שפת הפרחים
שפת הפרחים היא צורת ביטוי באמצעות פרחים, שהייתה פופולרית בתקופה הוויקטוריאנית. השפה איפשרה לבטא רגשות שלא היה מקובל לבטאם מילולית.
בשפה זו, לכל פרח או צירוף של פרחים הייתה משמעות ספציפית. השימוש בשפה נעשה לרוב באמצעות זרי פרחים קטנים שניתנו כמתנות והיו אביזר אופנתי פופולרי באותה תקופה. אולם פרחים חיים לא היו האמצעי היחיד לשימוש בשפה. לעיתים נעשה שימוש בתמונת הפרח, ובפעמים אחרות שולבו שמות הפרחים בטקסטים אמנותיים או במכתבים.
רקע היסטורי
ייחוס של משמעות למיני פרחים היה מקובל לאורך אלפי שנים, והשימוש ב"שפת פרחים" היה מוכר בתרבויות מסורתיות ברחבי אירופה, אסיה והמזרח התיכון. צמחים ופרחים משמשים כדימויים בתנ"ך - במיוחד כנושאי מסר של אהבה או במשמעות של אוהבים ב"שיר השירים[דרוש מקור]", כסמל לעם ישראל ולמשיח הממשמש ובא. ויליאם שייקספיר שייך משמעויות סמליות לפרחים בכתביו, במיוחד במחזה "המלט, נסיך דנמרק".
במהלך המאה ה-19 התעורר באנגליה הוויקטוריאנית ובארצות הברית עניין מחודש בשפת הפרחים, שמקורותיו בתקופה העותמאנית בטורקיה. בחצר הסולטאנים בקונסטנטינופול הייתה אובססיה לפרחי צבעונים, לאורך המחצית הראשונה של המאה ה-18. השימוש הוויקטוריאני בפרחים כשפת סתרים פרח לצד העניין הגובר בבוטניקה. בראשית המאה ה-19 הופיעו באירופה חיבורים ראשונים שקשרו בין פרחים מסוימים להגדרותיהם הסמליות. בשל ההתעניינות הגוברת בתחום, הודפסו לאורך המאה ה-19 מאות מהדורות של ספרים שעסקו בשפת הפרחים באירופה (במיוחד באנגליה ובצרפת), בארצות הברית ובדרום אמריקה.
משמעויות של פרחים
המשמעויות שיוחסו לפרחים מסוימים בתרבות המערבית היו מגוונות - כמעט כל פרח היה בעל הקשרים ומשמעויות רבים. במשך הזמן, נוצר קונצנזוס באשר למשמעות של מספר פרחים פופולריים. ההגדרות והמשמעויות שיוחסו לכל פרח נגזרו בדרך כלל מן המראה או ממחזור החיים של הפרח עצמו.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
