שליה

השִׁלְיָה (בלטינית: פְּלָצֶנְטָה, Placenta) היא איבר שמתפתח יחד עם העובר במהלך ההיריון אצל נקבות יונקים שאינם יונקי כיס או יונקי ביב (המהווים בת מחלקה שעל כן נקראת יונקי שליה או שלייניים). תפקידה העיקרי לאפשר חילוף חומרים בין האם לעובר. תפקידים נוספים - ייצור והפרשת הורמונים וכן שכבת מגן נוספת המגנה על העובר מפני חבלות ומפני חדירת מיקרו-אורגניזמים.

השליה נושאת את החומר התורשתי של העובר, אולם היא אינה חלק מהעובר ואינה חלק מהאם. השליה ממוקמת בדופן הרחם וממנה יוצא חבל הטבור. כלי הדם של האם מעבירים חמצן ומזון לשליה שם מתבצע חילוף חומרים בין דם האם לדם העובר ללא מגע ישיר ביניהם. העובר קולט את החומרים דרך חבל הטבור והפסולת שנאגרת בדמו עוברת בכיוון ההפוך על מנת שהאם תפריש אותה. השליה מפרישה בעצמה פרוגסטרון לאחר כשלושה חודשים של היריון.

זמן קצר לאחר הלידה, הרחם מתכווץ ופולט החוצה את השליה וחבל הטבור. באדם השליה נפלטת לאחר כ-15 דקות מזמן הלידה. ישנו מנהג סיני שהיולדת אוכלת את השליה לאחר הלידה, מתוך אמונה שאכילת השליה תורמת לבריאות, משפרת את מצב הרוח ומעלה את רמת האנרגיה בגוף אולם במחקר הרפואי לא נמצאו ראיות לדבר זה.

בהלכה

בספרות הפוסקים דנו בכמה היבטים השייכם לשליה:

• קבורה: שליה שאין בה חלקי איברים אינה חייבת בקבורה יהודית אולם ישנה סגולה המובאת בתלמוד ירושלמי המצריכה קבורה לשליה.
• אכילה: אכילת בשר אדם אסורה בהלכה אך הפוסקים התחבטו בשאלה אם שליה נחשבת לבשר אדם או ל'מאכל מסריח' המותר באכילה לצורכי רפואה.

ראו גם

• טבור
• חבל הטבור
• רחם
• היפרדות שליה
• שליית פתח
• שליה נעוצה

לקריאה נוספת

• צבי רייזמן, רץ כצבי "ענייני נשים בהלכה" חלק א' סימן כ באתר היברובוקס.
• פמלה לאופר-יוקליס, זכויות נשים לרקמת השלייה לאחר לידה, Dayton Daily News, 24.12.2012

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא שליה בוויקישיתוף

• אבי בליזובסקי, ‏העשור של חקר השליה – רשמי סיור במפעל פלוריסטם, באתר "הידען", 28 באוקטובר 2014

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

25744607שליה