שערי דמעות (ספר)
| מידע כללי | |
|---|---|
| מאת | דייוויד זילברקלנג |
| הוצאה | |
| הוצאה | יד ושם |
| תאריך הוצאה | 2013 |
| מספר עמודים | 497 |
| קישורים חיצוניים | |
| מסת"ב | מסת"ב 978-965-308-464-3 |
שערי דמעות: השואה במחוז לובלין הוא המחקר המקיף הראשון על השואה בלובלין שבפולין. הוא נכתב על ידי דייוויד זילברקלנג ופורסם בשנת 2013 על ידי יד ושם.
מחבר
דייוויד זילברקלנג הוא היסטוריון ישראלי יליד ארצות הברית, [1] שהוא כיום היסטוריון בכיר במכון הבינלאומי לחקר השואה ביד ושם והעורך הראשי של "יד ושם: קובץ מחקרים".[2][3] עבודת הדוקטורט שלו משנת 2003 באוניברסיטה העברית נקראה "השואה במחוז לובלין".[4]
כותרת
הכותרת נובעת ממכתב שכתב באוקטובר 1942 הרב צבי אלימלך תלמוד בגטו מיידן טטרסקי, בו נכתב:
רק שערי דמעות לא ננעלו בפנינו, ואנחנו מסוגלים וזכאים להתלונן על חורבן אומתנו, להספיד את השבר בעמנו ההרוס, ולהוביל את נהר דמעותינו אתנו אל הקבר. את זה הם לא יכולים לקחת מאיתנו. ומי שיושב בגובה בשמים הסתיר את פניו, ונפשו הנחבאה תבכה, מדוכאת ונפולה. [5]
הכותרת מתייחסת גם לתלמוד: "רבי אלעזר אמר, מיום שחרב ביהמ"ק ננעלו שערי תפילה, ואע"פ ששערי תפילה ננעלו שערי דמעה לא ננעלו. (ברכות 32 ב').[6][7]
תוכן
אף על פי ש-250,000–300,000 יהודים התגוררו במחוז לובלין לפני המלחמה, לא נעשה מחקר מקיף על האזור. בניגוד להיסטוריונים אחרים שכתבו על הנושא, כמו בוגדן מוזיאל, דיטר פול וכריסטופר בראונינג, זילברקלנג עשה שימוש נרחב במקורות יהודיים ביידיש ובעברית.[8]
תשעה הפרקים מאורגנים לפי נושאים ודנים בתוכנית ניסקו, הממשל הגרמני, עבודות כפייה וגירוש למחנות ההשמדה.[9] הספר נוגע באינטראקציות בין יהודים לפולנים, וממנו משתמע שמהאחרונים ניתן היה לצפות לעזרה מועטה.[10] זילברקלנג הביא ראיות לכך שהשלב הראשוני של הגטו התרחש בצורה אקראית בכפוף להשפעות מקומיות.[11] הידע על מטרתו של מחנה ההשמדה בלז'ץ היה נרחב, אך יהודים לא הצליחו להשתמש בידע זה כדי להציל את חייהם. גם כשפרטיזנים יהודים הסתערו על מחנה העבודה בינישוב ודחקו ב-600 האסירים היהודים להימלט, רוב היהודים (בהם פרטיזנים ואסירים לשעבר) נספו עד מהרה בעקבות פעולות איסוף בהן השתתפו פולנים מקומיים. זילברקלנג טען (בניגוד לראול הילברג) כי גיוס יהודים לעבודות כפייה (אוסטינדוסטרי – Ostindustrie (אנ')) יצר רווח מעבודת עבדים יהודית, וכי לעובדי מחנות העבודה היה הסיכוי הטוב ביותר לשרוד (במיוחד לאחר אקציית ארנטפסט בנובמבר 1943) אם הם היו רווחיים עבור מנהלי גרמניה המקומיים והצליחו לא למשוך את תשומת ליבם של בעלי תפקידים ברשויות גבוהות יותר. ההשמדה הייתה פתאומית ואכזרית – מתוך 300,000 יהודים שחיו באזור בתחילת 1942, רק 20,000 היו בחיים כעבור שנה – בעוד שההישרדות הייתה אקראית, לא סבירה, ונקבעה על ידי גורמים שלא היו בשליטת הקורבנות היהודים.[12]
זילברקלנג טוען כי בניגוד למרכזיותה של אושוויץ-בירקנאו בלימודי השואה, בלז'ץ הייתה "אולי המקום המייצג ביותר את מכלול וסופיות התוכניות הנאציות ליהודים". הוא מבקר את הנטייה להכליל מהדוגמה הנלמדת היטב של גטו ורשה (וגם גטו לודז') לשואה בפולין כולה. על פי זילברקלנג,
"החיפוש אחר גבורה מיתית היה כה מכריע עד כדי כך שפעילות יהודית במהלך השואה נבחנה במידה רבה מאותה נקודת תצפית – עד כמה הפעילות של היהודים במאמציהם לשרוד הייתה מסוכנת והרואית ... רוב היהודים פעלו כמיטב יכולתם כדי לשרוד ... אבל האם כל היהודים יכלו להיות גיבורים? מה יכולה נקודת מבט כזו לומר על כל האנשים שחיו ומתו כבני תמותה רגילים ולא כגיבורים?"
ביקורת
שמואל קאסוב מתאר את "שערי דמעות" כ"ספר מעולה, המבוסס על מחקר ארכיוני מסיבי".[13] ביקורת מאת אנדראה לב (Andrea Löw) קבעה כי הספר הוא המחקר המקיף הראשון על השואה במחוז לובלין.[10] לורנס ויינבאום כתב כי "ספרו החותך והאנליטי [של זילברקלנג] הוא תרומה יוצאת מן הכלל לספרות המתרחבת על הרס קהילות יהודיות מקומיות ומרכזים אזוריים [בתקופת השואה]."[14]
הספר היה מועמד בגמר הפרס הלאומי לספרים יהודיים וגם בגמר פרס יד ושם לספר מחקר בנושא השואה.[3][15]
לקריאה נוספת
- Kassow, Samuel (2018). "David Silberklang, Gates of Tears: The Holocaust in the Lublin District. Jerusalem: Yad Vashem, 2013. 497 pp.". In Cohen, Richard I. (ed.). Place in Modern Jewish Culture and Society (באנגלית). Oxford University Press. pp. 235–237. ISBN 978-0-19-091262-8.
- Weinbaum, Laurence (2015). "Review of Gates of Tears: The Holocaust in the Lublin District". Jewish Political Studies Review. 27 (1/2): 98–105. ISSN 0792-335X. JSTOR 43868422.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ Weinbaum 2015, p. 100.
- ^ "Staff and Editorial Board" (באנגלית). Yad Vashem. נבדק ב-19 בדצמבר 2019.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ 3.0 3.1 "David Silberklang". European Holocaust Research Infrastructure (באנגלית). 17 במאי 2019. נבדק ב-19 בדצמבר 2019.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Crago, Laura (2012). Ghettos in German-Occupied Eastern Europe. Encyclopedia of Camps and Ghettos, 1933–1945 (באנגלית). Vol. 2. Bloomington: United States Holocaust Memorial Museum. p. 639. ISBN 978-0-253-00202-0.
- ^ Kassow 2018, p. 237.
- ^ "What Is the Difference between the Gate of Tears and the Rest of the Gates?". kabbalah.info. 1988. נבדק ב-23 בדצמבר 2019.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Sinclair, Rabbi Yaakov Asher (2019). "The Gates of Tears". ohr.edu. נבדק ב-23 בדצמבר 2019.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Weinbaum 2015, pp. 99–100.
- ^ Weinbaum 2015, pp. 101–102.
- ^ 10.0 10.1 Löw, Andrea (2016). "Rezension von: Gates of Tears". (se'). 16 (5).
- ^ Weinbaum 2015, p. 102.
- ^ Kassow 2018, pp. 236–237.
- ^ Kassow 2018, p. 235.
- ^ Weinbaum 2015, p. 104.
- ^ "Gates of Tears: The Holocaust in the Lublin District" (באנגלית). Jewish Book Council. 2014. נבדק ב-19 בדצמבר 2019.
{{cite web}}: (עזרה)
32104099שערי דמעות (ספר)