שיחה:רבי שמעון בר יוחאי/ארכיון

נערך

ציטוט:

ההוד האופף את רשב"י הגלילי, ממנו נגזרת דמותו הקבלית, החל בתקופה הרומית המאוחרת, והתפתח מאז. הוד זה הוא היסוד לדמותו של רשב"י בספר הזוהר.

מה זה אומר?

שיש בויקיפדיה פייטנים שלא מצאו עבודה אחרת, והמשפט צריך להמחק.

המשפט שם שונה ומקלדתי מסרבת להעתיק את הכתוב שם.

כך קרה כשהמירו "מיתוס" ב"הוד". ובהמשך הושמט המקור על ידי אי מי.

אפשר למחוק.

בקשר לעריכה זו, בסוף עריכתך "גם קברו של מת" לא ברור למה התכוונת.

מה לא ברור פה? שגם קברו של המת דינו כאוהל ומטמא את הנוגע בו.

הנושא של הפיסקא זה לא טומאת מת אלא יחסו המיוחד של רשב"י לאיש היהודי.

לשון המכלול

הלכות רבות בשמו מובאות במשנה (שנערכה על ידי רבי יהודה הנשיא, מחשובי תלמידיו), שם הוא מכונה 'רבי שמעון' ללא ציון שם אביו.

יש לציין שיש מקום אחד!!!!!!!!!!!!!!!!!! במשנה שם הובא בשמו ובשם אביו רבי שמעון בן יוחאי והוא במסכת חגיגה

לענ"ד הניסוח לא נכון מבחינה תורנית.

המשמעות היא כביכול הוא התנגד מסיבה לאומית. קשה לקבל שגדול בתורה כמותו, לאחר כישלון מרד בר כוכבא ותוצאותיו הרות האסון עדיין 'התנגד לשלטון הרומאים'. ודאי שהוא הבין שמשמיים נמסרה הארץ בידם.

גם האמור בגמרא לא מראה כלל התנגדות לשלטונם, אלא ויכוח האם יש לייחס להם מעלה כל שהיא בפעולותיהם. בעוד שרבי יהודה אחז שסוף סוף יש תועלת על ידם יש בכך מעלה, ורבי שמעון השיב לו שהכל הולך אחר הכוונה, וכוונתם אינה אלא לצורך עצמם. לא מוזכר כאן כלל התנגדות לשלטונם.

עורכי אספקלריה‌‏‌‌‌‌‏‎‏‌‌‌‌‌‌‌‏

אני מניח כאן את המאמר הזה, לשכתוב הפסקה הזו, ועוד כמה פסקאות כאן.

צריך גם לדלות ממקור המאמר, ספר דורות הראשונים, פרטים נחוצים.

כל הנתונים מוזנים נכון, אבל חלק מהפרטים מוסתרים.~~~~

רבי נתן, אם אפשר – מקור לתאריך לידתו ופטירתו.

נתינת הדורות עמוד 63,65

רבי נתן, יתכן וזה מספיק לערך; אך עדיין השאלה נשארת – ומה מקור מר שם?

זו עבודת מחקר שנעשת בנושא

מצרף את אחד המאמרים בנושא:

רבי שמעון בר יוחאי.

על אף שהדבר אינו מפורש בחז"ל, נראה כי הוא נולד בסמיכות לחורבן הבית בשנת ג"א תת"ל, ונפטר בזקנה מופלגת בגיל תשעים ושלוש בערך, בסביבות שנת תתקכ"ג. כמוזכר בגוף מאמרנו, הוא ובנו שהו במערה בין השנים תתק"ט לתתקכ"ב.

מנין לנו פרטים אלו?

הפעם הראשונה בה מוצאים אנו את רבי שמעון לאחר בואו לעולם היא באירוע המפורסם (מובא בברכות כז:) שארע בין רבן גמליאל דיבנה ורבי יהושע, אירוע שבסופו הוכתר רבי אלעזר בן עזריה לנשיא ישראל במקומו של רבן גמליאל. לא נפרט כאן את כל פרטי המאורע, אלא נתמקד בשתי עובדות הנוגעת לדיוננו. הראשונה היא זהות התלמיד ששאל את השאלה שעוררה את הוויכוח בין רבן גמליאל ורבי יהושע. כמפורש בגמרא, היה זה רבי שמעון בר יוחאי. העובדה השניה המפורשת שם היא היותו של רבי אלעזר בן עזריה בגיל שמונה עשרה שנה כאשר הוכתר לנשיאות.

במסכת שבת (נד:) מספרת הגמרא כי רבי אלעזר בן עזריה היה כה עשיר, שהיה מפריש מדי שנה בשנה שנים עשר אלף עגלים למעשר בהמה. מכך עולה שרבי אלעזר בן עזריה חי עוד טרם חורבן הבית, שהרי לאחר החורבן ביטלו חכמים את מעשר הבהמה, שמא תצא תקלה ומעילה בקודשים. אם כן, מאורע זה של הכתרת רבי אלעזר בן עזריה אירע זמן לא רב לאחר החורבן. מאידך חשבון השנים מוכיח, שתחילה שימש רבן יוחנן בן זכאי כמנהיג הדור. לאחר פטירתו שאירעה מספר שנים אחר החורבן שימש רבן גמליאל בתפקידו כנשיא ישראל. המחלוקות שבינו לבין רבי יהושע, שבשנים כתיקנן היו אמורות להיפתר באמצעות עמידה למניין של דעות חברי הסנהדרין, לא יכלו להיפתר בדרך זו, עקב עלייתו לשלטון של הקיסר דומיטיאנוס ששאף להשמיד את העם היהודי כליל. עקב כך נוצר מצב מדיני סבוך, שמחמתו נמנעו רוב חכמי ישראל מלבוא ליבנה, וכתוצאה מכך לא פעלה הסנהדרין ולא הוכרעו בה המחלוקות שבין התנאים. מסיבה זו עמד רבי אליעזר על דעתו בסוגיית תנורו של עכנאי (ב"מ נט.), ולאחר שהורחק מקהל החכמים, נותרו בצמרת רק רבן גמליאל ורבי יהושע, באין מכריע ופותר את חילוקי הדעות שביניהם.

אימתי אירעו מאורעות אלו? דומיטיאנוס הומלך בתחילת שנת ג"א תתמ"ב (סוף 81 למניינם). מספר חודשים לאחר מכן נכנסו חכמי ישראל למצב של מגננה, והורו לחכמים שדרו מחוץ ליבנה לבל יבואו עוד לישיבות הסנהדרין, עד יעבר זעם. נראה שבמהלך אותה השנה נודה רבי אליעזר. בראש השנה של השנה שאחריה, היינו שנת תתמ"ד, פרץ הוויכוח הראשון בין רבן גמליאל לרבי יהושע אודות קידוש החודש והמועד המדויק בו יחולו חגי חודש תשרי. במהלך השנה התגלע ויכוח נוסף אודות נאמנותו של כהן תלמיד חכם להעיד על בכור בהמתו שנפל בו מום מעצמו. בשנת תתמ"ה אירע המאורע האחרון, שבגינו הוכתר רבי אלעזר בן עזריה לנשיא. היה זה כחמש עשרה שנה אחרי החורבן שארע בשנת תת"ל. לפיכך מתברר, שרבי אלעזר היה כבן שלוש בזמן החורבן, ואת מעשר הבהמה העשיר שלו לא הפריש הוא עצמו, אלא האפוטרופוס שלו הממונה על נכסיו, בדיוק כפי ששיערו בעלי התוספות במסכת שבת (נד: ד"ה הוה) ובמסכת בכורות (נג. ד"ה אלא).

בן כמה היה אז רבי שמעון בר יוחאי? מן העובדה שהוא זה ששאל את השאלה הטעונה ניתן להסיק שהוא היה לפחות בן חמש עשרה או שש עשרה, שהרי ילדים קטנים לא הגיעו לדיוניהם של חכמי ישראל. רק נער חריף ובקי טובא, יכול היה להשתתף כבר בדיוני החכמים. מאידך קשה להניח שהוא היה אז מבוגר הרבה יותר, שכן להלן נוכיח שבשנת תתקכ"ב הוא חי עדיין, ולחשבוננו יוצא שהוא היה אז בגיל תשעים ושתיים. לו נניח שבזמן המחלוקת בין רבן גמליאל ורבי יהושע היה רשב"י מבוגר עוד יותר, הרי שאריכות חייו הייתה מופלגת ביותר, דבר שלא מצינו לו רמז או הכרח כלשהו. הרי לנו שרבי שמעון נולד בשנת תתכ"ט או תת"ל לכל המאוחר.

* * *

במקום אחר הוכחנו שרבי שמעון התחבא במערה עקב פקודת אנטונינוס פיוס להורגו. הוכחנו שם ששתים עשרה השנים בהם שהו הוא ובנו במערה היו בין תתק"ט לתתקכ"א, בה מת אנטונינוס. לאחר מות הקיסר יצאו רבי שמעון ורבי אלעזר מן המערה, אך חזרו אליה לשנה נוספת עקב הוראת בת הקול שקראה אליהם מן השמים: "להחריב עולמי יצאתם?! חיזרו למערתכם!". הם יצאו אפוא מן המערה בשנת תתקכ"ב. בשנה זו היה רבי שמעון כבן תשעים ושתיים.

רבי שמעון עוד חי זמן מה לאחר יציאתו מן המערה. כמבואר במאמרנו, הוא אף הספיק לבוא ולדון עם רבי יהודה בבית הישיבה המרכזית בשפרעם. במהלך התקופה הסמוכה לכך נפטר רבי שמעון לבית עולמו.

הוכחה לכך ניתן למצוא בגמרא במסכת בבא מציעא (פד:), שם מסופר כי רבן שמעון בן גמליאל ורבי יהושע בן קרחה ישבו על הספסל, ואילו תלמידיהם - רבי אלעזר בנו של רשב"י ורבי יהודה בנו של רבן שמעון בן גמליאל - ישבו לפניהם על הארץ. רבי אלעזר ורבי יהודה (שעתיד להיקרא "רבי") היו כבר מגדולי הדור, ובני הישיבה מצאו לנכון לדאוג לכבודם. אמרו בני הישיבה: "מימיהן אנו שותים והם יושבים על גבי קרקע?!" עשו להם ספסלים משלהם והושיבום עליהם. רבן שמעון בן גמליאל נוכח בכבוד הרב שחולקים לבנו רבי יהודה, והוא חשש לעין הרע. פנה הנשיא לבני הישיבה ותמה: "פרידה אחת יש לי ביניכם, ואתם מבקשים לאבדה הימני?!". בני הישיבה נענו לבקשתו, והורידו את רבי אל מקומו הישן על הארץ. אמר להן רבי יהושע בן קרחה: "מי שיש לו אב יחיה, ומי שאין לו אב ימות?!", כלומר רבי שמעון בן גמליאל דואג לבנו רבי יהודה, ומי ידאג לרבי אלעזר בן רבי שמעון שאביו כבר נפטר? מששמעו זאת בני הישיבה, הורידו גם את רבי אלעזר ברבי שמעון והושיבוהו על הקרקע.

מכאן אנו למדים שרבי שמעון בר יוחאי נפטר בחיי רבן שמעון בן גמליאל הנשיא. מכיוון שכתבו חכמי העתים שרבן שמעון בן גמליאל נפטר בערך בשנת תתקכ"ה, הרי שרבי שמעון נפטר בין תתקכ"ב לתתקכ"ה.

* * *

לאור הדברים הנ"ל תתחוור לנו עובדה משמעותית השנויה במחלוקת בין התלמוד הבבלי לבין ספר הזוהר. בתלמוד הבבלי נכתב שרבי שמעון בר יוחאי היה חותנו של רבי פנחס בן יאיר (שבת לג:). לעומת זאת בספר הזוהר מפורש להיפך, שרבי פנחס בן יאיר היה חותנו של רבי שמעון בר יוחאי (זוה"ק פר' פנחס דף רמ: ובאידרא רבא פר' נשא דף קמד:). קטונו מלהכריע במחלוקת זו, אך הנתונים שבידנו מצדיקים לכאורה את שיטת הבבלי.

הרי מפורש בגמרא שכאשר יצא רבי שמעון מן המערה, בסוף שלוש עשרה השנים ששהה בה, הוא פגש את רבי פנחס בן יאיר שנטלו לבית המרחץ לנקותו מאבק המערה שדבק בו במשך השנים. והנה, לפי חשבוננו היה אז רבי שמעון בן תשעים ושתיים. אילו היה רבי פנחס חותנו של רבי שמעון, הוא היה אז בן מאה ועשר לפחות, בעל אריכות ימים נדירה ביותר. יתירה מכך, בגמרא בחולין (ז:) מתוארת פגישתם של רבי פנחס בן יאיר ורבי יהודה הנשיא, ומפורשת שם טענתו של רבי פנחס כנגד רבי על דבר הפרדות הלבנות שהחזיק הנשיא בביתו. מתוך הדברים נראה שפרדות אלו הגיעו לבית הנשיא רק לאחר שהחל לכהן בתפקידו זה, ולאחר שהתעשר בזכות קשריו עם אנטונינוס מרקוס אורליוס, קשרים שהחלו זמן משמעותי לאחר פטירת רבן שמעון בן גמליאל, שהרי מפורש במשנה: "משמת רבן שמעון בן גמליאל בא גובאי ורבו צרות" (סוטה פ"ט מט"ו). א"כ חלפו מספר שנים עד שהתיידדו רבי ואנטונינוס, ורק לאחר מכן אירע המעשה בין רבי ורבי פנחס בן יאיר. אם נניח שהיה רבי פנחס חותנו של רבי שמעון ולא חתנו, היה עליו לחיות קרוב למאה ועשרים שנה, כדי לצאת לאותו מסע של פדיון השבויים שבסיומו אירע המעשה בבית רבי.

זאת ועוד, את רבי פנחס בן יאיר איננו מוצאים כמעט בדיונים הלכתיים במשנה או בברייתא, מלבד בפעם אחת, בתוספתא במסכת אהלות (יח יח), שם מסופר על רבי ורבי ישמעאל ברבי יוסי ורבי אליעזר הקפר, ששבתו בחנות של פזי בלוד יחד עם רבי פנחס בן יאיר. חכמים אלו כולם הם בני הדור האחרון לתנאים, ולפיכך נראה שאף רבי פנחס בן יאיר היה כבן גילם. גם רב שרירא גאון באיגרתו הידועה מונה אותו עם תנאי הדור האחרון. מכל זה נראה לכאורה שצדקו דברי התלמוד הבבלי, המלמד שרבי פנחס היה חתנו של רבי שמעון בר יוחאי ולא להיפך.

יישר כח. מחיפוש באוצר החכמה מצאתי את המאמר שהעתקת, ודומני שאציין לשם [למרות שאני אישית לא מסכים עם כל הפרטים המובאים שם, ואין הזמן גרמא להאריך].
בתודה,
א.ב. קיסר