שלום חריטונוב
רבי שלום חריטונוב (ה'תרמ"ו, 1886 – כ"ה בטבת ה'תרצ"ד, 12 בינואר 1934) היה מלחין וחסיד חב"ד.
קורות חיים
רבי שלום נולד בניקולייב שבאוקראינה, אז חלק מהאימפריה הרוסית, למשפחה אשר רבים ממנה נודעו כבעלי נגן. אביו אברהם היה שוחט בעיר. למד בישיבות תומכי תמימים, שם למד אצל הרב שמואל גרונם אסתרמן בזמבין, ואחר כך עבר ללמוד בישיבה המרכזית בלובביץ', שם למד בין השנים ה'תרס"ג-ה'תרס"ז (1903–1907).
שימש כשוחט ובודק בניקולייב עד שנת ה'תרפ"ט (1929). היה נחשב למשכיל בחסידות ובעל מנגן.[1] בניקולייב היה חוזר דא"ח ברבים, ובהסכמת הרבי הריי"צ היה מוסיף הסברה משלו בעת שהיה חוזר מאמרים קצרים ומרחיבם על פי מאמרים אחרים.
בשל קשיי פרנסה, אשר הערימו שלטונות ברית המועצות על השחיטה עבר להתגורר בלנינגראד. עבד במלאכת יד ביתית, בעיקר מפני חששו לשמירת שבת.
בלנינגרד החל מצבו הבריאותי להתרופף, ובשל כך חזר להתגורר במוסקבה. מחוסר דיור במוסקבה עבר למלחובקה. בחודשים האחרונים לחייו התגורר בבית גיסו במוסקבה.
רבי שלום נפטר בבית גיסו בכ"ה בטבת ה'תרצ"ד (1934) בגיל 48.
יצירתו
רבי שלום חיבר מספר רב של ניגונים, בה'תשל"ג (1973) הוציא בנו שמשון תקליט מלחניו. ניגוניו נושאים אופי עמוק.
ניגונו הידוע השתרש בזמר העברי בשיר הערש "שכב בני" שכתב עמנואל הרוסי (מכרו וקרוב משפחתו של חריטונוב) אז חבר ההגנה בימי מאורעות תרפ"ט (1929). השיר בוצע לראשונה בשנת 1930 על ידי ניורה שיין בהצגה של התיאטרון הסאטירי "המטאטא", שעמנואל הרוסי היה אחד ממיסדיו. לשיר נודעו במנגינה זו ביצועים רבים בהם על ידי האומנים: אסתר עופרים, אריק לביא, הגבעטרון, רבקה זוהר, איה כורם, קרני אלדד. אביתר בנאי הטמיע קטע מפזמון השיר בתוך שירו "שן לידי". לחנו זה הפך לפחות משנות השישים של המאה ה-20 כלחן לפיוט כי הנה כחומר, תחילה בחסידות חב"ד ולאחר מכן גם בקהילות אשכנזיות רבות אחרות. הציבור שר אותו בעת שפותחים את דלתות ארון הקודש בליל יום הכיפורים[2].
הפיוט בנעימה זו זכה לביצועים רבים בהם של האומנים חוה אלברשטיין, שולה חן, ודואט של גיא זו-ארץ ויצחק מאיר. נתן גושן מבצע את הפיוט בעיבוד של הנעימה, באלבום צמאה 4.
לקריאה נוספת
- כפר חב"ד גיליון 507, עמוד 52 ואילך.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ רפאל נחמן הכהן, ליובאוויטש וחייליה, יד החמשה (כפר חב"ד), 1983, עמ' 295
- ^ מידע על השיר באתר זמרשת ובהתבסס גם על חוקר הזמר החסידי, יעקב מזור. כנראה ניגון הפיוט בנעמיה זו התפשט תחילה בקרב חסידי חב"ד בירושלים ובארץ ישראל ובהמשך בקרב קהילות דתיות מגוונות.