שמעון קלוגר
| ידוע בשל | היהודי האחרון באושוויינצ'ים |
|---|---|
| מקצוע | מכונאי וחשמלאי |
שמעון קלוגר (ידוע גם כשמשון קלוגר; באנגלית: Shimson Klueger; בגרמנית: Szymon Klieger; בפולנית: Szymon Kluger; 19 בינואר 1925 – 26 במאי 2000 באושוויינצ'ים, פולין) היה ניצול השואה והיהודי האחרון שחי באושוויינצ'ים[1] ונקבר בבית קברות יהודי באושוויינצ'ים (אנ') בשנת 2000.[2]
ביוגרפיה
שמעון קלוגר נולד לשמחה ופרידה פרידמן, שנמנו על חסידות בעלז.[3] הוא היה הבן השני מתוך 9 ילדים.[4][5] בשנת 1931 עברו ההורים לגור באושוויינצ'ים, בבניין שהיה שייך למשפחת אמו,[6] ונמצא מאחורי בית הכנסת "חברת לומדי משניות". הבניין נקנה בשנת 1928 על ידי סבו (אבי אמו) ברנרד טייכמן, שהיה סוחר טקסטיל.[7]
הוריו של קלוגר התפרנסו מחנות למכירת תרנגולות, וכן מתפקידו של האב כמלמד.[5]
שמעון קלוגר היה במקצועו מכונאי וחשמלאי.[8]
מלחמת העולם השנייה
בשנת 1939, עם פרוץ המלחמה, היה קלוגר בן 14, והיה עד לחיסול הקהילה היהודית בעיירה. בין השנים 1941–1945 עבר במספר מחנות ריכוז. ב-1941 הגיע יחד עם אביו ועם מספר אנשים נוספים לגטו בנדין, ולאחר מכן, הועבר לבלכהאמר, מחנה משנה לאושוויץ-בירקנאו שהוקם על יד העיר קנדז'יז'ין קוז'לה, ומשם למחנות בוכנוולד וגרוס רוזן.[6] הוריו ושישה מילדיהם נספו במלחמה ורק שלושה בני המשפחה נותרו בחיים: שמעון, משה וברוניה.[6][5]
החיים לאחר המלחמה
קלוגר היה אחד הבודדים מתושבי העיירה ששרדו את השואה, ובשנות ה-50 של המאה ה-20, עבר להתגורר בשוודיה, כנראה בעיירה סלבודה (Saleboda) שם עבד כמכונאי במכון לניקוי יבש.[6] אחיו משה ואחותו ברוניה ששרדו את המלחמה היגרו לארצות הברית. בשנת 1961 חזר במפתיע לאושוויינצ'ים, והסיבות לחזרתו הפתאומית נותרו עלומות.[6][5]
עם שובו התיישב בקומת הקרקע של בית המשפחה אשר נותר על תילו, ברחוב Kościelna 18 (לפני המלחמה: רחוב Podzamcze 287; כיום: כיכר 2 Jan Skarbek).[1] לפרנסתו עבד במפעל הכימי באושוויינצ'ים. בשלב מסוים הפסיק לעבוד, הסתגר בבית והיה נוהג לצאת מהבית רק ביום שישי עם השקיעה כדי להדליק נרות שבת על יד קיר בית הכנסת "חברת לומדי משניות", ששימש באותה העת כמחסן שטיחים.[6] בתקופה זו התפרנס מקצבה של נכי מלחמה, וכן נעזר כלכלית באחיו, חבריו ובמכריו מאושוויינצ'ים.[5] אחיו ואחותו הזמינו אותו אליהם לארצות הברית, אך הוא דחה את הצעתם.[6]
קלוגר, שחזר לגור בבית הוריו לא דאג לתחזק את הבית, אך מצד שני דאג לתחזוקת בית הכנסת "חברת לומדי משניות", ומאוחר יותר אף היה מודע לעבודות השיקום המתבצעות במקום.[6] הוא לא זכה לראות את הפתיחה המחודשת של בית הכנסת המשופץ, הואיל ונפטר בחודש מאי 2000, שלושה חודשים לפני סיום השיפוץ.[6]
אחד האנשים שיצר קשר עם קלוגר שנים מועטות לפני מותו היה מיכאל ברל (מנהל סמינרי מורשת "מורשה" שהוא מרכז ירושלמי המפעיל תוכניות חינוך לשואה באירופה). ברל, שמע על קלוגר, והחל לחקור, לשאול ולברר עם המדריכים שהדריכו במחנה הריכוז אושוויץ פרטים עליו. כולם ידעו לומר לו כי קלוגר נוהג להסתגר בביתו.[3]
ברל שהגיע פעמים רבות במסגרת מסעותיו לפולין, החליט לנסות להגיע לקלוגר ולדבר איתו. באחד ממסעותיו לפולין הייתה בקבוצה בחורה צעירה שאביה היה ניצול שואה. האב נתן לבתו סכום כסף על מנת שתתרום לשני ניצולי שואה שחיים בפולין. היא תרמה לניצול אחד בוורשה והחליטה שתתרום את הכסף שנותר לקלוגר. כאשר הגיע ברל עם הצעירה לביתו של קלוגר הוא דפק על הדלת, אולם קלוגר צעק לו ביידיש ללכת משם. ברל עזב את המקום עם הצעירה, אך לפני כן הם השאירו מספר מטבעות בקערת העץ שהייתה מחוץ לדלת, אשר שימשה את תושבי העיירה בשביל להשאיר בה אוכל עבורו. לאחר שהשאירו את המטבעות בקערה והחלו ללכת שמע ברל חריקת דלת נפתחת, ויד יצאה ממנה ולקחה את הכסף.[3]
מותו וטקס קבורתו
שמעון קלוגר נפטר בחודש מאי בשנת 2000.[1] מיכאל ברל היה באותה עת בפולין וליווה קבוצת תלמידי תיכון מבית הספר "רמז" (Ramaz School) מניו יורק.[9] תושבי העיירה אשר ידעו שקלוגר יהודי התקשרו לרב סשה פקריק (Sacha Pecaric) שגר בעיר קרקוב.[א][10] הרב הכיר את ברל וידע כי הוא בפולין, פנה אליו ומסר לו את הידיעה על מותו של קלוגר. ברל והמורה המלווה פנו אל התלמידים ושאלו אותם אם הם מוכנים להשתתף בהלווייה, ולאחר שנענו בחיוב, ארגן הרב אוטובוס שאסף אותם לבית הקברות.[3] לאור רצונם, גולל להם ברל את קורות חייו של קלוגר.[3] בזמן טיהור הגופה, ראה הרב שהוטבע מספר על היד, אולם לא יכול היה לדעת באיזה מחנה ריכוז הוטבע המספר.[10] בבית העלמין, נשאו מספר תלמידים את הארון והורידו אותו לקבר, לאחר מכן נאמרו תפילות "א-ל מלא רחמים" ו"קדיש".[3] וכך, כאשר מניין לקבורתו משמשים בני נוער מבית ספר תיכון בניו יורק, ומנהל סמינר "מורשה" בירושלים,[9] התבצע טקס הקבורה בבית העלמין באושוויינצ'ים ששופץ לאחר המלחמה.
לדברי ברל, הוא הכיר בכך שעזר לבצע את הקבורה היהודית האחרונה באושוויינצ'ים. קלוגר היה היהודי האחרון שנקבר[3] בבית העלמין היחיד ששרד הנמצא בפינת רחוב דוברוסקיגו (Dąbrowskiego) ורחוב וויסוקי ברזגי (Wysokie Brzegi).[11]
בית קלוגר
בשנת 2002, שנתיים לאחר פטירתו של שמעון קלוגר, נתרם בית משפחתו של קלוגר למרכז היהודי באושוויינצ'ים, על ידי אחיו - ברוניה רוזנבלט ומשה קלוגר.[12]
בשנת 2013, בראיון לעיתון "The Time of Israel" אמר תומאש קונצ'ביץ' (Tomasz Kuncewicz - מנהל המרכז היהודי באושוויינצ'ים), שהקיר התומך של בית הכנסת ובית משפחת קלוגר נמצאים בסכנת קריסה, מצב שעשוי לגרום להריסת בית הכנסת ובית קלוגר, לפיכך יוזמנו מהנדסים מומחים לבנייה, ולאחר בדיקתם ואישורם ישופץ הבניין.[13] קונצ'ביץ' הוסיף בדבריו שהמרכז יקים בית קפה צמחוני בשם 'אושפיצין' - השם היידי של אושווייצ'ים אשר ישמש "מקום של דיאלוג בין-תרבותי לתושבים ולאורחים מכל העולם".[13] קונצ'ביץ' הוסיף ואמר: "אנחנו רוצים לכבד את מורשת העיירה על ידי הצעת מוצרים מקומיים וקידום אמנים מקומיים בקפה 'אושפיצין'. על ידי חיזוק בית קלוגר וקיר התמך שלו, יובטח גם עתידו של בית הכנסת, כך שלמבקרים באושוויץ הוא יוכל להמשיך להיות מקלט יהודי להתבוננות בעיר".[13]
באותה שנה, פתח המרכז בגיוס כספים, לשיפוץ הבית ולהפיכתו למסעדה צמחונית.[12] העלות הכוללת של פרויקט השיפוץ הסתכמה ב-1.5 מיליון זלוטי פולני.[14] בית הקפה משלב את עיצוב הפנים המקורי של הבית יחד עם עיצוב מינימליסטי ובצורה זו מצליח לשמר את רוח בית המשפחה עם מאפיינים מודרניים. דלת הכניסה המקורית, ושרידי המזוזה שומרו, יחד עם אלמנטים היסטוריים אחרים של הבניין.
בחודש מאי 2014, שונה שם הבית ל"קפה ברגסון". שינוי השם נעשה ביוזמת סיימון ברגסון, יזם מניו יורק אשר שימש בתפקיד יו"ר מועצת המנהלים של קרן המרכז היהודי באושוויינצ'ים. כוונתו הייתה להנציח את אנרי ברגסון (1941-1859), הפילוסוף הצרפתי שהיה נצר למשפחה יהודית ממוצא פולני וחתן פרס נובל לספרות לשנת 1927, וכן לכבד את זכר הוריו של ברגסון - מילטון ונדזיה ברגסון.[14] במקום נערכים אירועי תרבות רבים כמו קונצרטים, פעילויות לילדים ועוד.[14]
ראו גם
קישורים חיצוניים
- האתר של קפה ברגסון
- Weiss, Moshe, From Oswiecim to Auschwitz:Polan revisited, 1994
ביאורים
- ^ פקריק נשלח לקרקוב לשמש כרב על ידי קרן רון לאודר, במטרה לשמר את התרבות היהודית במזרח אירופה
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 1.2 Kluger Szymon, sztetl, Museum of the History of Polish Jews (בפולנית/אנגלית)
- ^ MARILYN HENRY, Fifty Years of Holocaust Compensation, https://www.bjpa.org/ (באנגלית)
- ^ 3.0 3.1 3.2 3.3 3.4 3.5 3.6 J. Correspondent, The last Jew living in the city of Auschwitz dies at 72, The Jewish News of Northern California, 23 יוני 2000 (באנגלית)
- ^ מויז'ס (יליד 1923), שמעון (2000-1925) ברוניה (2007-1927), איצ'ק (יליד 1929), מלך (יליד 1931), יזרעאל (יליד 1933), יהושע (יליד 1935), חימה (ילידת 1936) ומלכה (ילידת 1938).
- ^ 5.0 5.1 5.2 5.3 5.4 Szymon Kluger, ajcf, יהודים באושווייצ'ים (Oświęcim). אֲנָשִׁים (בפולנית)
- ^ 6.0 6.1 6.2 6.3 6.4 6.5 6.6 6.7 6.8 Szymon Kluger in Sweden, https://muzea.malopolska.pl/ (בפולנית)
- ^ Katarzyna Kobylarczyk, Ostatni Żyd Oświęcimia, malopolskatogo (בפולנית)
- ^ Anna Goldenberg, When Auschwitz Was a Jewish Town, Forward, Jewish Independent, Nonprofit, 21 מאי 2014 (באנגלית)
- ^ 9.0 9.1 David Singer, Lawrence Grossman (ע), כרך volume 102, American Jewish Year Book 2002, New York: The American Jewish Committee, 2002, עמ' 51, מסת"ב 0-87495-117-8. (באנגלית)
- ^ 10.0 10.1 Ron Grossman, THE LAST GOODBYE IN AUSCHWITZ, The Chicago Tribune, 9 יולי 2000 (באנגלית)
- ^ Jewish Cemetery, Tourist Information Centre in Oświęcim (באנגלית)
- ^ 12.0 12.1 Stephanie Butnick, Commemorating the Great Synagogue of Oswiecim, Poland, Tablet, 22 מאי 2018 (באנגלית)
- ^ 13.0 13.1 13.2 Auschwitz center to buy home of Oswiecim’s last Jewish resident, The Times of Israel, 9 אפריל 2013 (באנגלית)
- ^ 14.0 14.1 14.2 Artur Szyndler (Auschwitz Jewish Center), Kluger Family House in Oświęcim during renovation, Wirtualn Muzea Matopolski (באנגלית/פולנית)
