שמעון דימנשטיין
 | |
| לידה |
21 במרץ 1886 סבז', פלך ויטבסק, האימפריה הרוסית |
|---|---|
| הוצאה להורג |
25 באוגוסט 1938 (בגיל 52) בית האחוזה קומונרקה, מוסקבה, ברית המועצות |
| מקום קבורה | קומונרקה |
| פעילות בולטת | ראש היבסקציה |
| השקפה דתית | אתאיזם |
שמעון (סמיון מרקוביץ') דימַנְשטיין (ברוסית: Семен Маркович Диманштейн; 21 במרץ 1886 – 25 באוגוסט 1938) היה מנהיג קומוניסטי בברית המועצות, עורך עיתונים וראש היבסקציה. שאף להשתלבות היהודים במערכת הלאומים הסובייטית כעם יידישיסטי-חילוני.
תולדות חייו
שמעון דימנשטיין נולד בשנת 1886 (תאריך לא בדוק) בסבז', עיירה יהודית במחוז ויטבסק. דימנשטיין היה בן למשפחה מסורתית, ולמד בתלמוד תורה. הוא למד בישיבת טלז, אך עזב אותה בעקבות ההאפקע, שביתה של התלמידים נגד סדרי הישיבה. הוא עבר לישיבת סלובודקה[1] וממנה עבר לישיבת חב"ד. הוא התמיד בלימודיו והוסמך לרבנות, בין השאר על ידי הרב חיים עוזר גרודזנסקי[2]. בתקופה זאת הוא חי בעוני ולן ברחובות. בשנת 1903, על פי עדות אחת בעקבות קריאת הספר "הסוסה" של מנדלי מוכר ספרים, התפקר[2].
דימנשטיין נדד זמן רב עד שהגיע לריגה, שבה הצטרף בשנת 1904 למפלגה הבולשביקית. דימנשטיין היה פעיל בארגונים קומוניסטיים בליטא ובלארוס, ונאבק נגד הבונד ומפלגות ציוניות. בשנת 1908 נאסר דימנשטיין ונשלח לסיביר. בשנת 1913 הצליח לברוח מסיביר, והגיע לפריז, שם היה נציג המפלגה. לאחר מהפכת פברואר ב-1917 חזר לרוסיה, והיה עורך העיתון "אמת בחזית" (Окопной правды), עיתון שהתנגד להשתתפות רוסיה במלחמת העולם הראשונה[1].
בינואר 1918, לאחר מהפכת אוקטובר, מונה דימנשטיין לוועד לעניינים יהודיים, וערך את העיתון "דער עמעס" (יידיש: "האמת"). דימנשטיין כיהן כראש היבסקציה, המחלקה היהודית של המפלגה הקומוניסטית, עד סוף 1919, כסגנו של סטלין השר לענייני לאומים[1]. נחום ניר-רפאלקס העיד עליו: "עם דימנשטיין ניהלתי עוד משא ומתן לא פעם במשך שנת 1918, ותמיד התייחס אלינו ואל שאלות היהודים בזהירות ובתבונה"[3]. כן סיפר שבסוף שנת 1918 פעל דימנשטיין להפסיק מאסר של מנהיגים ציוניים בסנקט פטרבורג[4].
ככל היידישיסטים ראה בעברית "שפה ריאקציונרית", מכיוון שהייתה לשון הקודש של היהדות וגם משום קשריה עם הציונות, אותם שאפה היבסקציה לדכא. העברית נאסרה באופן רשמי על ידי הנרקומפרוס (קומיסריון החינוך). בימיו החלו בהקמת רשת בתי-ספר עממיים ביידיש, ששאפו לשרש את הדת ולטפח זהות יידית-סובייטית.
בשנות ה-20 עבד דימנשטיין במוסדות מפלגתיים שונים, והיה אחד התאורטיקנים בשאלת הלאומיות בברית המועצות. בשנת 1929 הוא היה אחד משלושה יהודים שהיו בוועד הפועל של ברית המועצות[5]. בשנת 1930 חזר דימנשטיין לעסוק בעניינים יהודיים, וכיהן כיושב ראש ועד אוזט, שנועד לקדם את הקמת האזור היהודי האוטונומי בברית המועצות[6]. במקביל, ערך את הספר "יידן אין פססר" ("יהודים בברית המועצות"), 1935. בפברואר 1938, במסגרת הטיהורים הגדולים של סטלין, נאסר דימנשטיין, והוצא להורג בירייה ב-25 באוגוסט 1938 במוסקבה[7]. רק בשנת 1955, לאחר מות סטלין, נסגר תיקו של דימנשטיין, וטוהר שמו.
קישורים חיצוניים
- שמעון דימנשטיין, במהדורת האינטרנט של האנציקלופדיה היהודית בשפה הרוסית (ברוסית)
סימיון דימנשטיין – סיפור התנפצותו של חלום האוטונומיה היהודית, ריאיון עם פרופסור מתתיהו מינץ בערוץ YouTube של מיזם "אישי רחוב", 5 באפריל 2016
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 1.2 שליט היהדות הרוסית, דואר היום, 3 ביולי 1930
- ^ 2.0 2.1 בראשיתה של היבסקציה, חרות, 11 ביולי 1952
- ^ למען הדיוק ההיסטורי, דבר, 18 במרץ 1954
- ^ רפאל בשן, סירבתי לקבל את הצעת המינוי כקומיסר לעניני היהודי בס.ס.ס.ר, מעריב, 21 בפברואר 1964
- ^ שתיים שלוש שורות, דואר היום, 17 ביוני 1929
- ^ אריה לאינסון, בית לאומי אדום, דואר היום, 15 ביוני 1931
- ^ טיהור הדמים בין הקומוניסטים היהודים, הבוקר, 12 באפריל 1939
32785078שמעון דימנשטיין