שמחה יצחק לוצקי
שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית אישיות רבנית ריקה. שמחה יצחק לוצקי (ברוסית: Луцкий, Симха Исаак бен-Моисей; בפולנית: Łucki, Sima Izaak 1760-1716) הוא חכם קראי בן המאה ה-18.
ביוגרפיה
החכם שמחה יצחק לוצקי היה בין המלומדים הקראים האחרונים במזרח אירופה. היה ידוע גם בשם "רש"י הקראי". החכם לוצקי נולד בלוטסק והתגורר שם עד 1754, אז עבר לצ'ופוט-קלה שבחצי האי קרים בהזמנתו של מרדכי בן ברכה, מראשי הקהילה המקומית, והתמנה לראש המדרשה הקראית במקום. לוצקי כתב כעשרים וארבעה ספרים במגוון נושאים – הגות, פילוסופיה, פרשנות, הלכה, היסטוריוגרפיה וקבלה. בין ספריו, 'ארבע יסודות', על חידוש העולם ומציאותו של בורא, אחדותו ואי גשמיותו, 'תפילה למשה', פירוש לשמות לג-לד (בקשות משה: 'הודיעני נא את דרכיך', 'הראני נא את כבודך' ומדות ה'), 'ספר בראשית', על מונחים בסיסיים בקבלה, ו'כבוד מלכים', על התכונות הקבליות של אותיות האל"ף-בי"ת. בנוסף, עסק בהעתקה של כתבי יד יהודיים קראיים קדומים. החכם לוצקי היה הוגה שכתביו יועדו לכלל הציבור היהודי[דרושה הבהרה].
בהקדמה לרוב יצירותיו הזכיר לוצקי כי הוא בנו של משה בן שמחה, בנו של יוסף, בן ישועה (נפטר בדרז'נה בשנת 1649 במרד חמלניצקי), בן שמחה, בן ישוע, בן שמואל, למשפחה אצילית.
בשנת 2015 הוציא פרופ' דניאל לסקר מאוניברסיטת בן-גוריון בנגב לקט כתבים מכתב ידו של החכם לוצקי בהוצאת יד בן צבי. בחודש נובמבר באותה השנה התקיים באוניברסיטה ערב עיון לכבוד הוצאת הספר שעסק כולו בהגותו של החכם שמחה לוצקי.[1]
הערות שוליים
