות שיש חוקרים שבחרו להתייחס אליה כך, התאוריה לא נועדה להפוך לתאוריה כללית בנושא קטגוריזציה חברתית. המודעות לטווח המוגבל שכוללת התאוריה הובילה את ג'ון טרנר ועמיתיו לפתח תאוריה מקבילה, "תאוריית הקטגוריזציה העצמית", שנשענת על מסקנות תאוריית הזהות החברתית ומציגה הסבר כללי יותר לתהליכים עצמיים וקבוצתיים מפרספקטיבה זו. המונח "פרספקטיבת זהות חברתית" משמש לתיאור היסודות המשותפות לשתי התאוריות האלו.
אספקטים בתאוריה
הרצף הבין־אישי-בין־קבוצתי
תאוריית הזהות החברתית גורסת כי התנהגות חברתית נעה על רצף בין התנהגות בין־אישית להתנהגות בין־קבוצתית. התנהגות בין־אישית לגמרי היא התנהגות שיסודה במערכות היחסים האישיות והאיפיונים העצמיים של האדם בלבד. התנהגות בין־קבוצתית לגמרי היא התנהגות שיסודה רק בהשתייכותו של האינדיבידואל לקטגוריה חברתית זו או אחרת; בחלק זה של הרצף, לזהותו החברתית של האדם תהיה השפעה מקסימלית.
הוגי התאוריה קובעים כי התנהגות "טהורה", באחת משני הקצוות, לא סביר שתופיע במצבים חברתיים ריאליסטיים. למעשה, כל התנהגות תהיה התפשרות כלשהי בין שני הצדדים. הטבע הקוגניטיבי של המאבק בין זהות עצמית וחברתית, ומערכת היחסים ביניהן, נחקר לעומק בתאוריית הקטגוריזציה העצמית. במקום, תאוריית הזהות החברתית מתמקדת בפקטורים של מבנה חברתי כדי לנבא איזה קצה של הספקטרום יהיה המכריע בהתנהגותו של היחיד, ואילו צורות עשויה התנהגות זו ללבוש.
ייחודיות חיובית
אחת מהנחות היסוד בתאוריית הזהות החברתית היא שהיחידים שואפים במהותם להשיג ייחודיות חיובית ("גאוות יחידה"). כלומר, היחידים "חותרים למושג עצמי חיובי". כיוון שהיחידים מוגדרים במידת מה על ידי זהויותיהם החברתיות, טוענת התאוריה ש"אינדיבידואלים חותרים להשיג או לשמר זהות חברתית חיובית". עם זאת, טבעה המדויק של חתירה זו לתפיסה עצמית חיובית עומד לדיון.
גם הרצף הבין־אישי-בין־קבוצתי וגם הנחת הייחודיות החיובית נובעים ממסקנות מחקרים בפרדגימת הקבוצה המינימלית (MGP). בפרט, נמצא שתחת תנאים מסוימים האדם יאשר הפצת משאבים שתמקסם את ייחודיותה של הקבוצה אליה הוא משתייך מול קבוצת האחר, אפילו במחיר העדפותיו ורצונותיו הפרטיים.
אסטרטגיות ייחודיות חיובית
בהתבסס על המשתנים לעיל, תאוריית הזהות החברתית מפרטת מספר אסטרטגיות המשמשות ליצירת ייחודיות בין־קבוצתיות. משוער כי ההתנהגות בה יבחר היחיד היא במידה רבה תוצר של מערכות יחסים בין־קבוצתיות; בפרט, בחירת האסטרטגיה נובעת מתפיסת חדירות הקבוצה, כמו גם תפיסת היציבות והלגיטימיות של היררכית הסטאטוס הבין־קבוצתי.
להלן התנהגויות אפשריות המופיעות בתאוריית הזהות החברתית; למרות שהן מובאות מנקודת מבטו של חבר בקבוצה מסטאטוס נמוך, התנהגויות דומות עשויות להופיע גם אצל חברים בקבוצה מסטאטוס גבוה.
ניידות היחיד (Individual mobility)
צפוי שתחת תנאים בהם גבולות הקבוצה נחשבים חדירים (למשל, כאשר חבר קבוצה יכול לעבור מקבוצה בסטאטוס נמוך לקבוצה בסטאטוס גבוה) חברי הקבוצה יבחרו באסטרטגיות ניידות היחיד. כלומר, היחידים "יתנתקו מקבוצתם, וירדפו מטרות אישיות שנועדו לשפר את גורלם ולא את זה של קבוצתם".
יצירתיות חברתית (Social creativity)
כאשר גבולות החברה נחשבים בלתי־חדירים, והבדלי הסטאטוסים נחשבים יציבים, יבחרו היחידים בהתנהגויות של יצירתיות חברתית. כאן, גם ללא שינוי המדדים האובייקטיביים של קבוצתם או של קבוצת החוץ, יצליחו חברי הקבוצה להגביר את ייחודיותה החיובית; זאת באמצעות השוואת קבוצת הפנים לקבוצת החוץ בקריטריונים חדשים, שינוי הערכים המיוחסים לתכונות הקבוצה או בחירת קבוצת חוץ שונה עמה יש להשוות את קבוצת הפנים.
תחרות חברתית (Social competition)
בצורת התנהגות זו תבחר קבוצת הפנים להגביר את ייחודיותה באמצעות תחרות ישירה בקבוצת החוץ, המתבטאת בהעדפת קבוצת הפנים על פני קבוצת החוץ ("Ingroup Favoritism"). התנהגות זו נחשבת תחרותית, משום שבשונה מהתנהגות היצירתיות החברתית, העדפת חברי קבוצת הפנים נעשית במישור שמשותף לכל הקבוצות החברתיות הרלוונטיות. קבוצה תנקוט בהתנהגות מעין זו כאשר גבולות החברה נחשבים בלתי־חדירים אך יחסי הסטאטוסים אינם יציבים. למרות שבכתיבת התאורייה לא ניתנה לה העדפה, זוהי האסטרטגיה שמשכה הכי הרבה תשומת לב מחקרית.
מונחים קשורים
העדפת קבוצת הפנים
העדפת קבוצת הפנים על פני קבוצת החוץ (Ingroup Favoritism), היא האפקט שנוצר כאשר אנשים בוחרים להעניק יחס עדיף למי שהם מזהים כחבר באותה קבוצת פנים. תאוריית הזהות החברתית גורסת כי הסיבה לאפקט זה הוא צורך פסיכולוגי בייחודיות חיובית, ומתארת את התנאים בהם הוא צפוי להתקיים (כפונקציה של תפיסת הסטאטוס, החדירות, היציבות והלגיטימיות של הקבוצה). הוכח במחקר שהעדפת קבוצת הפנים מתקיימת גם בקבוצות שהופרדו על פי קריטריון שרירותי (למשל הפרדה לפי הטלת מטבע), וגם בקבוצות שהופרדו על פי קריטריון ממשי (למשל תרבות, מגדר או שפה).
כמו כן, "למרות טענתן של גרסאות וולגריות של התאוריה, ש'יצירת זהות חברתית מובילה אוטומאטית לאפליה ולדעות קדומות', למעשה אלו צפויות רק תחת תנאים מוגבלים ומסוימים", (פרופ' אלכסנדר הסלם).
דעה קדומה
ערך מורחב – דעה קדומה
דעה קדומה היא הנחה שלילית לגבי מישהו שנוצרה לפני קבלת אינמפורמציה מספיקה להבטיח את דיוקה. קיימים ארבעה טריגרים אפשריים לדעה קדומה בקבוצת פנים: איום ממשי (למשל סיכון שלמות הגוף או הקניין), איום סימבולי (למשל על דרך חיים), חרדה בקבוצת הפנים, וסטריאוטיפים שליליים. בהקשר לתאוריית הזהות החברתית, לרב הדעות הקדומות נוצרות בעקבות שיוכו החברתית של האחר ויחסו עם זהותו החברתית של חבר קבוצת הפנים. בנוסף, במצבים בהם השיפוט שנוי במחלוקת יעדיפו חברי קבוצת הפנים לוותר לחברי קבוצתם, ולא לייחס להם את האשמה.
25526015תאוריית הזהות החברתית