אין תמיכתו בעברית המתחדשת אלא בשפת האבות (ואלפסי שיחי' כל אימת שמגיע לנושאים כאלה-רואה כנטיית לבו), רבים מתלמידי פשיסחה כתבו שירים ומליצות בלשון הקדש (ביניהם החידושי הרי"מ, התוקף בשירו "שפת עבר" את המשכילים, ורבי חנוך מאלכסנדר) אם כי הפליא מכולם ר' וולף, ויש גם שיר פולמוס שלו עם משכיל. אם יש למישהו זר זהב ומאיר עיני הגולה אעתיק מהם שירים רלוונטיים לערכים~~~~
שיחה:רבי זאב וולף לנדא/ארכיון
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
הויכוח היסודי היה אם להשתמש בשפת התנ"ך [אני לא רוצה להיכנס לויכוח...] או באידיש. גם החילונים והציונים, וגם חלק מהחרדים תמכו בשימוש בשפת התנ"ך בעוד רוב החרדים דגלו בהמשך השימוש בשפת האידיש ולהשאיר את שפת התנ"ך לדברי קדושה.
ההצגה כאילו החילונים תמכו "בעברית המתחדשת", לעומת החרדים שתמכו ב"לשון הקודש" זה פשוט בדיחה.
בין אם כן ובין אם לא
הקטע בצורתו הנוכחית הוא נכון, כיון שהוא ודאי תמך בלשון הקודש. כצורתה הקדושה.
אגב, בהתחלה רוב המשכילים תמכו דווקא בז'רגון (כלומר יידיש) ולא בלשון הקודש. ודווקא הרבה מאוד מהחרדים השתמשו בלשון הקודש, כולל החת''ס בשיריו ובספרו ההיסטורי. חפירה היסטורית של כל אחד תגלה שחלק מאוד גדול בשיח הקהילתי הרשמי - לא של הקודש - היה בלשון התנ''ך.
כך שלהציג שלחרדים יש משהו עקרוני נגד לשון הקודש זה לא נכון.
הנטיה להישאר ביידיש התחילה מאוד מאוחר ורק כקונטרה לציונות ולרוחות זרות. דבר שהסתייע רבות באופי השמרני של קהילות רבות.
אכן ודאי שעיקר ההתנגדות היתה כדי להיבדל מהציונות.
ניסחתי את זה אחרת, מקווה שזה בסדר כרגע.
דרך אגב בדפי זרימה אין צורך לחתום
אני חושב שהתיקון של אמ"ד מדויק יותר.
בכל אופן בנושא היחס לשפה העברית החדשה יש אכן הסתכלויות מאד שונות, במדינות שונות ולאורך זמן, כמעט בדומה ליחס לציונות/מזרחי/היישוב וכדומה.
אבל ההקשר של תמיכתו בשפה העברית (טרם של בן יהודה אלא של משכילי זמנו יל"ג מל"ל וגלל ודומיהם) שהפכה אז לאתוס גאוה "לאומי" רחוקה ממנו מאד.
אין נושאים ישנים יותר