שרעול
 שרעול
| |
|---|---|
| |
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | צומח |
| מערכה: | בעלי פרחים |
| מחלקה: | דו־פסיגיים קדומים |
| סדרה: | קיטניתאים |
| משפחה: | קטניות |
| תת־משפחה: | פרפרניים |
| סוג: | שרעול |
| מינים | |
|
שרעול שעיר, שרעול ארץ-ישראלי, שרעול אדומי | |
| שם מדעי | |
 Bituminaria
| |
שַׂרְעוֹל (שם מדעי: Bituminaria Heist. ex Fabr) הוא סוג צמחים ממשפחת הקטניות (Fabaceae, לשעבר פרפרניים), המקיף עשבים חד-שנתיים או עשבים רב-שנתיים או בני שיח. בסוג 10 מינים שרובם גדלים באזורים הממוזגים של אגן הים התיכון. מהם 2 גדלים גם בישראל - שרעול שעיר ושרעול ארץ-ישראלי, שרעול אדומי גדל רק בסיני ובחצי האי ערב[1][2]. מסימניו הבולטים של הסוג: העלים תלתלניים; העלעלים תמימים; התפרחת דמוית קרקפת ומסוימת; הגביע מכוסה בשערות לבנות ושחורות; עלה המפרש של הכותרת הפרפרנית בעל אוזניות בתחתיתו; התרמיל בולט מן הגביע ובראשו מקור שטוח ונוקשה, גופו מכוסה בשערות ארוכות ונוקשות מלמעלה המעורבבים בקוצים קשיחים וקוצניים; הזרע צמוד ומהודק לקליפת הפרי.
טקסונומיה
הסוג שרעול שויך בעבר למשפחת הפרפרניים, אך זאת בוטלה ואוחדה עם משפחת הקטניות.
הסוג שרעול שעיר שויך בעבר לסוג פסורליה (psoralea), אך דעתם של הבוטנאים בעולם לא הייתה נוחה מכך, והם תמיד חיפשו להפרידו מסוג זה. בינתיים, סטירטון (Charles Howard Stirton in Bothalia 13: 318. 1981), בוטנאי דרום אפריקני, הפריד את שרעול שעיר (Psoralea bituminosa) ומין נוסף (P. acaulis) לסוג נפרד, והעניק לסוג החדש את השם הנוכחי ביטומינריה (Bituminaria). השם החדש עד היום נמצא במחלוקת[3]. אבל, השם הפך לנפוץ והתקבל בקרב בוטנאים רבים ואף בישראל. מאז, התגלו בשנת 1986 שני מינים נוספים השייכים לסוג: האחד בסיני והשני בסרדיניה וברבות השנים שויכו אליו עוד מינים. בשנת 2016 הבוטנאי סלבטור בורלו (Salvatore Brullo) קבע כי שרעול שעיר 'זן החולה' הוא מין עצמאי. עמדתו התקבלה בקרב הבוטנאים הישראליים. הבוטנאי בורלו היה מעורב באיתור ובפרסום של 7 מינים בסוג זה. בפרסום אחר משנת 2018 הוא קבע כי Bituminaria acaulis הוא מין יחיד בסוגו וניתן לסוג שם חדש Kartalinia[4].
הסוג ביטומינריה שהופרד מהסוג פסורליה מונה 10 מינים. מלבד שרעול שעיר, שתפוצתו רחבה ומקיפה את האזורים הממוזגים סביב אגן הים התיכון ישנם עוד 9 מינים שתפוצתם מצומצמת: שני מינים במרוקו, אחד בקפריסין, אחד בסיציליה, אחד בסרדיניה אחד בקרואטיה אחד בתוניסיה, אחד בסיני ובערב הסעודית, אך לא בישראל – שרעול אדומי, ואחד בישראל, בלבנון ובסוריה - שרעול ארץ-ישראלי.
תפוצתו הטבעית של הסוג פסורליה (psoralea) היא אך ורק במזרח אפריקה מקניה ועד דרום אפריקה, והוא מונה כיום בין 65 מינים באתר WFO ל-92 מינים באתר POWO.
שמות
השם העברי הוא כנראה ניסיון להקנות צלצול עברי לשם המדעי הקודם במבטא אנגלי סרוליה (psoralea) ולתכונת השעירות שלו.
השמות בערבית: עַוֵויינֶה, חוּמאנֶה. השמות העממיים: Bitumen Trefoil ,Arabian Pea ,Arabian Scruf Pea ,pitch trefoil[5].
שמות הסוג, והמין Bituminaria ו-bituminosa נגזרות מהמילה Bitumen שתרגומו אספלט.
שמו המסחרי הוא "טדרה " (tedera).
מאפייני הסוג
עשבים חד-שנתיים או רב-שנתיים או בני שיח. אם הם רב-שנתיים הרי רק הגבעול מעוצה והצמח מסתעף בעיקר מבסיסו.
הפטוטרת ארוכה פי 2 עד 3 מהעלעלים. הלוואים שבסיסם רחב, חובקים את הגבעול.
העלים מסורגים, חיקיים, מורכבים משלושה עלעלים תמימים, שדומים זה לזה בצורתם ובגודלם והאמצעי שבהם נישא על פטוטרית ארוכה במיוחד.
התפרחת קרקפת (מסוימת) נישאת על עוקץ ארוך, על פי רוב מחיק עלה. עוקץ הקרקפת עולה על אורך החפה. הפרחים דו-מיניים, בעלי עטיף כפול, בלתי נכונים ופרפרניים.
הגביע דמוי פעמון, בעלי 5 עלים קרומיים המסתיימים בשיניים ארוכות מאוד. הוא פחוס מעט באחד מצדדיו ומכוסה בשערת לבנות ושחורות בצורה אופיינית. הכותרת פרפרנית, בעלת 5 עלי כותרת, בגוונים שונים: כחול, ורד, סגול או לבן.
האבקנים 10, הזירים של תשעה מהם מאוחים והעשירי מופרד. השחלה עילית בעלת עלה שחלה אחת וביצית אחת.
הפרי תרמיל חד-זרעי (דמוי אגוזית), בלתי נפתח, בולט מצינור הגביע ובראשו מקור שטוח ונוקשה. גופו מכוסה בשערות ארוכות ונוקשות מלמעלה המעורבבים בקוצים קשיחים וקוצניים. הזרע צמוד ומהודק לקליפת (לדופן) הפרי[6][7][8]. לא ניתן להפריד את הזרע מהפרי לצורך זריעה. צלקת הפרי אומנם מאפשרת למים לחדור בקלות לפרי ולהיספג בזרעים, אבל כ-70% מהזרעים קשים ואינם סופגים מים[9].
שרעול שעיר כמו מינים קטניות אחרות מקבע חנקן אטמוספרי בסיוע חיידקים. חלק מהחנקן הזה מנוצל על ידי הצמח הגדל, והשאר יכול לשמש צמחים אחרים הגדלים בקרבת מקום.
מיני שרעול בישראל וסביבתה
שלושה מינים גדלים בישראל וסביבתה: שרעול שעיר, שרעול ארץ-ישראלי ושרעול אדומי הגדל בסיני ובירדן אך לא בישראל.
שרעול שעיר
שַׂרְעוֹל שָׂעִיר (Bituminaria bituminosa) הוא עשב רב-שנתי ים-תיכוני הגדל בבתות. תכונותיו כמתואר בפרק מאפייני הסוג. סימניו הבולטים והמבדלים הם: גובה פחות מ-1.5 מ'. התפרחת בת 10 עד 30 פרחים בצבעים שונים. אורך שיני הגביע עולה על פי רוב על אורך צינור הגביע. אורך התרמיל 13 עד 28 מ"מ. העלעלים צרים יותר והתרמילים גדולים יותר מהעלעלים והתרמילים של שרעול ארץ-ישראלי. בישראל הפריחה מסוף פברואר ועד סוף מאי. הפרי הירוק מתחילת מאי והפצת הפרי עד סוף אוגוסט. העלווה מתחילת נובמבר ועד סוף יוני. שרעול שעיר הוא אומנם צמח עשבוני רב-שנתי שמשיר את עלוותו, אבל באקלים חורפי מתון תוותר העלווה כל השנה למעט בתקופות של בצורת קשה. צמחים מבוססים עמידים מאוד לבצורת.
בית גידול ותפוצה בישראל
שרעול שעיר מוצאו באזור הים התיכון ובאזורים ממוזגים וחמים של דרום אירופה, שם הוא יכול לגדול בגבהים של עד לרום של כ-2,000 מטר. הוא נזקק לשמש מלאה ולקרקע מנוקזת היטב, הוא עמיד בקרה עד 10C- וממשקעים מ-150 מ"מ לשנה ועמיד לקרקעות דלות. הוא גדל בקרקעות חוליות עמוקות ועד לקרקעות רדודות ואבניים; עם זאת, באגן הים התיכון, הוא נמצא בעיקר על קרקעות אלקליות ובזלת.
בישראל שרעול שעיר גדל בבתות במרבית החבלים הים תיכוניים ובשוליהם בצפון ישראל ובמרכזה. הוא נפוץ בקרקעות בזלת של הגליל העליון המזרחי, בין ראש פינה ועד צפונית לכנרת, בין חורבות כורזין לנהר הירדן (כרי דשא), אבל הוא פחות נפוץ בשטחי הסלעים הוולקנים במזרח הגליל התחתון. אחת החברות המאפיינות את האזור הזה היא חברת שרעול שעיר המצויה שם במשטר רעיה[10]. בגליל העליון, ברמות, שבאזור מלכיה ואביבים, גדל שרעול שעיר יחד עם חלבלוב מגובשש, בלוטה גלונית, קיצנית עטופה וקיפודן דביק. בשפלת יהודה מלווה שרעול שעיר יחד עם שיחים אחרים את חברת החרוב המצוי ואלת המסטיק.
שימושים
בישראל שרעול שעיר משמש כצמח מרעה טבעי, כאשר הוא מופיע בריכוזים גדולים, במיוחד בשטחי בזלת. אך, הוא יכול לשמש כגידול מרעה זריע או כגידול מספוא (למשל באוסטרליה). שרעול מצוי, ובשמו המסחרי "טדרה" (tedera) זוכה יותר ויותר להכרה כגידול מספוא חשוב בעל מגוון גנטי רב וכושר התאמה לשינויי אקלים. הזנים החקלאים מותאמים במיוחד לאקלים הים תיכוני[3].
שרעול שעיר, הוא מין שכיח, הנמנה עם צמחי המרעה החשובים בישראל, במיוחד בגליל המזרחי, כי הוא מקדים לצמוח לפני הצומח העשבוני החד-שנתי, ומוסיף לשמור על רעננותו עד סוף מאי ויוצר תרמילים רבים עם זרעם גדולים. הוא נאכל ברצון על ידי המקנה בתחילת עונת הגידול וגם בסופו, כאשר גם התרמילים הירוקים נאכלים על זרעיהם. אבל בעונת הירק האו אינו חביב ביותר על הבקר והצאן כאשר הוא מופיע יחד עם צומח עשבוני אחר. כנראה שהסיבה לכך היא החומר קומרין שמרירותו דוחה את רוב בעלי החיים. חוסר טעימות זאת מגינה על שרעול שעיר מפני רעיית יתר.
שרעול עמיד מאוד לקרקעות המזוהמות במתכות שונות כולל נחושת, אבץ ועופרת, אבל הוא אינו מרכז את המזהמים הללו בעלים שלו, ולכן אינו יכול לשמש כצמח טיפול בקרקעות מזוהמות במתכות כבדות. אך הוא שימושי מאוד לשיקום מבנה הקרקע והעלאת רמות הרקבובית (הומס) בקרקע או במילים אחרות העלאת סך החומרים האורגניים המצויים בקרקע. מאידך, הוכח כי שרעול מועיל מאוד להאצת הצמיחה של צמחים אחרים (במיוחד הוזכר נשרן הדוחן), שכן יכולים לסלק מתכות אלו ובכך למנוע את חדירתן למי התהום.
שרעול ארץ-ישראלי
שַׂרְעוֹל אֶרֶץ־יִשְׂרְאֵלִי (Bituminaria palaestina) הוא הוא עשב רב-שנתי ים-תיכוני הגדל בבתי גידול לחים. הוא דומה במאפייניו לשרעול שעיר ונבדל ממנו במספר מאפיינים. שרעול ארץ-ישראלי גדל בבית גידול לח בשונה משרעול שעיר ושרעול אדומי. הפריחה בקיץ ולא באביב, מתחילת מאי עד סוף ספטמבר, אם כי ניתן לראות פריחה הרבה יותר מאוחרת. הצמח זקוף וגבוה, מעל 1.5 מ' עד 2 מ'. התפרחות דמויות שיבולת קצרה (לא תמיד), לעומת תפרחות קרקפת אצל שרעול שעיר. העלעלים דמויי ביצה ורחבים ליד בסיסם[11]. אם כי, ניתן לראות גם עלעלים צרים יותר.
שרעול אדומי
שַׂרְעוֹל אֲדוֹמִי (Bituminaria flaccida) הוא צמח עשבוני רב-שנתי נדיר הגדל במדבר ההררי. הוא בעל תפרחות מעוטות פרחים, הקרקפת בת 5 עד 8 פרחים. העלים התלתניים מרוכזים בבסיס[12]. שיני הגביע אינן ארוכות מצינור הגביע (בשונה משרעול שעיר)[6]. תכונותיו של שרעול אדומי כמתואר בפרק מאפייני הסוג.
תמונות נוספות
עכביש מסתווה בשרעול ארץ-ישראלי
חפה
מופע של שרעול
מפרש הכותרת
לוואים שרעול ארץ-ישראלי
זרע צהוב של שרעול ארץ-ישראלי
הערות שוליים
- ^ Bituminaria, WFO: World Flora Online. Published on the Internet, 2022
- ^ Bituminaria, POWO "Plants of the World Online. Published on the Internet, 2022
- ^ 3.0 3.1 Emanuele Del Guacchio,Gianmarco Tavilla,Gianpietro Giusso del Galdo,Salvatore Brullo,Charles Stirton, Proposal to conserve the name Bituminaria (Fabaceae) with a conserved type, Taxon 71(2), 1-4-2022 doi: https://doi.org/10.1002/tax.12703
- ^ Salvatore Brullo, Cristian Brullo, Salvatore Cambria, Zeki Acar, Cristina Salmeri, and Gianpietro Giusso Del Galdo, Taxonomic and Phylogenetic Investigations on Psoralea acaulis (Psoraleeae: Fabaceae) with the Description of a New Genus Kartalinia, Annals of the Missouri Botanical Garden 103(4), 16 November 2018, עמ' 604-627 doi: https://doi.org/10.3417/2018140
- ^ Bituminaria bituminosa (Pitch Trefoil), MaltaWildPlants.com by Stephen Mifsud
- ^ 6.0 6.1 מיכאלי זהרי, מגדיר חדש לצמחי ישראל, מהדורה חדשה ומורחבת, תל אביב: עם עובד, 1998, עמ' 227
- ^ נעמי פינברון-דותן, אבינעם דנין כנה, המגדיר לצמחי בר בארץ ישראל, ירושלים: כנה, 1998, עמ' 306
- ^ עזריה אלון, כרך 10, החי והצומח של ארץ ישראל, רמת גן: משרד הבטחון - ההוצאה לאור, החברה להגנת הטבע, 1982, עמ' 157
- ^ Bituminaria bituminosa, Useful Temperate Plants
- ^ עזריה אלון, כרך 8, החי והצומח של ארץ ישראל, רמת גן: משרד הבטחון - ההוצאה לאור, 1984, עמ' 150
- ^ ד"ר אורי פרגסון-ספיר, שרעול ארץ-ישראלי, באתר צמחיית ישראל וסביבתה
- ^ שרעול אדומי, באתר צמחיית ישראל וסביבתה
- שרעול, באתר ITIS (באנגלית)
- שרעול, באתר NCBI (באנגלית)
- שרעול, באתר האנציקלופדיה של החיים (באנגלית)
- שרעול, באתר Tropicos (באנגלית)
- שרעול, באתר GBIF (באנגלית)
קישורים חיצוניים
